פרויקט מיוחד: שלושים שנות קולנוע גאה
דני לחמן מביא סקירה של מיטב הסרטים שהופקו בשלושת העשורים האחרונים. בין "מוות בוונציה" ו"איידהו שלי" ועד "מלאכים באמריקה" ו"הר ברוקבק", הקולנוע הגאה בעולם עשה היסטוריה
לאורך שנים רבות הם היו מוסווים ורק הנוגעים בדבר הבינו את הרמזים. מאמר זה הוא סקירה היסטורית קצרה המיועדת לאלו שרוצים להקים להם ספריית סרטים הומו-לסבית ראויה משלהם, או לראות את ההתפתחות הקולנוע הקווירית בצורה היסטורית.
לא מניתי את כל הסרטים אלא רק את אלו שאפשר היה לראות בארץ. בעולם בוימו הרבה יותר סרטים שלא צוינו בסקירה המתפרסמת כאן. לא כל הסרטים חשובים באותה מידה וכנראה שלא את כולם זכרתי, והבחירה היא טעמי הפרטי.
"הנערים שבחבורה" (1970)
הסרט התחיל את דרכו כמחזה מצליח בכל העולם, והוצג גם בארץ בתיאטרון. זהו הסרט הכל-הומואי הראשון. היום הוא עשוי להיראות מעט מיושן, אך בזמנו הוא היה סנסציוני, בעיקר משום ששימש סוג של טיול מודרך בהוויה ההומואית.
הסרט מספר את סיפורה של קבוצת ידידים, הומואים, המתכנסים לחגוג יום הולדת לאחד מהם. יוצרי הסרט ניסו להכניס כמה שיותר אבות טיפוס (סטריאוטיפים): יהודי מכוער אחד, כושי, סיסי (כמו שקראו אז לאוחצ'ות), מורה
אל תוך החבורה מזדמן במקרה סטרייט, המעורר את הדרמה הלא-באמת-חשובה אך הנדרשת להחזקת המתח. הסרט כולל דיאלוגים מצחיקים לפרקים, המגיעים לדרמה הבלתי-נמנעת. את הסרט ביים וויליאם פרידקין עם צוות שחקנים לא מוכר שהשתתף בגרסת התיאטרון בקנדה. לטעמי זהו סרט מעניין מבחינה היסטורית. הלא כך נראו חיינו בתקופת התמימות שלפני האיידס.
מוות בוונציה (1971)
סיפורו הקצר והמופלא של תומאס מאן עובד לסרט נפלא ומרהיב על ידי הבמאי האיטלקי לוקינו ויסקונטי. זה איננו סרט הומוסקסואלי של ממש. זה גם איננו סרט פדופילי כמו שניסו לימים לטעון. ההומוסקסואליות שלו מרומזת ולא ישירה. הסרט עוסק יותר בשאלה של התמכרות לאסתטיקה.
מוסיקאי דכאוני מגיע לוונציה בכדי לנוח, רואה מרחוק ילד יפה תואר ו"מתאהב" בדמותו. אין ביניהם שום שיג ושיח. הכל בדמיון ובמשמעויות. זהו עיבוד מצוין לסיפור, אחד הטובים שהועברו מטקסט כתוב לקולנוע.
לטעמי זהו סרט נפלא. דירק בוגארד, ששיחק הומו כבר בשנות החמישים בסרט אנגלי נשכח והפך לאחד מגדולי השחקנים של דורו, משחק נפלא גם כאן בפרפרזה על הקומפוזיטור מהאלר.
"שוטטות" (1980)
זהו סרט שנוי במחלוקת, גם הוא של ויליאם פרידקין. עם צאתו הקים כנגדו את כל הגופים ההומואיים הממוסדים. הסרט עוסק בשוטר המתחקה אחר עקבות רוצח הומואים סדרתי. אל פצ'ינו משחק בתפקיד השוטר, הנשאב לעולם הומואי סאדו-מזוכיסטי אלים. הסרט קשה, גם אם היום הוא אולי פחות מזעזע. אני סבור שזהו סרט מתח חשוב ולו בשל הרעש שעורר בזמנו והאמיתות הקהילתיות שהציף והעלה - אמיתות שאי אפשר להתכחש להן לחלוטין.
"קוורל" (1982) – Querelle de Brest
פנטזיה סוערת של ז'אן ז'נה, הנפגשת עם הבמאי הגרמני וורנר פסבינדר. הספר, כמו הסרט, עוסק בצעיר המגיע לעיר הנמל ברסט בצרפת, כדי לחפש את אחיו האובד, ומסתבך ברשת יחסים עם מלחים וקציני ים, המובילים לרצח.
כמו בספר, עולה גם פה שאלת הזהות: מי הוא מי בכלל? הסרט תיאטרלי לחלוטין עם תפאורות הזויות של מגדלי חומה מעוצבים כאברי מין ענקיים. בראד דייויס הנאה מאוד (שמת אחר כך מאיידס) משחק את הצעיר המסתבך. ז'אן מורו האלמותית, בתפקיד קטן של בעלת בר מלחים, מבצעת שיר לפי מילותיו של אוסקר ווילד (כל אחד הורג את מה שהוא אוהב). זהו סרט מוזר ביותר, כראוי לעיבוד של פנטזיה ספרותית.
"ויקטור ויקטוריה" (1982)
הסרט הוא שחזור של סרט גרמני ישן ואחת הקומדיות המרנינות על זהויות מיניות. אדוארד בלייק ביים בחדווה וג'ולי אנדרוז נראית כאילו היא נהנית מכל רגע על המסך.
הסרט עוסק בזמרת אנגליה בפריז. היא איננה מוצאת עבודה ומתחפשת לגבר המופיע בתפקיד אישה. כך יש לנו דראג קווין, שהיא בעצם אשה לכל דבר, המחופשת לגבר ומופיעה כאישה. התאהבויות בלתי-צפויות גורמות לשעשועים מיניים. מרנין מאוד. בכל הפעמים שראיתי צחקתי מחדש כמו בפעם הראשונה.
"ארץ אחרת" (1984)
זהו סרט אנגלי אשר מבוסס על מחזה שהוצג בהצלחה ענקית בלונדון וגילה כמה שחקנים חדשים כמו רופרט אוורט, קנת' בראנה ואחרים, שכולם השתתפו גם בגרסה הקולנועית.
הסרט מורכב ומעניין ברמות שונות, ועוסק בגיוס סטודנטים למפלגה הקומוניסטית. הסטודנטים הפכו עם השנים למרגלים מפורסמים.
הסרט מתאר את החיים בפנימיות האנגליות, על כל האכזריות שבהן. רופרט אוורט מדהים בתפקיד ההומוסקסואל הסוער מחוץ לארון (בשנות השלושים), הסובל מהיחס המצ'ואי של האחרים. לטעמי, מדובר סרט שבהחלט מצליח לרתק את צופיו, למרות שעברו 22 שנים.
"מכבסה יפהפיה שלי" (1986)
תסריט של חניף קוריישי על צעיר, בן מהגרים פקיסטנים בלונדון, שמשפחתו רוצה להקים לו מכבסה שיתפרנס ונתקל בקשיים רבים, בעיקר מצד פנקיסטים גזעניים שמנסים להרוס.
דניאל דיי לואיס המדהים הוא הפנקיסט, שיתאהב באופן הטבעי ביותר, בלי שום שאלות של כן ולא, מותר ואסור, בנער הפקיסטני וינסה לבנות איתו חיים משותפים.
הוא נתקל התנגדות כפולה של הסביבה הבריטית והמשפחה הפקיסטנית. מדובר באחד הסרטים המרנינים ביותר בנושא ההומואי.
"נשיקת אשת העכביש" (1985)
מנואל פואיג הלטינו-אמריקני כתב ספר מצוין על הומו שטחי עם דמיונות אוחצ'יים קולנועיים חצי-פשיסטיים, הנזרק לכלא בגלל היותו הומו בארץ דיקטטורית. בכלא הוא פוגש לוחם חופש, סטרייט, והמפגש מוביל לשינוי אצל שניהם.
הספר עובד למחזה, ואחר כך הוסרט על ידי הבמאי הברזילאי הקטור בבנקו. את תפקיד ההומו משחק לעילא, ונותן שיעור איך משחקים, השחקן וויליאם הארט. ראול ג'וליה הוא לוחם החופש, וסוניה בראגה, דיוות הומואים סקסית, משחקת את האישה מחלומותיו של הארט. משהו משהו.
"חוק התשוקה" (1987)
זהו הסרט שחשף את פדרו אלמדובר לעולם הרחב ומביא את סיפור דמותו של במאי תיאטרון וקולנוע, שמסתבך באהבה קומפולסיבית, שסופה רצח. בסרט משחקת כרמן מאורה בתפקיד הטרנסית, שתופיע שנים אחר כך גם בסרט "חינוך רע" (כמעט באותה דמות). אנטוניו בנדרס הצעיר והמדהים הוא המאהב הקנאי.
נסו לתאר לעצמכם את המפגש הראשון עם סרט של אלמודובר. נסו לראות אותו בעיניים טריות, ולהבין כמה נועז וחדשן הוא היה כבר מן ההתחלה. סרט חובה מדהים מכל כיוון שאפשר לדבר עליו.
"מוריס" (1987)
הבמאי ג'יימס איוורי ביים סרט שבזמנו נחשב לנועז חלקית והרטיט את לבבות הצעירים בקהילה. הוא הביא לקולנוע את הרומן הרומנטי ההומוסקסואלי האולטימטיבי שנעשה על-פי ספרו של אוולין וו (סופר, לא סופרת).
הסרט מגולל סיפור אהבה בין שני סטודנטים באוניברסיטה יוקרתית בימים האדורדיאניים של אנגליה ומראה לצופה מערכת יחסים מטלטלת. השחקנים נפלאים.
"סיפור אהבה בשלושה פרקים" (1988)
הרווי פיירסטיין כתב שלושה מערכונים נפרדים שהוצגו בנפרד בתיאטרון "לה מאמה" בניו יורק. אחר כך חיבר אותם למחזה אחד ארוך, העביר אותו לברודווי וזכה להצלחה מדהימה.
פיירסטיין עצמו משחק את התפקיד הראשי בדמות אמן דראג שמתאהב, נזנח ומתאהב-מחדש בגבר אחר. הסרט מגולל מערכת יחסים נוגעת ללב ומשורטטת להפליא בטקסטים שנונים וכואבים.
פיירסטיין ביים לקולנוע וגם שם הוא משחק את התפקיד הראשי. הסצינות מצחיקות עד דמעות, מול סצנות קורעות לב. זהו אחד הסרטים שעזרו לאלפי צעירים לצאת מהארון ולדרוש את הכבוד המגיע להם. לא באמת קולנוע גדול כי אם תענוג גדול.
"איידהו שלי" (1991)
המחזה "הנרי הרביעי" של שייקספיר מספר על נסיך הבורח מהארמון, מתחבר עם פוחזים, שבראשם סר טובי פאלסטאף. כשהתפקיד קורא לו, הוא זונח את ההבל ורעות הרוח ותופס את כס המלוכה.
גאס ואן סנט עיבד את המחזה, העביר אותו לימינו, הפך את הנסיך לנצר למשפחה עשירה ואת הפוחז לזונה ממין זכר. הוא יצר סרט נפלא, שחלק מהמונולוגים השיקספיריים הושארו בו.
שני השחקנים הראשיים הפכו לאגדות: ריבר פניקס הצעיר, שמת סמוך ליציאת הסרט לאקרנים, היה לזמן-מה סמל לנעורים נפלאים, יחד עם קיאנו ריבס, שנים לפני "המטריקס", כשעוד אפשר היה לצפות שיהיה גם שחקן. סרט נוגע ללב שמצריך טישו לעתים. אני מאוד אוהב את הסרט.
"פילדלפיה" (1991)
הסרט הראשון והכמעט יחיד שהאולפנים הגדולים הקדישו לנושא האיידס. הוליווד הרשמית נטתה להתעלם ממותם של כה רבים מהאנשים בתוך התעשייה.
בסרט עו"ד חולה איידס מבקש עזרה מקצועית מעו"ד שחור והומופוב על מנת שייצג אותו בתביעה נגד מקום עבודה שפיטר אותו בגלל המחלה. הסיפור עובד במקביל על היחסים בין שני עורכי הדין, ההתייחסות למחלה ובני הזוג.
טום הנקס המגה-סטאר נוגע ללב בתפקידגו, ואנטוניו בנדרס בתפקיד בן הזוג חזר לשחק שוב הומו בפעם הראשונה אחרי שעזב את אלמודובר בספרד. מדמיע.
"אדוארד השני" (1991)
הסרט הופק על-פי עיבוד מחזה של כריסטופר מרלו, בן-זמנו של שיקספיר. צריך לאהוב את העשייה של הבמאי דרק ג'רמן בכדי ליהנות מהסרט.
העיבוד המודרני עוקב אחרי מעלליו של המלך ומאהבו. למרות שהסרט הוא טרגדיה נוראית המערבת פוליטיקה ומין, הרי שצורת עבודתו של ג'רמן משאירה את הטרגדיה קצת מרוחקת. זוהי אסתטיקה קולנועית מיוחדת במינה ומרתקת אך גם מותירה תחושה של ניכור אינטלקטואלי. מיועד לחובבי קולנוע מיוחד.
"משחק הדמעות" (1992)
סרט אנגלי נפלא ומרגש הבודק את משמעות האהבה. הסרט מספר את סיפורו של איש מחתרת אירית, הנמלט לאנגליה, שם הוא פוגש נערה מקסימה ומתאהב בה. כשיצא הסרט לאקרנים, התבקשו הצופים לשמור בסוד את ההפתעה: הנערה המקסימה היא בעצם טרנסג'נדרית.
ברבות השנים הסוד הפך לגלוי. הסרט נע סביב השאלה האם יכול גבר, סטרייט לחלוטין, להמשיך לאהוב בסיטואציה שנמצאת לחלוטין מחוץ לעולמו. מדהים עד היום.
"התזמורת המשיכה לנגן" (1993)
זהו סרט שנעשה בהתנדבות ומשתתפים בו כמה מגדולי השחקנים: ריצ'רד גיר, איאן מק'קלן, אנג'ליקה יוסטון ועוד. אחד הסרטים היחידים שהוליווד עשתה בנושא האיידס.
הסרט עוקב אחרי התפתחות המרדף והמחקר לגילוי נגיף האיידס. כל העובדות נכונות. זו דוקו-דרמה במיטבה בה מלחמות כבוד מעסיקות את טובי החוקרים לא פחות מהניסיון לעקוב אחר הווירוס.
רוב השחקנים בתפקידי אורח, ומי שמכיר את התרבות האמריקאית יוכל לזהות למי הכוונה במקומות בהם שונה השם האמיתי.
סרט חשוב, מעצבן בתכנים שלו ואנשים טובים הקדישו ועשו את הסרט החשוב הזה בהתנדבות מחוץ לאולפנים הגדולים.
"כומר" (1994)
סרט אנגלי של בימאית צעירה העוסק במפגש בלתי-אפשרי כמעט בין כומר הומו הנאמן לדתו לבחור המתאהב בו. הסרט מכיל רבדים דתיים של התמודדות עם סביבה מחמירה, התנסות כואבת וההשלמה, כמו גם את אחת מסצנות הסקס המפורשות ביותר, עד כמה שניתן למצוא, בין שני גברים. רוברט קרלייל ("ללכת עד הסוף") התגלה בסרט הזה, שאינו קל, אך מתגמל רגשית.
"פריסילה מלכת המדבר" (1994)
קומדיה אוסטרלית מטרפת: חבורת דראג קווינס וטראנסית אחת חוצה את אוסטרליה ופוגשת את הטיפוסים של העיירות הקטנות. טרנס סטמפ האנגלי, שהיה שחקן אדיר בצעירותו, עושה כאן לראשונה אחרי שנים תפקיד גדול. הוא מזכיר איזה שחקן נפלא הוא היה. גאי פירס משחק כאן תפקיד דראג קווין. הוא עבר להוליווד ועשה תפקיד נפלא ב"ממנטו".
הסרט צבעוני מאוד, משוחק להפליא, מצחיק עד דמעות. כל מה שצריך כדי להעביר שעה וחצי בחופשה נפלאה מהאפרוריות העירונית סביבנו.
"הוליווד בארון" (1995)
סרט דוקומנטארי העוקב אחרי התפתחות דמותם של הומואים ולסביות בקולנוע מראשית דרכו. משובץ בקטעי סרטים מכל התקופות. זהו אחד מאותם סרטים חשובים שהראו שתמיד היו הומואים על הבד, וצריך היה לחפש אותם לפי רמזים סמויים.
הסרט מרתק מרנין והופך את ההיסטוריה לברורה יותר. כן, היו קאובויים כאלה על המסך לפני "הר ברוקבק".
"משהו יפה" (1996)
סיפור אהבה בין שני נערים צעירים מאוד המתרחש בפרבר עוני בלונדון. לא ממש סרט ריאלי אבל נוגע ללב ברומנטיות הצעירה וההפי אנד. אחד הראשונים והיפים בתולדות הקולנוע הקווירי. שווה צפייה.
"עקומים" (1997)
מחשבה נוספת על מכונת ההשמדה הנאצית. הסרט, שהחל דרכו כמחזה, עוסק בימים שהומוסקסואלים גרמניים נשלחו למחנות ריכוז בשם טוהר הגזע, ומביא רגע, שלא נמשך זמן רב מבחינה היסטורית, בו היה קל יותר להיות יהודי בגרמניה מאשר הומו.
הסרט מתרחש ברובו במחנה ריכוז, לאחר סצנת פתיחה בברלין המתירנית, ועם מיק ג'אגר בתפקיד קטן של דראגיסטית.
סצנה שהייתה מרכזית וחונקת על במת התיאטרון, בה שני גברים מקיימים ביניהם סקס מילולי בלבד, קצת הולכת לאיבוד בסרט, אך איאן מק'קלן משחזר את תפקידו המופלא מהבמה.
נוגע ללב, עצוב ומדכא, אך הכרחי לרצף ההיסטורי, הן המציאותי והן הקולנועי.
"בנים אינם בוכים" (1999)
הסרט הטרנסד'נדרי שפרץ דרך ומבוסס על סיפור אמיתי. נערה המנסה להגדיר את עצמה ומיניותה המגדרית והופכת להיות גבר. היא מתאהבת בנערה אחרת ונרצחת על ידי חבורת פרחחים. סרט נוגע, עצוב. הילרי סוונק נפלאה.
"אמה ויגואר" (1999)
סיפור אהבתן של גרמניה ויהודיה בברלין בימי מלחמת העולם. מבוסס על ספר בשם זה שתורגם גם לעברית. הספר, כרגיל, טוב יותר, אך הסרט מעניין. זהו אחד הסרטים המייצגים המעניינים יותר של הקולנוע הלסבי.
"בילי אליוט" (2000)
סרט אנגלי על מלחמה למען הזכות להיות אחר דרך סיפור התבגרות. נער הרוצה להיות רקדן בלהקתו המפורסמת של מתיו בורן ("אגם הברבורים" בביצוע גברים בלבד) כשסביבו כולם משחקים כדורגל. עוד סרט מפרברי אנגליה העניים שיזיל דמעה מהעין ויותיר חיוך על השפתיים.
"מלאכים באמריקה" (2003)
זה איננו סרט. זו אחת מסדרות הטלוויזיה המופלאות והחשובות ביותר שנעשו אי פעם. בתחילה הייתה זו טרילוגיה בת שלושה מחזות שלמים של טוני קושניר, מטובי הדרמטורגים האמריקאים. המחזות זכו בכל פרס אפשרי. הרבה שחקנים נפלאים בסיפור המערב פנטזיה בעובדות אמיתיות. מערב פוליטיקה והומואים, מחלה, דת והתכחשות. נפלא, נפלא. חובה לראות ולנצור.
"הר ברוקבק" (2005)
אי אפשר שלא לסיים את הרשימה בלי הסרט החשוב הזה. שני קאובויים סטרייטים (פחות או יותר) מתאהבים בקיץ אחד בהרים ומחמיצים את אהבתם לאורך שנים רבות. סרט מדהים ומטריף. חובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
