על כנף הפסנתר
בגיל שבע הודיע בשארה הארוני להוריו שהוא רוצה להיות פסנתרן. 15 שנה חלפו, וכעת מצטרף ילד הפלא מנצרת לסיבוב הופעות עם הקאמרטה הישראלית
סיפורו של הארוני מתחיל בהיותו בן שבע וחצי. אז הלך עם הוריו לקונצרט של הפסנתרן הערבי שברבות הימים יהיה לסוד של מודל לחיקוי בשבילו, סלים עבוד-אשקר. "ראיתי איך הקהל התלהב, ואמרתי לאבא שלי שגם אני רוצה להיות פסנתרן", הוא משחזר. הוריו של הארוני התפלאו אולי על הגחמה החדשה של בנם הצעיר, אבל החליטו לשלוח אותו ואת אחיותיו ללימודי פסנתר.
האחיות לבית הארוני זנחו עד מהרה את התחביב החדש, ורק הבן בשארה נותר מחויב ללימודי הפסנתר. "היתה לי תחושה שאמשיך הלאה בלימודי הפסנתר, וגם זכיתי לגיבוי של המשפחה", הוא אומר. למרות זאת הוא מודה כי לעתים שאל את עצמו, אם עליו לממש את ייעודו ואת הפוטנציאל הטמון בו, ולהיות פסנתרן מקצועי. לא מעט קשיים גילה הארוני בדרך להגשמת החלום, ונאלץ להתמודד עם מצב שבו הסובבים אותו לא שמעו על בראהמס, בטהובן או שופן. "אבא שלי אמנם קנה לי דיסקים, אבל בעיר כמו נצרת לא היתה לנו תרבות של מוזיקה קלאסית".
מהר מאוד החל הילד מנצרת לצאת את גבולות ישראל להופעות בחו"ל. בגיל 12 עזב לראשונה את גבולות הארץ כדי להופיע ברסיטל בבריטניה. כשנה וחצי לאחר מכן השתתף במחנה קיץ של מוזיקה קאמרית בארצות הברית, והוזמן שוב לאיים הבריטיים להשתתף בתחרות שזיכתה אותו בפסנתר כנף. במקביל לגיחות לחו"ל, החל הארוני לרכוש השכלה מוזיקלית מקצועית, ולמד אצל המורה לפסנתר מחיפה, אסתר באלאשה.
בגיל 15 עזב הארוני את נצרת, כדי ללמוד בפנימייה למדעי אמנויות בירושלים ואחר כך באקדמיה למוזיקה באוניברסיטה העברית
בירושלים, שבה למד אצל פרופ' אריה ורדי וד"ר איתן גלוברזון. כיום הוא לומד לתואר שני באקדמיה למוזיקה.
הארוני התבלט בלימודיו, וכאמור צד את עיניהם של בכירי המוזיקאים בישראל. התקדמותו המטאורית של הארוני נמשכה כאשר הזמין אותו המנצח והחלילן אבנר בירון, שכיהן גם כראש האקדמיה למוזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, להופיע עם תזמורת הקמארטה, שבשבועיים הקרובים תקיים סדרת הופעות ברחבי הארץ (הראשונה, הערב ב-20:30 בהיכל התרבות בכפר סבא).
את בארנבוים דווקא זכה הארוני להכיר שלא במסגרת האקדמיה. "לפני חודש וחצי שמעתי שהוא בא לרמאללה, והחלטתי לנקוט יוזמה ולהיפגש איתו", הוא מספר. "ניגשתי לעוזרת שלו, והיא הבטיחה לסדר לי פגישה". את הפגישה עם מי שנחשב לאחד מגדולי הפסנתרנים והמנצחים בעולם מתקשה הארוני לשכוח. "הוא אמר שאני יוצא מהכלל, שאני וירטואוז. במשך שבוע הייתי עם הראש בעננים", הוא משחזר את הפגישה. כשהוא מתבקש לחוות את דעתו על בארנבוים הוא אומר בעברית עכשווית: "אין מצב שאהיה כמוהו".
בארנבוים , שהחליט ככל הנראה לקחת את הצעיר הנצרתי תחת חסותו, הזמין אותו להופיע עם תזמורתו "דיוואן" בספרד, באירועי הקיץ של התזמורת הערבית-ישראלית. כעת חלומו של הארוני הוא לעזוב את ישראל ולהעתיק את מקום מגוריו לאירופה, אם אפשר לגרמניה, כדי להיות קרוב ככל האפשר למי שמסתמן כמנטור המוזיקלי החדש שלו. "אם אהיה בגרמניה, יהיה הקשר שלי עם בארנבוים הדוק, ויהיו לי הרבה יותר הזדמנויות", הוא אומר בגלוי. "כמה תזמורות יש בישראל וכמה בגרמניה? אני רוצה שהסביבה הקרובה שלי תהיה מלאה במוזיקה".
למרות הרצון לקדם את הקריירה האישית שלו, הארוני מקווה לשוב ביום מן הימים לעיר הולדתו, ולחנך את הדור הצעיר על ברכי המוזיקה הקלאסית. "אני כל הזמן מנסה להילחם במוזיקה הפופולרית העכשווית הלא-אמנותית. חשוב לי מאוד שילדים ערבים יידעו מי היו בראהמס ומוצרט. יש אמנם פעילויות בנצרת, אבל זה לא מספיק. סבלתי מאוד מכך שבכל נצרת, שבה מתגוררים 70 אלף איש, לא היה אפילו פסנתר אחד ".
נא להמתין לטעינת התגובות
