עשר המכות במוזיקה
די לקטר על הפלייליסט, מספיק עם הירידות על קלי ונינט, חלאס עם הדור השלישי ואם אפשר בלי סימפולים מיותרים ושריקות מעצבנות
כמו מפלצת שנרדמה בשנת 80' והתעוררה בגלל שהשכנים שלה עשו ספונג'ה לצלילי ליאו סייר על אסיד, כך נחתו על ראשנו המיחזורים משנות השמונים. והשבעים. ולאחרונה הנסיגה העמיקה, הם מסמפלים גם מהשישים. אלוהים, איזה עינוי. זה נשמע כמו פארודיה,
רינגטון, רילטון, מאסטרטון, דפש מוד רק בפלאפון, הבלק אייד פיז רק באורנג'. חוויה בעוצמה שמעולם לא הכרתי? וואלה, חוייה בעוצמה שמעולם לא רציתי להכיר. הסלולרי ניכס לעצמו את עולם המוזיקה והוא עושה ממנו בשר טחון. לא תודה, אני לא רוצה לשמוע את האלבום החדש של ארקדי דרך הטלפון שלי. אני מעדיפה לשמוע אותו באוטו. אם כבר לסבול, אז שיהיה בתנועה.
לפני כמה זמן התארחה גלית, ההיא מגילי וגלית, אצל מיכל זוארץ. היא התחננה בפני זוארץ שתשתכח את ארועי האירוויזיון ההוא, אבל זוארץ, הלוקה בבעיית קשב רצינית, התעלמה. גם חברי כלא 6 מסרבים לשכוח, ולמרות ניסיונות מוצלחים יחסית של הצמד להמחק מהתודעה, הם מתעקשים להשיב אותם אליה. ולא סתם להשיב אותם, אלא לקאמבק אותם בקצב כפול, קנייה ווסט 2004 סטייל. ניוז פלאש: גילי אינו לות'ר ונדרוס, גלית אינה צ'אקה קאן. מאיר אריאל? לא קרטיס מייפילד. זה לא עובד.
בואי אחות, נשיק איזה צ'ילום, יש טרנד חדש בעיר. לבשי את השרוואל, תוציאי את האלבום ממנאלי, אולי תבוא לי איזה השראה לשיר על מים מים מים מים. הכוסיות החדשות מתרפקות על המסע למאצ'ו פיצ'ו לצלילי בית הבובות, נרטבות מתמונה של דין דין אביב, מחפשות ריגושים בהופעה של הבנות נחמה. הן טבעיות, מלאות ברק, ומשוחררות מכבלי זארה, ספינינג והצורך לשים דאודורנט.
וואו, איזה אכזבה, קלי לא באה. איך היא הבריזה, איזה באסה, איזה זונה. זאת חולה?? זאת שטסה כל יום ליבשת אחרת, ששרה כל יום במשך שעות ברציפות, לה יש חום?? דלקת גרון?? שקרנית. פחדנית. אנטישמית. רבאק, הילדה לא לקחה חופש משנת 2000. כאב לה הגרון. קורה. אז היא לא באה לחור הזה, שעל המפה הוא נראה יחסית קרוב לעיראק ושאנשים מתפוצצים בו רנדומלית ברחוב. רדו ממנה.
בהתחלה הוא היה ממש מגניב. החנון האנגלי עם הפוזה הצרפתית, מפיק חלוץ שמסנתז באופן מושלם בין מלודיה לאלקטרוניקה, מגדיר מחדש את הפור טו דה פלור, מעיף כל קטע לגן עדן. ואז באה ג'ולייט עם האלבום הנוראי שהוא הפיק לה. ואחריה באה מדונה, עם פרוייקט הוידויים ממפעלי הלייקרה. ואז הריליס הסחטני לאלבום של לה רית'ם דיג'יטל. ואח"כ הרימיקס לקולפדליי. ופתאום מזדחלת לה תחושה מעיקה שלאן שלא תסובבו את הראש תתקעו בז'ק לה קונט, עומד עם חיוך מאוזן לאוזן וסירחון של פיש אנד צ'יפס מהפה. טיאסטו בלחץ.
כל זמר הוא מנהל מוזיקלי וכל זמרת היא מנהלת תוכניות כשמבשילה העת לקדם אלבום חדש ועל הדרך לתרץ את כישלון הסינגלים בעורכים הגרועים, בר"שים המצחינים ובפורמט הפלייליסט הדפוק. הכל באשמתם של אותם פחדנים, שמרנים וצרי האופקים שעובדים ברדיו. חבורות הבורים שלא מבינים כלום במוזיקה אבל קובעים איך הרדיו ישמע.
ניוז פלאש 2: כל אחד עושה את העבודה שלו. אתם כותבים שירים גרועים, אז לא מכניסים אותם לפלייליסט. היה נחמד אם המצב היה שונה, אבל הוא לא, אז תפסיקו לטנף.
חשוף, עצמאי, עמוק, ובעיקר מוכשר. מאד מאד מוכשר. ולא אוהב פופ. ולא איכפת לו מפירסום. הראל סקעת מגיש את האני החדש שלו בהשראת ג'יימס בלאנט, ואליו מצטרפים שי גבסו והראל מויאל עם אג'נדות דומות וגדודי מעריצות. כן, אתם מוכשרים ורגישים ואוהבים בנות.נודניקים.
אין ספק, לאב ג'נריישן הוא להיט קורע ושמח, הכי קיץ. וסוד הקסם שלו, כך מסתבר, הן השריקות. השריקות הארורות האלה, שאי אפשר להמלט מהן, שרודפות אחריך בפיצוציה, בסופר פארם, בארומה, בחלומות בלילה. בוודאי תשמחו לשמוע שגם הסינגל הבא של בוב סינקלר מורכב מסולמות רבים ומגוונים של שריקות. למקרה שדאגתם.
כולם אוהבים את נינט. היא יפה ויש לה חיוך מקסים וקול משמיים. ואם הוא באמת יצא ב 2006, אז כנראה שאלבום הבכורה של נינט יהיה האלבום הכי מסקרן של השנה. יכול להיות שהוא יהיה טוב, יכול להיות שהוא יהיה מדהים, יכול להיות שהוא יהיה זוועה אבל מה שלא יהיה, נדבר על זה כשהוא יצא. עד אז, בבקשה, תורידו את הרגל מהגז. זה רלוונטי לאנשים שמלווים אותה, לעיתונאים שרודפים אותה, למעריצים שחונקים אותה. היא במרחק שניה וחצי ממיאוס, וחבל, כי היא בעצם עוד לא עשתה שום דבר. אז אם היא תצליח, היא תמריא כמו קונקורד. ואם היא תתרסק, היא תתרסק לבד. כך או כך, תנו לה לכתוב אלבום בשקט. לנו לה לנשום.
נא להמתין לטעינת התגובות
