כלבוטק שומרת מסך. עובדה
עדיה שלנו סגרה עונה מול כלבוטק בתחקיר מים מינרליים מסעיר
מה רבה הייתה השמחה לאיד, כאשר את תחקיר המרכזי של תוכנית סוף העונה של כלבוטק , פצחה הכתבה שניסתה להוכיח – ועשתה זאת יחסית בהצלחה – כי מי מעיין מירון הם אכן, לא יותר ממי ברז מקורות הום-מייד, זכים וטהורים מכלור. במשך דקות ארוכות הציג גינת את אנשי החברה שואבים מים היישר מצינורות השתייה של הישוב הסמוך למפעל ומטביעים עליהם תוויות שכל כולן שקר וכזב.
כלבוטק אולי השקתה את בעלי החברה במי ברז (“שיראו מה זה”), אבל על פניו המופתעות של הצופה היא השפריצה מים מעופשים. שכן, בשונה מתחקיר פתיחת העונה על העופות של טיב טעם, שהצליח להדהד ואף לקבל את תו התקן המחמיר והדורסני של ארץ נהדרת, הריי שבבלוף של מעיין מירון לא קשה היה להבחין, ואף יותר מזה, לבד. אם כן, ראוי היה לעסוק בו אך לא בפוקוס יחידני. כוחה של תוכנית תחקירים עשוי להעצים ולהצדיק את הרגישות בנושאים בהם היא מטפלת כאשר היא מצליחה לשקף תמונה מלאה. תחקירני התוכנית, כותביה ועורכיה צריכים היו להבין שחשוב יותר לבדוק במקביל את הדגים השמנים – החברות הגדולות. אני לא חסה על החברה הקטנה יחסית שחגגה על תמימות הציבור אבל אם נכונה הקביעה שנשמעה אמש בתוכנית, לפיה כל החברות שואבות את מימיהן ממקורות ואילו על ההבדל היחיד ניתן להתווכח: חשיבות ההבדל בין מי תהום למי מעיין, מכאן שהעסק כולו מסריח ותעשיית המים המשגשגת ראויה לבדיקה יסודית ולבליץ מפתיע.
חשוב להודות שמעולם לא הייתי מחסידות הז'אנר. את "הפושעים שלי”, עדינים או אכזריים ככל שיהיו, אני מעדיפה לראות בפריים-טיים של בית המשפט ולא של הערוץ השני. וכן, גם אם הם השפלים ביותר מדרג. לפני חודשים אחדים גבה ממני נהג מונית 150 ש"ח אקסטרה על תעריף נסיעה שבדה מליבו. אותו נהג, הספיק לשכוח אותי ביום המחרת וסיפר לי שישב באותו ערב מול הטלוויזיה בביתו – בוודאי ליטף כרס שעירה וחשופה ומחא כף מחאה כאשר חזה בחיים הכט תופס על חם שיפוצניק נוכל ב"יצאת צדיק" – וסינן לאשתו “מניאקים כאלו, איך הם עובדים על אנשים בעיניים". ואילו זו, הנהנה מ-ז-ו-ע-ז-ע-ת כל-כך.
כלבוטק, היא תופעה שיש לדון בה, בעיקר משום שבניגוד למרבית התוכניות שמציעה הטלוויזיה בישראל, היא שורדת שנים רבות. גם אם עברה תהפוכות (כלבוטק – כלבודק) וגם אם חזרה לאולפן מינימלי והשוטרים הטלפנים הנמרצים נבעטו מהאולפן, נראה שאיש לא מתכוון להוריד לה את השאלטר או לדחוף לה נגיף אבולה לצינור ההזנה.
השאלה המרכזית, בימים בהם הגבולות בינה לבין "עובדה" ו"שומר מסך" מיטשטשים לחלוטין, היא מה כוחה ומה מידת רציניותה. כאשר היא עוסקת במוכר בפיצוציה שמרמה בשמונה שקלים (מעניין מי בהפקה רצה לסגור איתו חשבון על שדפק אותו דרך קבע עם הקשיו) או במשפחת 'ערבושים' שגונבת מחנות שלוש שמלות ב"מבצע עוקץ דורסני" - היא לא יותר ממטחנת חומרים עלובים. מחד, היא בהחלט יכולה להחריב חיים אבל מנגד, חשוב להזכיר את התחקיר הסו-קולד מפוצץ שערכה לפני שנים אחדות נגד מותג המים החדש "עין גדי". הכתבה, זעזעה לנו את האגן וחשפה כי מרבית מאחוזי הויטמינים והמינרלים שמופיעים על בקבוקי עין-גדי הם שטות במיץ נביעות.
החברה, שספגה מכה קשה, בוודאי נזדקקה אז למנות חמצן, אבל ממרחק הזמן נראה שההצלחה לא דילגה מעליה. אתמול, כאשר השוו בתוכניות, תמונה ליד תמונה, בין מים מינרליים אמיתיים למי-הבלוף, היה זה דווקא בקבוקה של עין-גדי שייצג את הישרים והתמים. האם זו מחוות התנצלות השמורה לחדי עין או שמא הוכחה שבמרחק הזמן,
נקודת השיא של התוכנית הייתה הוויכוח הרצוץ עם נציג החברה. גם אם כל שאמר היה אמת לאמיתה, איבדתי ריכוז בדיוק כשהתערבתי עם עצמי על הסכום שצריכים היו לשלם לו ב"מעיין מירון" כדי לגונן עליהם. ובכנות, כל שאמר נשמע כמו הבל הבלים ועצוב היה לחזות בו מתפתל כמו מבקש להחזיק בחיתולי ולהתחבא בפינה מפני אימתו של אבא גינת. השיא המאוחר יותר, הגיע כאשר את הדיון סיכמנו השניים במילים: אבל. אפפ. אתה. זה לא נכו. שתו. אתה טוע. אפ" כאשר קטעו זה את זה עד שרפי יקירינו אמר "טוב די" (חאלס) "מספיק כבר, לא צריך להסכים על הכל, נכון, הא? הא?”.
כלבוטק יוצאת עתה לפגרה ונראה שגם אם ישודרו קלטות של עונות קודמות, במחיקה התאריך, אף אחד לא ישים לב. היא תשוב עם בוא החורף ונראה שאפשר לרקוח מהעובדה הזו בדיחה לא רעה. חשבו רגע, מהו המאפיין העיקרי של הקיץ? חום. ומי אוהב את הקיץ יותר מקוליפורמים בחומוס, סלמונלה במיונז ואי-קולי צואתי בפרגיות? אפילו לא אני.
נא להמתין לטעינת התגובות
