וממה הוא חי?
שיר זיו אהבה לקרוא את גבי ניצן, אבל כשראתה אותו בערוץ החיים הטובים היא שאלה את עצמה האם זה הגבר להביא לאמא ולרואה החשבון
גבי ניצן, הפרא, המיתוס והבאדולינה, התיישב על ספת המראיין חמוש בארשת הפנים מהסוג שרק איש מואר ברמתו יכול להניח על פניו. את החיוך השמימי שלו אי אפשר לקנות במכון הקוסמטי של רונית רפאל, אבל שלווה פנימית זה לא מספיק. הבו לו אורות רכים, נעימה מוסיקלית קטיפתית, וכל מה שחסר לנו זה רק שמנים ארומטיים ויד מלטפת של מסג'יסט הגון. הכי שירה פליקס פוגשת את דורון שפר, באשרם.
המרואיין אמש, בפרק הפתיחה של הסדרה "על הדרך עם גבי ניצן", היה צלם הפאפרצ'י הדורסני אבי הזאב ("קפיטן" בשבילכם) שזנח את הבלי העולם הזה בכדי לתור אחר האמת שלו, ומצא אותה, לא עלינו, דווקא בקובה. קובה, למי שלא ידע, היא לא רק עוני מחפיר וסיגרים משובחים, קובה זו גם שמחת חיים, שתייה, אהבה וחום אנושי. נו, יופי להם. הלוואי ויכולנו כולנו לעזוב את מכוני הכושר, להפסיק לצרוך מוצרי טיפוח ולחדול מקניית בגדי המעצבים. באמת. הייתי שמחה לו ליבי היה מתרונן בגלל פרח, נניח, אבל משפטים כמו "מצאתי שתי עגבניות. אושר גדול!" מוציאים אותי מדעתי. עגבניות? אושר? ניסית פעם לאכול סופלה שוקולד חם עם גלידת וניל משובחת וקצפת בצד? נו, ואתה משווה?
כשמדברים איתי על הסרת קליפות, התמודדות רגשית עם חיים קודמים, ובעיקר, אלוהים, על רגשות, אני נהיית אטומה. מודה. אני לא מאמינה שפרח יעבוד יותר טוב מ- 100 דולר כפי שמאמין הקפיטן, ולא הייתי רוצה לחוות רעב מתמשך במשך שהותי בחו"ל. עשרים ושניים ק"ג הוא השיל מעליו במשך שנה וחצי. כל דיאטנית תגיד לכם שזה שוס היסטרי, אבל ככה זה כשאוכלים צמחים ופירות. הקפיטן תאר זאת, כמובן, כאושר גדול. כן, ללכת "לצוד" את ארוחת הבוקר שלך זו אכן חוויה מחשלת, אבל גם סייל בקסטרו, והזאבות שם לא פחות אכזריות.
קראתי באדיקות את טוריו של ניצן לאורך השנים. הוא חרש יבשות ומדינות, פגש מלא אנשים מעניינים ועבר חוויות מרתקות. נהנתי מאוד מכתיבתו, היא הביאה ניחוח אחר לדירות התל אביביות המעופשות בהן התגוררתי, אבל תוך כדי קריאה תמיד הטרידה אותי המחשבה ממה הוא חי. איך הוא שורד. מה הוא עושה למחייתו. גבר שסגר שלושים ולא מסוגל לפרנס את עצמו זה הכי לא סקסי, תשאלו כל אישה. ולו האיש והתלתלים היו נוחתים אצלי בסלון ומבקשים להאיר את חיי הייתי ישר שולחת אותו להשלים תואר או לחפש עבודה נורמלית. ככה זה עם פולניות, התעלות רוחנית זה אחלה, אבל תלוש משכורת מביא לי אורגזמה. אמא חנכה אותי טוב.
תנו לי קניונים, הבו לי מסעות שופינג, דרשו ממני לאכול במסעדות גורמה. עזבו אותי משקט, שלווה ופשטות. לא קונה את זה בשקל וגם לא בחינם. במדריך שלי לג'וי האפינס כתוב שמה שעולה שקל שווה שקל, וכידוע, ערוץ "החיים הטובים" בא בחינם. עד כמה אנשים באמת יכולים לחכות לתוכניות שקשורות לטבע/ נוף/ סביבה, או לצפות בתוכנית שלמה על מסע רוחני שסופו ערסל, עציץ ופעמון רוח (מה זה בכלל?).
פרח שלי
בפרקים הבאים יפגוש ניצן עוד אנשים מאושרים. הם עזבו את הכל, כתבו פתק "יצאתי לחופשה, תיכף אשוב" בנוסח כזה או אחר, והלכו לחפש את הדבר החמקמק הזה, הנסתר מעיינינו. "אין לנו זמן לעצור לקטוף את הפרח" אמר הקפיטן שהניח את החומריות מאחור "כמה שיש לך פחות
"על הדרך עם גבי ניצן" ערוץ "החיים הטובים", ימי ראשון ב- 22:30
נא להמתין לטעינת התגובות
