סינגולר
סינגולר פותח את הקיץ באופן רשמי: רמי קלינשטיין חוזר לימיו הטובים, הראל סקעת מאכזב לראשונה ויוסלס איי. די עושים גרין דיי
רמי קלינשטיין נחשב כיום לאחד האנשים הכי עסוקים בתעשייה. מעבודה על המופע החדש של ריטה, דרך העיבודים המוזיקליים למחזמר "הלהקה" ועד האלבום החדש שבדרך, נראה שהבחור לא מעוניין במנוחה. "בין הטיפות" שיר חדש וראשון מהיצירה שבדרך, מחזיר את רמי קלינשטיין לתקופה היפה שלו, אי שם באמצע שנות השמונים. קודם כל, ראויה לציון הפתיחה של השיר שמבליחה עם פריטה על גיטרה אקוסטית במה שמזכיר יותר מכל את "פתאום
הקשיבו כאן ל"בין הטיפות"
מילים ולחן: רמי קלינשטיין
האמת, קצת חששתי מהרגע בו אאלץ לכתוב ביקורת שלילית על הראל סקעת. חששתי, כי סקעת הוא באופן ברור הציפור הכי מסקרנת שיצאה את "כוכב נולד", התופעה הכי אקסטרווגנטית מבחינה קולית וללא ספק האהוב מכולן באגף המעריצות. עכשיו, נחת אצלי "משהו ממני" ואיך לומר זאת בעדינות: לא ממש נשפכתי. בוא נתחיל מההפקה המוזיקלית דווקא: פיטר רוט הוא ללא ספק גיטריסט מוכשר וגם בתור מפיק מוזיקלי הוא מחביא בכיס הפנימי, הברקות לא מעטות. הבעיה מתחילה כשהסאונד הטיפוסי שלו משתלט, מבלי לתת מקום לאמן עצמו. קצת כמו אצל רן שם טוב, אי אפשר לפספס- הבחור פשוט נמצא בשיר הרבה יותר מכולם על הסט.
נעבור לאגף הטקסטואלי: לא ברור מאיזה מקלט שיחררו את סמדר שיר אבל השיר הנוכחי הוא דוגמא ומופת לכל מה שצריך להיות בשיר קיטש ואסור להיות בשיר מרענן. כל הבכייה הזו על האהובה הרחוקה, בתוספות של לילות שחורים, סליחות ונשיקות מוגזם לחלוטין. דווקא באגף הקולי, סקעת לא מאכזב. הקול שלו יציב כתמיד, ההגשה שלו נוגעת בגבול האידיאל ונראה שהוא יודע על מה הוא שר, גם אם קצת קשה להאמין לו. עוד כמה ימים יוצא האלבום המלא, נחכה ונראה עד כמה הציפייה השתלמה. אצלי בלב, יש דווקא הרגשה טובה. ואצלכן?
הקשיבו כאןל"משהו ממני"
מילים: סמדר שיר לחן: דור דניאל
הביקורת על יוסלס איי. די כבר הייתה מוכנה בראשי, עוד לפני שהכנסתי את הדיסק למערכת. איכשהו, כל הבאזז סביב הלהקה שהייתה אמורה להנחות את "אקזיט" וקיבלה חשיפה מוגזמת ב-7 לילות האחרון, הוציאה לי את כל החשק מלשמוע אותם. בתפיסה שלי, להקות פאנק לא אמורות להנחות תוכניות נוער, לא אמורות להתהדר באורגיות חסרות גומי ובטח ובטח שלא לבקש על כך את סליחתו של הציבור שנרתע. או אז הכתה בי העובדה המכאיבה: פאנק הוא ז'אנר מת. הפופ הרג אותו. אם גרין דיי נחשבת כיום לאחת מלהקות הפאנק המצליחות בעולם, הרי שה"סקס פיסטולז" היו חכמים כשסירבו להיכנס להיכל התהילה של הרוק. אחרי הכל, לא בשביל זה הם עשו את כל המהפכה.
ועכשיו למוזיקה עצמה ולהפתעה הגדולה והמשמחת בכל הסיפור: הגרוב והקצב של יוסלס הוא הדבר הכי משמח שיצא לכם לשמוע בקיץ הקרוב. את ההצלחה הגדולה שלהם הם כבר רשמו בחו"ל (השיר שלהם הגיע למקום החמישי במצעד השנתי היפני של 2003) אבל הנה, הם באו לכבוש גם את הקהל הציוני. בהנחה שגרין דיי מוכרים גם אצלנו לא רע בכלל, יש לחברים סיכוי מעולה לעשות פה שוק טוב. אחרי הכל, זה נשמע ממש אותו דבר ומבחינתי מדובר בביג מחמאה. כנסו, יהיה לכם כיף. גם אם לא תרוויחו איזו אורגיה על הדרך, זה עלול לעלות לכם חיוך גדול על הפנים. שווה.
הקשיבו כאןל- "Turn up the stereo"
טל שגב רשם לא מעט הישגים בחייו. מכתיבה והלחנה לשלמה ארצי, דרך הנגינה עם ברי סחרוף ב"נגיעות" ועד שיתופי פעולה עם ירמי קפלן, בן ארצי ורבים נוספים. איכשהו, הוא תמיד נתפס כמוזיקאי מוערך ביותר בקרב הסצנה אך לא לגמרי התברג כאמן מוביל בפני עצמו. הוא שיגר מספר להיטים לרדיו אך אלו לא הפכו אותו לרב מכר, גם במונחים ישראליים. "אתן לך את הכל" הוא שיר ראשון מתוך אלבום חדש והאמת שיש סיכוי טוב שאם כך ישמע האלבום כולו, אז נרשמה עלייה על הגל. זה מתחיל הכי יפה ומזכיר את "At my most beautiful" של REM, ממשיך עם אווירת אייטיז של "פונץ'" ומטייל הלאה לכיוון רוק ענוג ויפה יפה. גם באגף הטקסטואלי נרשם הוק חזק ומדויק. בקיצור: מדובר בשיר חזק ומוצלח במיוחד. עד שזה יגיע לגלגל"צ, קבלו חשיפה ראשונה.
האזינוכאן ל"אתן לך את הכל"
מילים ולחן: טל שגב
לפני כשלושה חודשים היינו הראשונים לכתוב על הסינגל הראשון של ארז אלגרבלי. כבר אז, האוזן זיהתה פוטנציאל לא קטן לזמר מסקרן שיודע לקרוץ למיינסטרים מבלי ללקק לו את הישבן. מאז, הספיק אלגרבלי להגיע גם אל אוזנו של אביב גפן (אולי בעזרתו של הגיטריסט המשותף, הראל בן עמי) שהתלהב ומשם, הדואט עם נינט (איזה חרוז דוחה, אה?) הפך חלום מוחשי ביותר. אז איך השיר החדש, תשאלו. אם לסכם את הפן המוזיקלי במפשט אחד אפשר להגיד שמדובר באביב גפן פוגש את פיטר רוט. רוק רך, מלודי, עטוף מיתרים מזרז מקסנות לגבי יכולותיו של אלגרבלי בתורת התיזמור. עכשיו נשאר לראות האם התרגיל היח"צני יעבוד טוב לאורך זמן, או שמא אנחנו נמשיך להיות היחידים שכותבים על ארז. מקווים שלא, אבל ריאליים. שיהיה בהצלחה.
האזינו כאן "מאוהבת סדרתית"
מילים ולחן: ארז אלגרבלי
סינרגיה היא בדיוק מסוג הלהקות שמבהירה באופן הברור ביותר כמה עגום מצבו של הנוער בארצנו. הסבר קל: בישראל רוכשים לא מעט מוזיקה. ישראלית. זה נפלא. הבעיה מתחילה כשאת המוזיקה הלועזית מזניחים לעייפה, דבר שיוצר בור עמוק של בורות בכל הנוגע לעולם החיצון. סינרגיה, שהלהיט הגדול שלהם מאלבום הבכורה התמצה בעיבוד החיוני לטובה של "חום יולי אוגוסט" משחררים סינגל ראשון מאלבום חדש. גם הפעם זה שנמע כמו איחוד של אוונסנס ולינקין פארק, רק שעכשיו זה כבר די מאחורינו. אם לפני שנה עוד אפשר היה להבין את הגרוב שעמד מאחורי ההרכב, עכשיו מועלות כמה קשויות לגבי הסאונד שחוזר על עצמו שוב ושוב. הרי שי היום כמה תופעות כל כך מרעננות ברוק הבריטי ובכלל, אז למה להידבק לשאריות התפלות של הפאנק דה לא שמעטא הזה. מצד שני, כפי שכתבתי בראש הפיסקה, אולי אין לכך מספיק דורשים. ממילא, מי שאוהב לשמוע את הארקטיק מונקיז לא יחפש את הפלייליסט שלו ברדיו הארצי. חבל.
האזינו כאןל"מרגיש אחר"
נא להמתין לטעינת התגובות
