ווי דונט ניד נו אדיוקיישן
מעריצי פינק פלויד הישראלים מעוניינים לשמוע שירים על החומה רק כל עוד לא מדובר בזו שבבילעין. נועם שיזף מסביר את העליהום על רוג'ר ווטרס
תקציר הפרשה, לטובת מי שלא קורא מדורי תרבות באינטרנט: הבאסיסט והסולן לשעבר של הפינק פלויד, שאמור להופיע בארץ ב-22 ביוני (אם המוסד לא יחסל אותו קודם) החליט על העברת קונצרט הענק שלו מפארק הירקון לסביבת נווה שלום (ליד לטרון), כמחוות תמיכה בתהליך השלום ובסולידריות יהודית-ערבית.
ווטרס לא אמר שהוא לא יופיע בארץ (כמו אמנים אחרים), לא ערך קונצרט למען פליטי ג'נין וג'בליה, אלא רק ביצע צעד סמלי צנוע. ובכל זאת, עוד באותו יום השתרך מאחורי הידיעות בנושא, כמו ריר דוחה שהשאיר אחריו חילזון, הרצף הצפוי של מאות תגובות עילגות ומתלהמות בנוסח: "החרא הקטן, נראה אותו מופיע נגד הכיבוש בפוקלנד!!!1". אחר כך כבר קראתי מאמר של גיא בניוביץ' ב-ynet, שנדרש לריכארד ואגנר (ואגנר !!1) כדי להתבלבל לו על הסכנות שבקשר בין פוליטיקה למוזיקה (אכן, אין קץ למקומות שאפשר לטלטל את השואה אליהם).
רוג'ר ווטרס יח''צ
מה היה בווטרס שעורר עליו את כל הזעם הקדוש הזה? הרי הוא בסך הכל חזר על מה שרבים אמרו לפניו, ועל מה שהוא עצמו כתב בכל האלבומים שלו (כן, גם אלבום המחאה ההוא נגד מלחמת פוקלנד): שהוא מתנגד לאלימות ולמלחמות. אבל אנחנו רוצים פציפיזם ואהבה חופשית רק עד שזה מגיע ל-M16 הפרטי שלנו, והכל עוד לבנה בחומה, כל עוד לא מדובר בחומת ההפרדה בבילעין.
ווטרס הרס למעריצי הפינק פלויד את היכולת ליהנות מהמוזיקה שלהם, וזו הבעיה האמיתית איתו. פתאום התברר להם, סופרייז סופרייז, שיכול להיות שאנחנו הרעים בשירים; פתאום הדבר האינטימי והחשוב ביותר עבורם - המוזיקה - שלח לעברם אצבע מאשימה. והרי ההפרדה שאנו עורכים בין "המוזיקה" ל"מסרים" שלה היא לבו של אותו מנגנון נפשי שמאפשר לנו לחיות כבר 40 שנה עם כיבוש בלתי ניתן להבנה. אחרת היינו צריכים לפסול
"זכותו של כל אזרח ישראלי למחות, להפגין ולכתוב נגד כל מה שהוא רואה כטעון תיקון במדינה, כולל הכיבוש", כתב בניוביץ' במאמר שלו ב-ynet, "אבל ברגע שאמן זר מציב את כולנו בעמדת התגוננות, מתוך טענה שהגיע הזמן ללמד אותנו לקח חינוכי - זה חוצה איזשהו גבול ששוכן בבטן הקולקטיבית".
לכן, בנוהל הרגיל, נאטום את אוזנינו וניתן לבטן הקולקטיבית להכתיב את המשך הדרך: לקרוע את הכרטיסים, לשרוף את התקליטים, למנוע את שידור הפינק פלויד בגלגל"צ (טוב, אולי רק את האלבומים המאוחרים, כי מה סיד בארט רוצה אנחנו לא באמת מבינים), לאסור עליו כניסה לארץ, לצחוק עליו ב"ארץ נהדרת".
מה קרה? מי בכלל צריך את הנאצי המחורבן הזה? נשמע במקומו את הנדריקס, הוא לפחות לא התעסק בפוליטיקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
