סינגולר
אסף אמדורסקי חוזר אחרי שבע שנים עם שיר פיגוזי, דן תורן קצת ממחזר ובום פם מכינים לכם אחלה חפלה
אם לא סופרים את אלבומי האוסף והפרויקטים האלקטרוניים והאינסטרומנטאליים, זה כבר שבע שנים שאסף אמדורסקי לא שיחרר סינגל מקורי שכתב והלחין בעצמו. שבע שנים זו תקופה לא מבוטלת בשביל אמן מרכזי. בזמן הזה, אפשר למשל לרדת מהארץ, לחזור, להלחין פסי קול לסרטים, להביא ילדים לעולם ועוד כל מיני מהלכים כאוטיים יותר או פחות. השאלה המרכזית שעולה בהקשר התנזרותי שכזה היא: לאן יקח הזרם.
במקרה הנוכחי של "ביחד" מתברר שאפשר לנשום עמוק. אמדורסקי, האיש שהביא לעולם את ההברקה הגדולה של הניינטיז עם "מנועים
הקשיבו כאן ל"ביחד"
מילים ולחן: אסף אמדורסקי
דן תורן ומאיר גולדברג יוצרים צימוד מוזיקלי מסקרן במיוחד. העבודה המשותפת שלהם הניבה בעבר לא מעט להיטים דוגמת "יחסי הציבור של המוות" ו"אימפריות נופלות לאט" והנה, ניתנת לנו ההזדמנות לבדוק מה קורה כשהם משתפים פעולה גם בהווה. ב"מתחת לפנס" מגולל סיפור פשוט. בחורה כותבת מכתב פרידה, הבחור מרגיש קצת לבד, הבחור מאחל לאהובתו כל טוב. שלום וביי. עכשיו תשאלו ובצדק, מה כבר אפשר להוציא מנוסחה כה משומשת לטובת יצירה חדשה. בתושבה לקושיא תיאלצו לקבל תשובה מעט מתסכלת: כנראה שלא הרבה.
שליחי הבלוז הם להקה מקסימה. באמת. גם בשיר הנוכחי הם מביאים ביצוע מקסים ללחן לא רע בכלל של תורן. הבעיה מתחילה כמשנסים למצוא את השפיץ,או לחילופין את הרגע הזה של התרוממות הרוח שתורן יודע לספק כשהוא על הגל. "אימפריות" היא דווקא דוגמא טובה לשיר נדיר באיכויותיו המילוליות שמתערסל עם לחן לא יומרני ולמרות זאת עושה עבודה מעולה. כאן, יש הרגשה כאילו מישהו באולפן ויתר על הטוויסט. לא שמדובר באסון. ממש לא. סתם תחושת החמצה.
האיזנו כאןל"מתחת לפנס"
מילים: מאיר גולדברג לחן: דן תורן
איזה מבאס שברי סחרוף כבר הספיק להביא את "בום פם" לתודעה הציבורית. מבאס, כי נורא הייתי רוצה לקחת על עצמי את ה"החשיפה" של החבורה ההזויה והשמחה הזו. הסבר קצר עם חזרה לאחור: חברי להקת בום פם הם להקה המונה ארבעה כוכבים (עוזי פיינרמן, דודו כוכב, יובל זלוטוב ואורי כנרות) שלוקחת פיקוד על שתי גיטרות, תופים וטובה. כן כן, אותו הכלי שאתם רגילים לראות בתזמורת צה"ל מככב בהרכב הזה שמייצר מוזיקה מצוינת שמתבשלת על הגז היווני, צועני, ים תיכוני. החשיפה המרכזית שלהם נוצרה כאמור על ידי ברי סחרוף שצירף אותם לשיר בעל אותו שם כשלהם, ששימש במקור להיט של אריס סאן. "חתול וחתולה" ממשיך את הכיוון הים תיכוני, כשבנגיעות הצידיות ניתן למצוא תבלינים פיקנטיים שלא יתנו לכם לשבת רגע אחד על הכיסא. אם אתם ממש חייבים איזה לינק מוזיקלי ישראלי אז אפשר לומר כי בום פם עומדים יפה לצידו של ישראל ברייט מהמשחות. עכשיו נשאר לראות מי ישדך אותם לדקלה, בכדי ליצור את הפרויקט המרתק לשנת 2007. אנחנו נמתין בסבלנות.
האיזנו כאןל"חתול וחתולה"
מילים: אורי בראונר כנרות
תכירו: אריק ברמן,26, בוגר "רימון" חדש שעומד לעשות את זה. מדובר בכישרון טרי של NMC שהצליח לכבוש את ליבו של חיים שמש שהפך למנהל האישי ואת משה לוי שמפיק מוזיקלית. ברמן, שחרש את הבמה של תיאטרון "תמונע" בתל אביב נשמע כמו בחור מופנם. לא מישהו שישיר על קשירות לפסנתרים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. למרות זאת ניכר כי האוזן של שמש ולוי לא פיקששו הפעם. מדובר באישיות מסקרנת, שיודעת להגיש סיפור ("מה עוד ביקשת" הוא לחלוטין ניסיון מעניין שכזה) ולפרוט על נימים רגישים, מבלי להיכנס למלכודות סכריניות. הסינגל הנוכחי והראשון מתוך האלבום שבדרך מסמן את ברמן כמי שיכול לתת תחרות יפה לאמנים הצעירים שעלו על הבמה בשנה האחרונה. בין אם הוא ימשיך בקו האקוסטי ובין אם יעלו לאוויר רבדים קצת פחות רגועים, נראה שלבחור יש לא מעט להציע. עד לסינגל הבא, חפשו אותו בגלגל"צ. אני חותם בעיניים עצומות שתוכלו להאזין לו כבר בשבועות הקרובים.
האיזנו כאן ל"מה עוד ביקשת"
מילים ולחן: אריק ברמן
מתחילים עם שטיחי קלידים. עוברים למקצב סולי עם ביטים מרוככים ומשם נפתחת מניפה קולית על גבול הגוספל שעושה את כל הכבוד לשי 360. "Home" הוא שיר שהוקלט על ידי הבן החוקי של סאבלימינאל במיוחד לכבוד פרויקט "תגלית" שמביא הנה יהודים מכל העולם בכדי לראות קצת צה"ל , קיבוצים ושאר פרטי ארכיון ציוניים. אם זה לא היה נשמע כל כך אנכרוניסטי, לא הייתי נדרש להסביר את העובדה שמדובר ברצועה מצוינת ואוורירית במיוחד. היכולת של 360 לשיר באנגלית ללא שיירי מבטא (הוא עצמו עלה לארץ מקנדה) יחד עם העובדה שטכנאי סאונד טובים עמלו על השיר הנוכחי הופכים את אבע הדקות האלו לחוויה מפנקת וקיצית במיוחד. נעים לגלות שהיפ הופיסטיים הישראלים יכולים לקחת פסק זמן מתעשיית השופוני לטובת יצירה קלילה. בסופו של יום, אמינם הרי לא יצמח כאן אז בשביל מה כל הצעקות.
האזינו כאן ל-"Home"
לא ברור מה חשבו ב"הד ארצי כשהחתימו את נעמה פנחסוב. לא ברור כי כשמקשיבים בהאזנה ראשונה לשירה שלה, ברור שלא מדובר בבחורה עם קול נגיש לקהל הרחב. ואז מתחילות לעלות תהיות. אולי שיחק לה הרזומה בלהקת הנח"ל, אולי דווקא השירה עם הפילהרמונית או שמא הפנים שהתנוססו בעונה השלישית של כוכב נולד, היא היא הסיבה. בכל אופן, גם אם בחברת התקליטים הגדולה בארץ החליטו לקחת הימור, אני לא שותף לו. קול הסופרן של פנחסוב אולי יושב טוב באופרותאבל כשמנסים לעשות איתו פופ זה יוצא דומה מדי לדוד דאור. להזיכרכם: הבחור מעולם לא השיג הכרה אמנותית שיכלה להגיע לו, אילו רק היה משדרג את עצמו באגפים שונים של עולם הבמה. יש מצב שפנחסוב ראויה להערכה מחודשת. עם הסינגל הנוכחי, היא בעיקר הצליח לעצבן.
האזינו כאן ל"אני מבפנים"
מילים: שרון אבילחק ותהילה ימין לחן: שרון אבילחק
נא להמתין לטעינת התגובות
