שוקולד, מנטה, מסטיק
אוסף חדש של הבי ג'יז, החזיר את בועז כהן בזמן לתקופה שהוא היה בדיסקו
משהו מוזר שגיליתי באחרונה: המון אנשים בטוחים שהבי ג'יז היא להקה אמריקנית. אולי בגלל "סאטרדיי נייט פיבר" - הסרט והתקליט שהיו ניו יורקיים כל כך והולידו את שגעת הדיסקו ואת כוכבותו של ג'ון טרבולטה. אולי באמת מכיוון שבחצי השני של מהלכי הקריירה שלהם הם נשמעו מהוקצעים כל כך, מופקים ומחוברים לתעשיות הגראמי ולמצעדי המכירות בארצות הברית. כך או אחרת, צריך לעשות סדר בהיסטוריה הארוכה של האחים גיב, שחלקה מפוארת וחלקה שמנוניות דוחה, והוצאתם מחדש של אלבומי הלהקה היא הזדמנות טובה לכך.
הם נולדו במנצ'סטר. ילדים להורים מוזיקאים, בעלי כישרון גדול להרמוניות קוליות ואוזן טובה. בארי גיב, האח הבכור, היה זה שהצמיד אליו את הצעירים שבחבורה, התאומים מוריס ורובין גיב, ואת ההופעה הראשונה שלהם הם ערכו ב-1955. בארי היה בן תשע. מוריס ורובין בני שש. הם הופיעו במנצ'סטר בשרשרת של קאוורים לשירי רוקנרול במועדון שבו הופיע אבא שלהם בקביעות. שמם אז היה "The Black Cats", ומתברר שהם לא היו רק חתולים שחורים אלא כבשים שחורות. הנערים הסתבכו עם חבורת עבריינים מקומית, פרצו למכוניות ושרפו רכוש ציבורי, נתפסו והובאו בפני שופט בעיר.
פסק הדין היה ברירה בין שתי אפשרויות שהוצבו בפני ההורים גיב: או לשלוח את הילדים למוסד לעבריינים צעירים, או לארוז, לעזוב את אנגליה ולהסתלק למקום אחר. ההורים בחרו באפשרות השנייה. הם היגרו לאוסטרליה.
ההורים הידקו את הפיקוח ואת ההשגחה על הילדים המוכשרים והפרועים. אח נוסף נולד להם, בשם אנדי, ובשנת 1965 הם הוציאו תקליט בכורה בעל שם קליט: "הבי ג'יז שרים ומנגנים 14 שירים מאת בארי גיב". הם לא הספיקו להתאבל על כישלונו והוציאו תקליט שני פחות משנה אחר כך: "גשם של יום שני". פה הם כבר הצליחו להכות בפעם הראשונה את המצעדים. "Spicks And Specks" הפך ללהיט ענקי באוסטרליה והביא להצעה נדיבה מעבר לים: רוברט סטיגווד, אמרגן ומפיק, קרא להם לחזור לממלכה המאוחדת ולהוציא שם תקליט "כמו שצריך".
סטיגווד בעל החזון ראה את מה שאף אחד לא ראה: שלושה אחים שיכולים להטיל תקליטי זהב. "אני רוצה שירים יפים, בעלי מלודיות שנדבקות לך לחיים ולא עוזבות. יש לכם את זה. תנו לי את זה", הוא אמר לבארי, מוריס ורובין. ביקש וקיבל. התקליט השלישי של הבי ג'יז נקרא "התקליט הראשון של הבי ג' יז", הוא ארך 37 דקות וכלל 14 שירים, ויצא לחנויות ב-20 ביולי 1967, עטוף במיטב האופנה הפסיכדלית של התקופה. "לאהוב מישהו" מתוכו היה להיט אדיר בבריטניה ועלה עליו "אסון המכרות של ניו יורק, 1941" שהצליח משני צדי האוקיינוס. הלהיט
הבסיסט ווינס מלוני והמתופף קולין פטרסון חיזקו את שלושת האחים בסיבוב ההופעות שבא בעקבות התקליט המצליח ובינואר 1968, חצי שנה אחרי "התקליט הראשון", יצא כבר השני: "Horizontal", ששיגר טילהיט מונחה מצעדים בשם "מסצ' וסטס". שיר הנושא היה טריפ פסיכדלי אל מעמקי ההזיה ואילו שיר אחר שם, "השמש תזרח", הקדים את זמנו בשבע שנים וכמו בישר את הבי ג'יז של שנות ה-70.
קשה להבין את זה במציאות הנוכחית של תעשיית המוזיקה, כשלהקה לוקחת לעצמה פסקי זמן ארוכים מאוד בין אלבום לאלבום, אבל כמו המודי בלוז או הביטלס גם הבי ג'יז היו חלק מתעשיית הפופ התוססת והפורייה של סוף שנות ה-60. מה שאומר: כל חצי שנה, שנה, מגיע תקליט חדש. באוגוסט 1968 יצא "אידאה" לחנויות. אלבום שלישי תוך שנה וחודש. "אידאה" היה סאנשיין פופ לכל דבר. מתיקות חלומית נוטפת וקיצית, שירים רגשניים, שאפשר לשיר בלי להתבייש בעיניים עצומות. שירי התבגרות ואהבות נכזבות, שירי שיטוט ברחובות בחיפוש אחר זו שהלכה לשחק עם מישהו אחר ושימוש בנבל, בתזמורת כלי מיתר ובקשת בצד קטעים רוקנרוליים לחלוטין. התקליט הזה הביא לעולם את "I Started A Joke" שהיה להיט קורע לב וקורע מצעדים, מסוג פיסות יצירות המופת הקטנות של התרבות הפופולרית, שנוגעות בנפשן של נערות מתבגרות הרושמות חוויות ביומנים מבושמים וגם בלבם של רוקרז וואנאביז בערי לוויין אמריקניות או ישראליות. רשימת האנשים שהקליטו קאוורים לשיר הנפלא הזה כוללת, בין היתר, את ריצ'י הייבנס, פיית' נו מור, וולפלאוורס של ג' ייקוב דילן ולאקסמית' ס. שרון בןעזר פתחה עם ציטוט ממנו את "אין לבחור" של פוליאנה פרנק.
ובכל זאת, התקליט הכפול "Odessa" שיצא בינואר 1969 וחתם את פרק שנות ה-60 שלהם הוא הטוב שבעבודות שניפקו האחים. המריבות ביניהם, בשעת ההקלטות, היו קשות. הם צרחו זה על זה, השליכו מאפרות וכוסות וויסקי מלאות וריקות, שיגעו את טכנאי הסאונד ואת האמרגן, עזבו הקלטות באמצע בזעם, אבל בסופו של דבר הניחו על שולחן המנהלים בפולידור תוצאה מיוחדת במינה.
"אודסה" הוא ניסיון ליצור אלבום קונספט. הוא לא מושלם, אבל הוא מרתק בניסיונותיו למתוח את קוי המתאר של יצירתם אל גבולות רחוקים. כאילו כל ההשפעות המוזיקליות עליהם מהילדות ועד גיל 24-20 נשפכו אל תוך הערוצים, מתזמורות צבאיות בריטיות, דרך בלוגראס אמריקני, בוב דילן המחאתי וסוכריות הפופסיכדליה המתוקות-חמוצות. אחרי התקליט הזה, שהצליח מאוד במכירות, באו חמש שנים קשות שבהן הם נלחמו להמציא את עצמם מחדש. למעט פסקול הסרט "מלודי" שכתבו והלחינו ב-1971, הבי ג' יז לא זכו להרבה נחת במחצית הראשונה של שנות ה-70. את החצי השני הם כבר לקחו בסערה ובסטייל.
משברים אישיים, אלכוהול וסמים, שמועות על הומוסקסואליות מודחקת וגלויה, פרישה של רובין גיב מההרכב, וחזרה אליו אחרי שנה, כל אלה היו מנת חלקה של הלהקה בשנים 1975-1970. הם המשיכו להוציא תקליטים, אבל שהו בעיקר בשוליים הרחבים של התעשייה. פעילים אך לא משמעותיים. בבריטניה ראו בהם להקת אחים מיושנת, והם אכן עזבו את המולדת הישנה לטובת מיאמי, ארצות הברית.
ב-1976 הגיע הסימן הראשון למה שאפשר לכנות המפץ הגדול: האלבום "Children Of The World" המציא את הבי ג' יז כלהקת דיסקו, עם קולות גבוהים ( "מסורסים", קראנו להם אז בזלזול), שניפקה להיטי מועדונים כמו הלהיטים "You Should Be Dancing" שהגיע למקום הראשון במצעד, ו"Love So Right" שהגיע למקום השלישי.
והמפץ הגיע זמן קצר אחר כך. אלבומה הגדול והמצליח ביותר משנת Saturday Night Fever" ,1977", פסקול הסרט שנקרא בישראל "שיגעון המוזיקה" שהפך את טרבולטה לכוכב על, לאייקון של התקופה. גם האלבום עצמו הפך לפסקול של הזמן ההוא, כשהוא משקף את התהפוכות הפוליטיות-חברתיות, את המעבר של השוליים המועדוניים אל מרכז התודעה. השירים של הבי ג' יז הפכו לסרט בפני עצמו, עם זכות קיום נפרדת מהסרט המצליח של ג'ון בדהאם. המעניין הוא שהסרט, במקור, אמור היה להיות סרט שמתרפק על אופנת הדיסקו המחתרתית של 1975-1974 שנראה היה שחולפת מהעולם. בפועל, מה שקרה הוא שהאלבום והסרט החיו מחדש את האופנה והפכו אותה לדבר האמיתי שקורה, ובעוצמה רבה. "Saturday Night Fever" הוא לא רק התקליט הכי מצליח של הבי ג' יז, הוא הפסקול הנמכר ביותר בכל הזמנים (44 מיליון עותקים), עם שלושה להיטים שהגיעו למקום הראשון במצעד,"Stay ' in Alive" "How Deep Is Your Love" ו "פיבר נייט".
דוהרים על הגל הגדול הוציאו הבי ג' יז ב-1978 אלבום חדש שנקרא "Spirits Having Flown". מליוני עותקים נמכרו גם ממנו, בזכות שלושה להיטים שזכו במקום הראשון במצעד, "טרג'די", "Too Much Heaven" ו "Love You Inside Out".
אחרי סיבוב הופעות עולמי שליווה את האלבום, ואחרי שהצעידו שישה שירים ברציפות במקום הראשון במצעד, ביססו הבי ג'יז את מעמדם כלהקה המצליחה ביותר בעולם בסוף שנות ה-70. ב-1978, כשהשיר"If I Can ' t Have You" שכתבו האחים הגיע למקום הראשון במצעד בביצוע איבון אלימן, בארי שבר את השיא של ג'ון לנון ופול מקרטני כשהפך לכותב השירים הראשון בהיסטוריה של המצעד שכתב והלחין ברציפות ארבעה להיטים אשר הגיעו למקום הראשון.
אבל זה היה, בעצם, סופה של הבי ג'יז. בפועל הם המשיכו להתקיים, אך יותר מדי בעיות אישיות ומתחים ביניהם גרמו לחברי הלהקה ללכת איש-איש לביתו לתקופה לא קצרה. האח הצעיר אנדי מת בדמי ימיו, אחרי שפיתח לעצמו קריירת סולו קצרצרה ומצליחה ביותר. שנות ה-80 עברו על חברי הלהקה בעיקר בהפקות שונות שעשו לאנשים אחרים, כשהם מייצרים ומפיקים להיטי על לברברה סטרייסנד ( "גילטי" ), דיאן וורוויק ( " שובר לבבות" ), קני רוג' רס ודולי פרטון ( " איים בזרם" ) ומאוחר יותר גם לסלין דיון.
בשנות ה-90 הם חזרו להופיע, ובהצלחה רבה. הגעגוע לאווירת סוף שנות ה-70 האיץ את מכירת הכרטיסים. האלבומים החדשים לא שברו שיאים של איכות וגם לא נמכרו כבעבר, אבל ההופעות היו תמיד גדושות מעריצים.
ב-2003 נפטר מוריס, זמן קצר אחרי יום הולדתו ה-53. הבי ג' יז כבר לא תהיה לעולם מה שהיתה, ואולי טוב שכך. התקליטים הישנים שעלו על דיסקים עכשיו מאפשרים להכיר מקרוב ולעומק את הקריירה המעניינת של אחת הלהקות השנויות במחלוקת של הפופ. להקת אחים שהיו אשפי פופ, אמני מלודיה, שעשו מעט מדי אלבומים שלמים וטובים. למעשה, רק שלושה או ארבעה מתוך 28 תקליטי אולפן שיצרו ראויים באמת לכבוד והערכה, אבל הקריירה שלהם לאורכה ולרוחבה עדיין מסקרנת ומשקפת את תרבות הפופ, במיטבה ובמירעה.
נא להמתין לטעינת התגובות
