הסינדרום
"הנה אני בא" של הדג נחש הפך אותה לעיר הכי שווה ברדיו. לכבוד יום ירושלים החלטנו לבדוק אם יש כזה דבר מוזיקאים ירושלמים ומה ההבדל בינם לבין התל אביבים
אלו המילים בהן מצהירים חברי להקת "הדג נחש" את אהבתם לבירתנו שחוגגת היום את יום ירושלים ה-39. שאנן סטריט, שהקים את הלהקה לפני כשש שנים, ידוע כירושלמי אסלי ואוהד שרוף של בית"ר ירושלים. אלא שמלבד סטריט שאר חברי הלהקה החליטו להעביר את חייהם בתל אביב.
לא שיש להם משהו נגד איצטדיון טדי, להפך: באלבום האחרון שלהם (מקום ראשון ברשימת המכירות של "טאוור רקורדס) ישנם שלושה שירים שעוסקים בעיר הקודש. מלבד "הנה אני בא" שמצוטט כאן למעלה ישנו לשיר "שבחי ירושלים" ושיר פוליטי שנקרא "להתחלק בעיר" ומנסה להעביר מסר שלחלוקה הוגנת יותר של עיר הקודש.
גיא מר, די. ג'יי ב"דג נחש" שחזר זה עתה עם שאר החברים מסיבוב הופעות בבודפשט, עושה רושם של מתגעגע. בין סיבובי ההופעות בלוס אנג'לס להכנת המופע המקומי "בעזרת הג'אם", הוא לא שוכח לרגע איפה נמצאים השורשים.
מר, שכתב את "הנה אני בא" נולד בעין כרם. "זה גבול ירושלים אבל מהאזור הטוב שלה" הוא אומר בצחוק. כשהוא נשאל לגבי נוכחותה המרכזית של ירושלים ביצירה של הלהקה הוא מסביר: "'הדג נחש' התחילו את הדרך שלהם בירושלים. בכל ארבע השנים הראשונות שלנו עבדנו רק בירושלים והיה לנו קהל גדול שכלל רק ירושלמים. היינו מופיעים ב"גותהם" שזה מועדון של שאנן (סטריט - סולן הלהקה- א.ש.), שם הייתה ההופעה הראשונה שלנו. רק אחרי ארבע שנים עברנו לתל אביב אבל אני חושב שמה שמייחד אותנו זו בדיוק ההתבשלות הזאת.
"אני גדלתי בירושלים ועזבתי רק בגיל 25. זה מקום הרבה יותר מבודד ויש הרבה פחות טרנדים, לא צריך להגיד כל היום שלום לאנשים שאתה לא מכיר. ככה, היינו יושבים כל היום ועושים חזרות. יש לנו משפט מאיזה שיר שאומר 'אמנות לא עושים בבתי קפה' ונראה לי שזה בדיוק הקטע של תל אביבים".
הדרה לוין ארדי, אמנית תל אביבית להפליא מתגוררת ויוצרת בירושלים, שם גם נולדה. האלבום האחרון שלה "After the Storm" שיצא לפני כשבועיים, גרף לא מעט מחמאות ונוצר כולו תוך כדי פינג פונג בין עיר הקודש לעיר החול.
"האמת העמוקה היא שאין לי מושג עד כמה הירושלמיות משפיעה על היצירה שלי" היא אומרת. "ההשפעות המודעות הן הרבה יותר אמריקאיות מירושלמיות. מה שכן, זו מוזיקה ששמעתי לראשונה בירושלים. אני לא יכולה להסביר למה אני גרה פה. טכנית, יהיה לי נוח יותר לחיות בתל אביב אבל אולי משהו בירושלים דופק לאנשים את השכל, לטובה. מין שריטה עמוקה כזו. אני יודעת שיש חריגות מסוימת בבחירה המודעת או הלא מודעת לחיות ולהישאר פה. בסופו של דבר אפילו המרחק בין ניו יורק לירושלים מתקצר באופן משמעותי בגלל האינטרנט, אז מרחק של 45 דקות זה לא כזה עניין".
כשמביאים
עד כמה המצב הפוליטי של ירושלים השפיע לדעתך על התכנים של "הדג נחש"?
שמע, הדג נחש היו טיפוסים חברתיים מהיום הראשון. גם הפסטיבל בשקל ששאנן מריץ כבר שש שנים זו דוגמא טובה. אני חושב שכשאתה גדל ברחו אגריפס על שוק מחנה יהודה אתה מצליח לקלוט הרבה יותר טוב את המציאות מאשר כשאתה הולך בשדרות רוטשילד בתל אביב. פה אתה הולך בעיר ולא רואה שלטים של הופעות אלא "את תתלבשי צנוע" וכל מיני שאריות מהחירות. אני חושב שיש גם עניין כזה שמדובר בפרובינציה שרק אחרי כמה שנים בתל אביב אתה מבין מה היא לוקחת ממך. נמאס לאנשים מהמרדף, מהכסף ומהרעש אז הם עוברים לכפר. שמים גז על ניוטראל, למרות שאין עלייה.
אתה מרגיש שקיימת סצנת מוזיקה ירושלמית?
שמע, אני בקשר עם המון מוזיקאים ירושלמים או כאלה שגדלו בעיר. אבישי כהן הבאסיסט הוא חבר טוב ונגן מדהים שעשיתי איתו כל מיני ג'אם סשנים. סקאזי יצא מירושלים והוא כבר מזמן לא איזה אמן אינטימי. דנה ברגר התחלה כאן כרוקרית אמיתית וחדרה לתוך תוכו של המיינסטרים.
אם מנסים לבדוק מי עומד מאחורי הפריחה המאוחרת של הסצנה הירושלמית, ניתן למצוא מספר אנשים מובילים. מלבד מועדונים כמו "הצוללת הצהובה" ו"המעבדה" שמשרתים את תושבי העיר כבר שנים, יש מוקד חזק במיוחד בלייבל הירושלמי "התו השמיני". לא מעט נכתב על "מחטפי האמנים" של "התו" מחברות המוזיקה הגדולות. כך למשל החתים הלייבל הירושלמי אמנים כמו אריק אינשטיין, עמיר בניון, סיון שביט, טל גורדון ועוד.
גם הסטודנטים בבתי הספר לאמנות ב"בצלאל", "מוסררה" ו"סם שפיגל" מייצרים קהל איכותי שממלא אולמות קטנים. מלבד כל אלו, קיימים מספר הרכבים ירושלמיים שלא חתו את קו השפלה ומתקיימים בעיקר במסגרת הבירה. כאלו הם "איסתרא" שעושים רוק מרוכך, חם ומחמם, "בום" שעושים פיוז'ן משמח במיוחד, תמר אייזנמן שמנגנת רוק נשי ובועט, "קנגרו" שעושים בעיקר רגאיי ועוד רבים וטובים.
יאיר בן ישראל, הגיטריסט של "איסתרא" עבר לירושלים מחולון כדי ללמוד ארכיטקטורה בבצלאל. בתחילת הדרך הוא הרוויח את לחמו מנגינה במדרחוב "בן יהודה" בירושלים והצליח להתקיים מזה "לא רע בכלל". "מכרנו די הרבה וזו הייתה המשכורת העיקרית שלי במשך הרבה זמן" הוא מספר על חוויותיו כמוזיקאי מהגר בעיר. "יש לנו קהל של המון סטודנטים בירושלים ואני יודע שיש עוד להקות עם קהל כזה. אני לא חושב שהסצנה התל אביבית גדולה בהרבה מזו הירושלמית כמו שאוהבים להציג את זה. אני די בטוח שאם תלך כל יום להופעה בכל המועדונים בתל אביב, תראה שגם שם לא מפוצץ כל הזמן. אני יוצר מתוך ירושלים לכלל. מבחינתי, המרכז נמצא כאן".
נא להמתין לטעינת התגובות
