מקולנוע דן עד דפש מוד
NRG תרבות מעניק את פרס ישראל האלטרנטיבי לאמרגן שוקי וייס, דמות מפתח בעיצוב לוח ההופעות המסעיר של הקיץ הקרוב
ההיסטוריה של וייס כמפיק מוזיקלי נעוצה אי שם באמצע שנות השבעים. תחילת הדרך נרשמה כשפתח את חנות הספרים "מסדה" ברחוב דיזינגוף התל אביבי כשבקומה השנייה נמכרו גם תקליטים אלטרנטיביים שכללו מבחר של להקות רוק דוגמת הנייס, ג'טרו טול ועוד. מספר שנים מאוחר יותר לקח וייס את קפה דיצה, ששימש עד אז חבורות זקנים, והפך אותו למרכז בוהמה. נקודת השיא הראשונה שרשם זכורה בעיקר בשל הקמתו של קולנוע דן שהפך ב -1983 למועדון הרוק הראשון שידעה ישראל. וייס, שהחשיב עצמו תמיד כשועל ותיק בכל ענייני הגיטרה-באס-תופים, הפך את סצנת הרוק לדבר העירני ביותר שנראה עד אז במרכז הלבנט התל אביבי. בין האמנים שפקדו את המועדון: סוזי והבאנשיז, פיטר האמיל ועוד.
בשנת 1987 רשם וייס את אחד משיאי ההצלחה שלו כשהביא להופעה בישראל את להקת סנטנה, שהייתה אז בשיאה. עם השנים הלכה והתעבתה רשימת המופעים שפקדו את הפארקים והאיצטדיונים בישראל בתיווכו של וייס. בין השמות הגדולים ניתן למנות את ביורק, מאסיב אטאק, דיוויד בואי, סוניק יות', רייג' אגיינסט דה משין, ניק קייב, פול אוקונפלד, סופרגראס, אלאניס מוריסט, מטאליקה, לו ריד ועוד. בשנה האחרונה הוא הביא לאיצטדיון בלומפילד את פיל קולינס ובקיץ הקרוב צפויה לנו חגיגה משולשת שאמורה לכלול את רוג'ר ווטרס במופע עצום מימדים, את דפש מוד
לרגל אות הכבוד שבחרנו להעניק לוייס בערב יום העצמאות, לקחנו אותו לשיחה קצרה על רזי המקצוע. "אני חושב שהתכונה הכי דומיננטית של מפיק צריכה להיות אחריות. המון אחריות", פותח וייס. "מבחינתי אין הבדל בין מופע גדול למופע קטן. למרות שיש לי את הצוותים המקצועיים ביותר אני עדיין מתעורר באמצע הלילה וחושב אם כבר הזמינו שירותים ואם החשמל עבר ביקורת. אתה יודע, בניגוד לטלוויזיה ולקולנוע, אצלנו אין הזמנות שנייה, זה וואן טייק. אין תחליף לאקורד הראשון".
אתה כבר המון שנים בעסקי ההפקה. מה לדעתך הדבר המהותי ביותר שהשתנה בתחום הזה?
"זה כבר 31 שנים שאני עושה את זה ובאמת השתנו המון דברים. כשהתחלתי, אני קורא לזה תקופת הזוהר של המדינה - כולם רצו להגיע לכאן. הייתה אז גם עדנה של הרוק הישראלי עם להקות כמו תיסלם ובנזין וישראל פשוט הייתה יעד לגיטימי לגמרי על שולחן המפות והיעדים של הלהקות הגדולות. השיא היה בשנה שלפני האינתיפאדה. אני זוכר שקראתי לזה יולי האיום. הבאנו את אלאניס מוריסט, רייג' אגאינסט דה מאשין, רדיוהד, ביורק. היתה היענות נפלאה ואז גם הבינו את המשמעות של הדיברור בכל הקשור להבאת אמנים לארץ. ואז הגיעה סטירת הלחי של הרד הוט צ'ילי פפרז ששיתקה אותי למשך חצי שנה. הלהקה ביטלה את בואה בשל המצב הביטחוני שהלך והתדרדר. אז הגיע השלב של ה'אאוט אוף דה קווסטשן' כשביקשנו מאמנים גדולים להגיע הנה.
"פיל קולינס היה האמן שפתח את התקופה הטובה מחדש. עכשיו מבינים בעולם שהמציאות שלנו היא מציאות שמתקיימת בכל העולם. אני גם רוצה להבהיר שההופעות שיגיעו הנה בקיץ הם פרי עבודה של שנים. עם רוג'ר ווטרס אני בקשר כבר 19 שנים, לא פחות, וגם העבודה על ההופעה של דפש מוד לקחה 6 או 7 שנים. אני מאוד שמח שאמנים מגלים היום פתיחות ומחזירים את ישראל למפת הטורים. אני יכולתי לעשות עוד אבל מעולם לא בחרתי לעשות קרקסים ופסטיגלים. אולי אני עוף מוזר, אבל אני לא איש ברנז'ה. אני עושה את מה שאני אוהב וזה הדרייב שלי".
הספקת להביא לישראל הרבה אמנים חזקים. את מי אתה עדיין חולם להביא?
"תשמע, אני עושה את הדברים שאני עושה באופן אישי. לפעמים אין אפילו הצדקה מסחרית. אשתי אומרת לי לפעמים, 'שוקי, בו ניקח טיסה. תלך ותראה את הלהקה הזו בניו יורק ונחזור. גם אם נישן בוודורף אסטוריה זה יעלה לנו פחות מכל הרעיון שלך להביא אותם לארץ'. אז אני באמת יכול להגיד שווטרס זה סוג של הגשמת חלום שלי אחרי 19 שנים, אבל אם אתה שואל לגבי אמן עתידי אז מאוד הייתי רוצה להביא הנה את ואן מוריסון. אני חושב שהוא אחד האמנים הכי גדולים שקיימים ואני מקווה שהוא יתגבר על פחד הטיסות שלו".
אתה בעצם סוג של מוזיקאי מתוסכל בעצם?
"שמע, מגיל צעיר הבנתי שלהיות מוזיקאי אני לא אוכל. אמא שלי שלחה אותי ללמוד על כל מיני כלים ותמיד אמרו לה שיש לי שני ידיים שמאליות אז הלכתי הכי קרוב שיש. להיות בעולם הזה של המוזיקה מהצד השני".
לא חשבת אף פעם לקחת את הרגליים וללכת מפה עם קריירה של מפיק בין לאומי?
"זה לא סוד שהציעו לי הצעות כאלה לא מעט פעמים. ההצעה הנדיבה ביותר הגיעה מהדייר סטרייטס שביקשו שאפיק להם את סיבוב ההופעות בשנת 1986 ואם הייתי עושה את זה מאוד יכול להיות שלא הייתי חוזר יותר לישראל. אני יכול להגיד רק שאני מאוד אוהב את הארץ ושהמשפחה שלי כאן. מבחינתי, ישראל זה כל העולם. בסופו של דבר אני יודע לתת הרגשה לאמנים שמגיעים לכאן שאין בעולם כמו כאן. אם אני נוסע במסוק עם גאי ריצ'י מעל עמודי שלמה בפארק תמנע והוא אומר לי שזה נראה לו המקום הכי טוב למופע של מדונה, אני חושב שזה אומר לא מעט. גם אחרי ההפקות שעשיתי בחו"ל אף פעם לא חשבתי על עזיבה ברצינות".
נא להמתין לטעינת התגובות
