לוקח ת'זמן
לקראת הערב שייערך לכבודו היום בצוותא, יצחק קלפטר מדבר על רגעי הסולו-גיטרה המרגשים ועל הלחנים שמאופסנים במגירות
הערב בתשע יתקיים במועדון צוותא השני בסדרת מופעי "שרים יוצרים", שמצדיעה למיטב המוזיקאים והיוצרים בארץ. שמוליק קראוס היה הספתח. יצחק קלפטר הוא השני ברשימה, ובניגוד לקודמו שישב באולם וצפה באמנים המחדשים את יצירותיו, הוא גם יעלה לבמה לביצוע שלושה שירים. בין השאר צפוי איחוד היסטורי שלו עם מיקי גבריאלוב, שאיתו ניגן בזמנו בהרכב הצ'רצ'ילים, ועם גבי שושן שאיתו ניגן בלהקת אחרית הימים המיתולוגית לא פחות.
"לא הייתי על במה עם האנשים האלה עשרות שנים", מודה קלפטר אחרי שהחזרה מסתיימת והוא מתיישב בלובי של צוותא, מצית סיגריה ושואף ענן עשן. "אם אני מתרגש? אני שמח, וגם די משועשע. כן, תכתוב שאני מתרגש".
כבר שלוש שנים שיצחק קלפטר נמנע מראיונות. הפעם, אולי בגלל האווירה החגיגית שמשרה עליו מופע המחווה, הוא אופטימי ותקשורתי כפי שלא היה זמן רב. איש גדול, בכל המובנים, שלמד לחיות בשלום עם מסלולה העקלקל של הקריירה הארוכה שלו. הוא עדיין נראה ונשמע כאילו מנגנון פנימי מכני בתוכו נתקע במצב הילוך איטי, אבל ככה בדיוק הוא רוצה את זה, מסרב בעקשנות להיכנע לקצב התזזיתי של חיי היומיום סביבו. הדיבור המינימליסטי ותנועות הגוף המסורבלות (פרט לאצבעות בזמן הנגינה) הן רק סממן חיצוני. אחרי הכול, האיש שחתום על עשרות לחנים שהפכו לנכסי צאן ברזל כבר בן 56. המון לעומת בוגרי "כוכב נולד", אבל עדיין עשור מתחת לשלום חנוך ואריק איינשטיין שממשיכים לנפק אלבומים חדשים על בסיס קבוע.
קלפטר מצדו לא הוציא אלבום חדש מאז "הרחובות ההם" ב-93' ובניגוד
"אני מופיע הרבה", הוא מציין בסיפוק, "שלושה מופעים שונים שרצים במקביל. אני לא מרגיש לרגע שנעלמתי, כי אנשים עדיין מזהים אותי ברחוב ואפילו מבקשים חתימות. יש לי הופעות קטנות, ישנו המופע'נפגשנו' עם אלון אולארצ' יק ואפרים שמיר, ויש סיבוב האיחוד של'צליל מכוון' עם שם טוב לוי ושלמה ידוב שהקהל לא שבע ממנו. יש לנו לוח הופעות סגור לחודשים מראש. למה לא? הקהל אוהב את השירים הישנים האלה, אז למה לא לתת לו מה שהוא רוצה לשמוע?"
כי הגיע הזמן לאלבום חדש?
"אני יוצר כל הזמן. אולי אחרים מבצעים את השירים אבל המוזיקה עדיין באה ממני. הלחנתי לאלבום החדש של שלומית אהרון, לחדש של נורית גלרון, ובאלבום האחרון של גלי עטרי הלחנתי את'מה שאת אוהבת' שהגיע למקום הראשון בכל המצעדים. לא היו לי הרבה להיטים שהגיעו למקום ראשון, אבל השיר של גלי עשה את זה, והוכיח שעוד יש לי היכולת להביא להיט".
וזה חשוב לך?
"תמיד נחמד כשמשהו שאתה כותב מצליח. מצד שני אני שומר על פרופורציה. גם כמבצע היו לי שירים שהצליחו מאוד, אבל אלבומי הסולו שלי אף פעם לא היו רבי מכר. זו גם התשובה לשאלה למה כל כך הרבה שנים לא הוצאתי משהו חדש. זו תוצאה ישירה של מצבי הכלכלי. מהופעות ומתמלוגים אני מקיים את עצמי בכבוד, אבל אני לא יכול להפיק אלבום חדש באופן עצמאי כי מדובר בעלויות מחוץ להישג ידי. אני צריך חברת תקליטים או משקיע פרטי כדי שזה יקרה, ואלו אנשים בלי סנטימנטים. אם הם לא רואים פוטנציאל מסחרי הם חוששים".
מתסכל?
"לפעמים. יש לי המון שירים במגירה, ואם יהיה צורך אבחר מתוכם בקלות רשימה לאלבום הבא. אמשיך בדיוק מהמקום שבו הסתיים האלבום הקודם שלי. לא יהיו תהפוכות בסגנון של 180 מעלות. נשארתי בבלוז. יכול מאוד להיות שאולפן ביתי זה הפתרון מבחינתי. או שאבנה משהו אצלי בבית ואלמד לתפעל אותו, או שאחבור למוזיקאי צעיר עם אולפן ביתי ואעבוד איתו. אני ממש לא פוסל את זה".
אבל עם כל הכבוד, את שירי המגירה שלו לא יחשוף קלפטר הערב בצוותא. במקום הוא מתכנן לשבת בשורה הראשונה וליהנות מרשימת מופיעים שכוללת את אלי יצפאן, דני סנדרסון, מיקי גבריאלוב, חמי רודנר, ורד קלפטר (גרושתו), רמי ורד, אושיק לוי, דורית ראובני, אריק סיני, דן תורן, אפרים שמיר, יעל לוי, גבי שושן, דודי לוי ולירון לב.
אגב, היעדרם של רוב חברי כוורת ברשימה אינו מקרי. "היות שכבר איחדנו שני הרכבים במיוחד למופע הזה, אחרית הימים והצ'רצ'ילים, החלטתי מראש לא ללכת על ניסיון איחוד שלישי", אומר אילן שס, "מה גם ששני חברי כוורת נוספים, סנדרסון ורכטר, מיועדים לקבל בקרוב ערבי הצדעה משלהם. איחוד נוסף של כוורת נראה לי מתאים יותר למופע שיוקדש ליצירתו של סנדרסון, אבל זה כמובן רק רעיון שעוד לא התחלתי אפילו לבחון מעשית".
מבחינתו של קלפטר מדובר לא רק בהצדעה נוסטלגית אלא גם במיני היסטוריה אישית. זה יהיה מופע מחווה שלישי שיוקדש לו, אך הראשון שמופק בנסיבות אופטימיות. בשנת 89' הועלה מופע מחווה לקלפטר במועדון "זמן אמיתי" שיועד לגיוס כספים למענו אחרי שנקלע לקשיים כלכליים. בשנת 2000 התאחדה להקת כוורת בהיכל התרבות בתל אביב למופע חד פעמי, שרווחיו הוקדשו למימון ניתוח באירופה להסרת גידול שהתגלה בראשו, ניתוח שממנו החלים לחלוטין.
"הפעם זה משהו אחר לגמרי", הוא טוען, "המופע הערב הוא חלק מסדרה. פעם זה קראוס, פעם אני, בפעם הבאה יהיה מישהו אחר. אנשים באים לשיר וליהנות, ואני לא מרוויח כלום מעבר לסיפוק. התקשרו מצוותא והציעו לי ערב מחווה, ואמרתי לעצמי 'למה לא בעצם'. בכל זאת עשיתי כמה דברים בחיי. וכן, יהיה נחמד להגיע למופע ולדעת שלא מחכה לי שום דבר רע מעבר לפינה. המופע ב'זמן אמיתי' נגמר גרוע מאוד, כי בעלי המועדון לא רצו לתת לי את כל הכספים שגויסו עבורי. הפיצו סיפור כאילו לקחתי את הכסף מהמופע וקניתי בו אופנוע חדש, אבל האמת היא שקניתי את האופנוע מהתמלוגים על מכירות והשמעות של שירי 'כוורת' שהגיעו אליי. נפגעתי מאוד מכל הסיפור אבל למדתי לחיות עם זה.
"כשכוורת עשו סיבוב איחוד ראשון ב-84' הופענו בפארק הירקון מול 100 אלף איש וניגנתי שם סולו גיטרה של כמה דקות לבד על הבמה. זו היתה נקודת שיא שבלתי אפשרי לשחזר, וזה גם קילף ממני המון אגו. כמוזיקאי אני כבר לא אגואיסט וקנאי. רק עם נשים אני עדיין כזה (צוחק)".
הזכרת את גלי עטרי, נורית גלרון ושלומית אהרון. מה עם הדור הצעיר יותר? מה הסיכוי של זמר/ת בן 20 פלוס לקבוע פגישה עם יצחק קלפטר ולצאת ממנה עם שיר?
"בפועל זה עוד לא קרה, על אף שאין לי משהו עקרוני נגד זמרים צעירים. אם מישהו באמת ירגש אותי, למה לא? אני שומע רדיו, רואה מדי פעם ערוץ 'מוזיקה 24', פה ושם נתקל בדברים שמוצאים חן בעיניי. בגדול אני טיפוס של VH1 יותר מאשר של MTV. חסרה לי נשמה במוזיקה הצעירה שנעשית היום, בארץ וגם בעולם. הפקה וקצב חשובים יותר מנגינה".
ובנגינה אתה מבין.
"היה לי מזל, ופגשתי אנשים נכונים בעיתוי נכון, ומפה לשם התגבשה הדיעה שאני הגיטריסט הכי טוב. האמת היא שיש בארץ לא מעט גיטריסטים נהדרים, כמו חיים רומנו. 'הגיטריסט הכי טוב בארץ' זה תואר שהמשמעות שלו התפוגגה בעיניי עם השנים, עם האגו שדיברתי עליו קודם. אני גם לא מתאמן כמו פעם. שנים הייתי מנגן שלוש שעות ביום. זה ירד לשעה ביום בממוצע".
נא להמתין לטעינת התגובות
