פשוט פאנק פצצה
האוסף החדש של הראמונז מציג שרשרת שורטת של שירי סכיני גילוח. בועז כהן לא שוכח את להקת הפאנק המיתולוגית שהמוטו שלה היה "פשוט זה טוב"
לפני חודשיים ראה אור, במהדורה מחודשת במלאת לו 30 שנה, אלבום הבכורה של ההרכב. לפני ימים אחדים גם נחת האוסף החדש של הראמונז: היי, הו, לטס גו. בדרך כלל אני לא משתגע על אוספים מהסוג הזה, שמפרקים ומרכיבים מחדש את חווית התקליטים המקוריים ומעקרים את השירים מהקשר, אבל המקרה של הראמונז קצת שונה. קצת, כי גם כשמניחים רנדומלית שירים שלהם זה אחר זה, יש את הקו המחבר, את החוט שקושר את שירי סכיני הגילוח שלהם לכדי מחרוזת שורטת. Judy Is A Punk פה, וגם כמובן Sheena Is A Punk Rocker שיר הנעורים המחאתי Teenage Lobotomy ואפילו Pet Sematary.
הסינגל הראשון של הראמונז (שלאף אחד מהם, אגב, לא קראו ראמון, והם לא היו אחים), יצא במרס 1976. קראו לו Blitzkrieg Bop והוא השיר שפותח גם את האוסף החדש שלהם. בזמן אמת, הוא זכה למכירות צנועות ולאדישות מצד התקשורת האמריקאית, בשעה שדווקא הבריטים התלהבו מאוד. האלבום השלם, תקליט הבכורה של הראמונז, יצא חודשיים אחר-כך.
הלהקה נוסדה ב-1974 בניו יורק ונתנה מאות הופעות קצרות, לפעמים 20 דקות בלבד, במועדון המיתולוגי "CBGB”, הופעות שהיו גדושות בשירים מהירים וחזקים, רועשים ומלוכלכי-סאונד. ביום העצמאות ה-200 של ארה"ב, בשנת 76', הופיעו הראמונז לראשונה באנגליה, והשפיעו שם מאוד על סצינת הפאנק המקומית. "אם אתה לא יכול להגיד את מה שיש לך להגיד בשתי דקות ועשר שניות, אז אל תגיד את זה בכלל", אמר אז ג'ואי רמון.
הם חיפשו פשטות, ישירות ובוטות, כחלק מהמחאה נגד הזרם המרכזי ומתפיסת העולם שגרסה ש"פשוט זה תמיד הכי טוב". הפאנק שלהם נאמן לעיקרון הפשטות הטכנית והמלודית. במקרים רבים השירים גם היו קצרים מאוד (2-3 דקות). בעלי קצב מהיר ומלודיה פשוטה, מורכבים בעיקר מרצף אקורדים שחוזרים על עצמם ולא כללו סולואים כליים, כשהם מלווים בתיפוף קצבי ומהיר. הליריקה שלהם היתה פשוטה וישירה. בחורות. רוקנרול. נעורים. אלכוהול. טירוף. ברור ובהיר.
במאי 1976 יצא התקליט הראשון Ramones , והם הפכו לחיילים אמריקאים בבריטניה. גיבורי התקופה. ג'ואי ראמון הזמר היה בן 25 כשיצא התקליט הראשון של להקתו. חוץ ממנו, היו שם ג'וני ראמון בגיטרות ודי די ראמון בבאס והחבורה הזו חתומה על תקליט הפאנק המשמעותי כל-כך: שירי-שלוש-דקות, מהירים ודחוסים. תקליט שהוא אבן דרך.
בפברואר 77' הוציאה הלהקה (באנגליה) את האלבום השני שלה Ramones Leave Home. הבריטים כבר נשאו אותם על כפיים, אך אמריקה, לעומת זאת, המשיכה בהתעלמותה. מילא. גם ג'ימי הנדריקס היה צריך לעבור לחיות ולנגן באנגליה, כדי שהאמריקאים יכירו בגאוניותו ויזמינו אותו לוודסטוק.
חרוצים ועקשנים בנובמבר 1977 הם הוציאו כבר תקליט שלישי Rocket to Russia. הוא היה מעט איטי יותר, אבל לא פחות רועש וחזק. חודש אחר כך, ב-31 בדצמבר 1977, הראמונז הקליטו אלבום בהופעה חיה בשם It's Alive (באול מיוזיק גייד הגדירו אותו כאחד מאלבומי הלייב הטובים ביותר בכל הזמנים). התקליט הזה כלל 28 שירים והוא יצא רק במאי 1979, אחרי שהראמונז, כמו מונעים על דלק מטורף, הוציאו את אלבומם הרביעי תוך פחות משנתיים Road to Ruin (יוני 1978). "אל תתקרבי אלי" ו"אני לא רוצה אותך יותר" היו השירים החזקים מתוכו, משירי-זעם המצויינים ביותר שנכתבו לאשה.
בבריטניה של סוף שנות השבעים היה הפאנק סוג של רעיון חברתי שיש לו פסקול. הרעיון היה זעזוע של הבורגנות השבעה. פס הקול היה פאנק. הראמונז היו גיבורי הסצינה, לצד הסקס פיסטולס והקלאש. הם היו האמריקאים שכבשו את בריטניה, לפני שחזרו למולדתם שלהם כמנצחים. הם היו החתולים
בינואר 1980 הם הוציאו תקליט אולפן חמישי, End of the Century, שהוא בעיני אחד מהתקליטים הנפלאים שמסכמים את התקופה הסוערת והמרגשת של הפאנק ושל שנות השבעים בכלל. הראמונז השתכללו ויצאו אל מעבר לגבולות המעטפת הצרה של שיר-מהיר-רועש-קצר. התקליט הזה, End of the Century כלל בסך הכל 33 דקות אבל קיבל אלמנטים נוספים ומשמעויות נלוות תחת ידיו של פיל ספקטור (מי שהפיק, בדיוק 10 שנים קודם, את "כל הדברים הם בני חלוף" המשולש של ג'ורג' האריסון). "האם אתה זוכר את רדיו הרוקנרול" שפותח את האלבום המעולה הזה, שולב גם באוסף החדש של הראמונז וגם הקאוור שהראמונז עשו שם לשיר של המפיק שלהם, פיל ספקטור: "בייבי, אני אוהב אותך".
חלפו 30 שנה בדיוק מאז בעיטת הפתיחה של הראמונז (ושל סצינת הפאנק הקצרה של אנגליה), כמעט כל החברים בלהקה המקורית כבר מתו - ובחברות התקליטים ממשיכים לארוז ולשווק את הראמונז. הגיבורים מתים, אבל המוזיקה חיה ובועטת – והו, הו: איך שהיא בועטת!
ונסכם: "היי הו לטס גו – הלהיטים הגדולים של הראמונז" מחזיק 20 שירים שממצים היטב את חווית הראמונז למי שלא גדל על התקליטים המקוריים אבל ישביע נחת גם את מי שיודע לשרוק את "בית קברות לחיות". אם יש לכם כסף ואתם רוצים לקבל את התמונה השלמה והרחבה אין לכם ברירה אלא להשיג את ששת האלבומים הראשונים של הראמונז (חמישה תקליטים + הופעה חיה אחת), שיצאו בין מאי 1976 לינואר 1980.
למי שאין לו כוח לכל הפאנק הזה, האוסף הזה מהווה הפצצה ראויה לשמה של להקת רוק טובה מאוד, שלידה בלינק 182 קייזר צ'יפס, הסטרוקס ופרנץ פרדיננד נראות כמו העתק שמש חיוור ודהוי של הדבר האמיתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
