הללויה. רוק הללויה
שי קסירר התאכזב לגלות שמה שניצח באירוויזיון באתונה היה גימיק מגומי. לליאל הוא דווקא מפרגן
נתחיל מהסוף: הגימיק המצליח הוא...פינלנד! היי! וואו! רוק הללויה! מי היה מאמין, פינלנד, המדינה היחידה שבה הנשיאה התבקשה להטיל וטו על השיר לתחרות, זוכה ואירופה נשארת מבולבלת. האמת היא שאם הייתם מקשיבים לשיר בלי להתייחס לתלבושות הגומי המופלאות של הזמרים, הייתם שמים לב שהם נשמעים בדיוק כמו בון-ג'ובי ביום רע. זמרי המפלצות מהצפון אינם רק הזוכים הראשונים של מדינתם, אלא בעיקר הראשונים מתחילת העשור שזכו ללא שימוש בנוסחה השחוקה של פופ-אתני-כוסית-תופים-זיקוקים, ועל כך לפחות, נודה להם. בזכותם, יש סיכוי שיחזירו לתחרות את ההומור וחוסר-הרצינות האירופאי שעושים אותה לכזו נפלאה. מי יודע, אולי אפילו נגלה מהי בירת פינלנד.
אחרי חצי הגמר של יום חמישי שכלל שירים מצוינים, גימיקים (באמת) מפתיעים, זיקוקים שווים יותר מאשר בטיילת ומופע פתיחה שהכניס את ביורק והאולימפיאדה לכיס הקטן, היה רק לאן לרדת.
ליאל דווקא שיחקה אותה עם פתיחת התחרות, חבושה בכיפה סטייל יהודה סעדו, בליווי חמישה גויים. אני מת לדעת מי הסוכנת שלה – היא שווה זהב.
אדי בטלר שלנו לעומתה דפק כניסה סטייל מישל פייפר ב"נערי בייקר המופלאים" את השיר המשמים הוא התחיל כשהוא רכוב על הפסנתר במבט סקסי וסיים בלי שאף אחד שם לב. דימונה מעולם לא נראתה כל כך רחוקה מהאיחוד האירופאי. היחידים שהצילו אותנו מהשפלה מוחלטת היו דווקא אוכלי הבאגטים, שהעניקו לבטלר
4 נקודות שלמות. נו, הם תמיד לוקחים את התחרות הזו יותר מדי ברצינות, ומפספסים את ההומור. הפעם זה עבד לטובתנו.
חבריי לצפייה לקו בנטייה מעצבנת לאהוד דווקא את החלכאים והנדכאים של התחרות, ועודדו בלהט את הארמני, שהפליא בגילוח יצירתי וסיים במקום טוב באמצע. אני נוטה לייחס את זה בעיקר לפזורה הארמנית שכנראה הצביעה בטירוף למולדת מרחבי אירופה כולה. מה מותיר אותי עם תהייה אחת: האם יש מצב שהעלנו את כל יהודי אירופה לארץ?
ונעבור לחלק המעניין באמת – אופנת האירוויזיון. בטלר לא היה היחידי שלבש לבן. זה היה הצבע החזק של התחרות, והוא אפיין בעיקר את הזמרות שלא היה להן גימיק אחר. על כך התעלתה הזמרת הגרמנייה, שנתנה ביצוע מוזר לשיר קאנטרי פלוס קקטוסים זוהרים בעודה לבושה בשמלה ורודה מזוויעה שנראתה כאילו היא עומדת להתלקח בכל רגע.
מי שהעדיף להתרכז בקטעי הקישור שבין השירים יכול היה ללמוד מספר עובדות יסוד על יוון – באתונה יש מספר לא קטן של מחלפים, אלו מובילים לקניון גדול בו יש חנות קונספט של פראדה, לשם ניתן להגיע עם מונית צהובה סטייל ניו-יורק. אה, ויש גם שלוש כוסיות שיודעות לפתוח חלון שצופה לים לגמרי לבד. ועל זה נאמר, סוקרטס הוא סופרסטאר.
הדבר היחידי שעוד ניסה להזכיר לעולם שאין מדובר בסרטון פרסומת תיירים ארוך במיוחד היה הבמה, אמפי-דיגיטלי-מודולרי שהיה משדרג כל מחזה של סופוקלס והוכיח שבכל הקשור למופעי ענק, היוונים יודעים מאיפה משתין הלקרדה.
חוץ מזה תמיד נחמד לראות זמרים מתחננים ל-SMS על במה שלא ממומנת על ידי מפלצת סלולארית. מעניין לדעת כמה הודעות טקסט הייתה משיגה נינט אם שיר הגמר שלה בניצנים היה זהה לשיר הלטבי שכלל רק שני משפטים: "אנו המנצחים, הצביעו לנו!". כנות כזו באמת ראויה להערכה, אז קדימה, שירו איתם, אתונה!
נא להמתין לטעינת התגובות
