עם ישראל חי
גם שלל התחנפויות, וראפר ישראלי על הבמה לא הרסו את המסר שיצא מההופעה של הבלאק אייד פיז: סוף סוף חזרנו להיות כמו כל העמים
החבר'ה מאמריקה שהסתובבו פה חמישה ימים נתנו את כל ההצגה במשך 105 דקות. זה התחיל בהתחנפויות בלתי פוסקות לישראל ( "המקום הנפלא בעולם", "אנחנו נחזור לכאן" ועד העלייה המיותרת של איזה ראפר ישראלי על הבמה לשירת "עם ישראל חי") ונמשך בסאונד ותאורה שלקח להם קצת זמן ליצור את האווירה הנכונה. על זה אנחנו יכולים לסלוח. ישראל לא אירחה אומנים בשיאם במשך יותר מעשור, והקהל הישראלי הגיע רעב. הצעירים שביננו, שכאמור הרכיבו את רוב הקהל, לא ראו כאן את דייר סטרייטס, לא את מדונה, לא את מייקל ג'קסון ואפילו לא את פיית נו מור בסינרמה. עכשיו גם הם יכולים להגיד שהם ראו הופעה
גדולה בחיים שלהם, כמו מיליוני צעירים בגילם בכל מקום בעולם.
כשנדמה היה שאנחנו בחוץ לארץ ובדיוק כשעלתה מן הבמה שירת "הבה נגילה" התעוררה צעקה ענקית ביציעים. לא, לא הייתה זו התרגשות יתר מעוד מחווה חנפנית של הלהקה, אלא העובדה שנינט ויהודה חדרו לשער 1 וחילקו חתימות. לרגע אחד היינו ככל הגויים והנה, התעוררנו מהחלום היישר לזרועות סער פדידה.
על אף הפן המסחרי ( "אני לא יכול לבקש מהאיש שמסתיר לך לשבת, הם מההנהלה של אוראנג'" הסביר הסדרן בכניעה) והזיופים הקטנים של תחילת הקיץ במסביב, הרי שבסך הכל קיבלנו את מה שבאנו בשבילו בלילה לח של תחילת יוני.
ביום חמישי יהיה לנו כאן את סטינג ונוכל לשמוע גם מוסיקה למבוגרים ובאמצע מטאפיקס במועדון קטן, כי ככה זה במקומות נורמלים בקיץ- יש הופעות בפארקים ויש הופעות במועדונים קטנים. יכול להיות שבכל העולם מתעסקים עכשיו במונדיאל, אבל זה בהחלט לא האירוע הגדול עבורנו, בארץ הקודש ( "שמנו פתק בכותל" צעקו שם על הבמה). קיץ כזה לא היה כאן שנים ולכו תדעו מתי יהיה שוב. מונדיאל (בלי ישראל) יש כאן כל ארבע שנים. פראייר מי שלא יתפוס לפחות הופעה אחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
