בדמעות שאת בוכה
גיא אריאלי נפרד מריקי גל בעצב רב, מחכה לשלבים הבאים ועונה על שאלות שהציקו לכם. מטקבקים עם כוכבים
אתמול הודחו מהתחרות זוג חזק מאוד, ריקי גל ואורון דהן. הדחתם היתה רגע מאוד עצוב עבורי. למרות שאני יודע שכל פעם צריך להפרד מזוג רקדנים, אחרי כל כך הרבה שבועות, בהם אנחנו מתראים כמעט כל יום, וחולקים יחד המון דברים, חזרות והכנות לקראת התוכנית, מבאס להגיד שלום. אם אני אכתוב לכם שעצוב לי שזוג חייב ללכת כל שבוע אתם תצחקו , אבל ככה אני מרגיש. אם זה היה תלוי בי, לכולם היה מקום להמשיך ולרקוד בתוכנית.
אחרי שנודעו התוצאות אמרתי לריקי שהיה לי העונג להכיר אותה ולעבוד עמה. האמת, זו חוויה מדרגה אחרת. ריקי היא אישיות ולמדתי ממנה המון. בתקופה האחרונה יצא לי גם להכיר את בן זוגה, אורון דהן. אורון הוא בן אדם מאוד רגיש, וראיתי שהוא קצת בכה לאחר היוודע התוצאות. ברור שכאב לו, ואני חייב להתוודות שגם לי כאב שהוא הודח. אורון הוא ווינר בנשמתו, כפי שהוא הוכיח בעונה שעברה, והפרידה ממנו לא הייתה קלה עבורי. הוא באמת איש מדהים, ואני בטוח שנראה אותו עוד הרבה.
בני הזוג שעמדו מול ריקי ואורון בדקות האחרונות וחששו לעתידם בתוכנית היו שירלי בוגנים וקיריל סיבולפוב. אני מכיר את שירלי כבר מספר שנים, ובמסגרת התוכנית התהדקו היחסים בינינו. נסענו לאילת יחדיו, עם בני הזוג לריקוד, ואנחנו מאוד קשורים זה לזו. ממש לא רציתי שהיא תלך הביתה אמש, ולשמחתי היא ניצלה. אני עדיין סבור שגם שירלי וגם ריקי רקדו מעולה, אבל ברור שהשופטים והקהל עשו את בחירתם ונותר לכולנו רק לכבד אותה. עוד זוג שאני חייב להזכיר הם לימור גולדשטיין ודני יוחטמן, שהיו בעיני הורסים והגיע להם לדעתי לסיים אמש עם הניקוד הגבוה ביותר.
אם אני אתאר לכם את החיים שלי בתקופה המוטרפת הזו אין סיכוי שתאמינו לי, אבל אני אנסה. אני קם כל בוקר בין שמונה לתשע בבוקר, אחרי שבע שעות שינה במקרה הטוב. אני אורז תיק ענק, בו אני לוקח ציוד שיכול לשמש אותי לאורך כל היום כי אף פעם אין לדעת לאן אגיע...בתיק שלי תוכלו למצוא הכל: סבון, גרביים, קרמים, לחם בריא שאני סוחב לכל מקום וקופסת טונה ( כי זה בריא וגם טעים).
באופן קבוע כל יום, למעט יום שני, אני בחזרות במשך ארבע שעות לקראת "רוקדים עם כוכבים". יש יום אחד בשבוע שהוא יום חופשי, שבו אני מצטלם עבור תוכנית טלוויזיה לחינוכית 2. במקביל אני מצטלם לפרסומות ולשערי עיתונים ובין לבין אני נמצא בעוד ימי צילומים ומדידות לקראת
אחרי שבועות כאלו, תבינו מדוע אני שומר את סופי השבוע שלי לעצמי. אני מקדיש את ימי שישי ושבת למנוחה, מקיים קצת פגישות אם אני חייב, אך משתדל כמה שיותר להתבטל ולצבור כוחות. נראה שבקרוב אני אהיה חייב לוותר על המנוחה גם בסופי שבוע כדי להתכונן לקראת הריקודים הבאים, אבל עד אז - עוד חזון למועד. אז נכון, הגוף נשחק מרוב מאמץ, אני מרגיש עייפות טוטאלית וחסרות לי המון שעות שינה, אבל אני מאושר. אני נהנה מהריקודים עצמם, ואני עובד במקצוע שלי.
אני פוגש קהל כל הזמן, אתם מסביבי ומי שמכיר אותי יודע- אני לא מתחמק משיחה, מצילומים מנשיקות ומחיבוקים. להפך. אני הולך כמו כולם ברחובות תל אביב ופוגש במקומות רגילים מלא אנשים. זורקים לעברי המון הערות, מחמאות וגם מתבדחים איתי. אני אוהב להקשיב להכל ותמיד לוקח את הדברים בהומור. אחד המשפטים שאני שומע הרבה הוא "לא יכול להיות שלא רקדת לפני", זה מאוד משמח אותי לשמוע שאני נראה מקצועי, אבל מגיע לכם הסבר קצר.
האמת היא שלא רקדתי בעבר ריקודים סלוניים. אני לא האמנתי שאני אהנה לרקוד ריקודים כאלו, אבל התבדתי. מובן שכשחקן יצא לי פה ושם לרקוד, לשיר, להתנועע על במה, אבל לא בצורה רצינית ומחייבת שכזו. ידעתי שיש את זה בתוכי, אני פריק של אומנות בכלל וריקוד בפרט, אבל לא ידעתי עד כמה זה מדהים. היום אני יכול לומר בפה מלא שטעיתי. לא הערכתי כראוי ריקודים סלוניים. עכשיו אני מעריך את הסגנון, העמידה, התנועה וכמובן את הכושר שצריך כדי להיות ממש טוב בריקודים אלו.
אז מה צפוי לנו בהמשך? קודם כל לשמחתי הרבה הריקודים הקשים כבר מאחורי. אחרי שעברנו בכבוד ועם ניקוד גבוה את הקוויקסטפ והפוקסטרוט אני מבסוט עד השמים וכעת נותר לי רק להשתחרר ולבלות ברחבה. בשבוע הבא מחכה לנו הסמבה, ריקוד לטיני מהמם וכיפי שאני מת עליו. בת זוגי מאשה היא מלכה בסמבה. כבר ערכנו חזרות על התנועות והצעדים ואנחנו די יודעים מה הכיוון. נראה לי שבגדול אני הולך פשוט לעבור חוויה מגניבה בשבוע הקרוב והכי חשוב- להנות גם מהטוקבקים שלכם וגם מהתוכנית.
נא להמתין לטעינת התגובות
