עשר המכות של הטלוויזיה הישראלית
עד מתי תתקעו לנו שידורים חוזרים בחגים, תגבירו את הווליום בפרסומות ותמכרו לנו תוכניות ריאליטי משומשות?
אחת המכות האנושות ביותר של הטלוויזיה הישראלית היא מכת הקיבעון. עשרים איש יושבים עם השלטר על לוח המשדרים שלנו, חלקם צעירים בגופם אבל לא ברוחם. שמרנות ממארת שולטת בהם ופחד תהומי (ואולי מוצדק) להפסיד כסף לבוסים שלהם ולאבד את משרתם. אם זה לא נוסחה בהצלחה, אם זה לא מגה-ממלכתי ואם זה עלול להרגיז איזה דוס, זה לא יעלה לשידור.
מה כבר לא נאמר והכל נכון. רקוב, מיושן, מביך, כושל, מושחת, מסואב, זולל תקציבים, מנותק, חסר שיק, חובבני, מתחנף לממסד בצורה חולנית, לא אסתטי, משדר בלילה תוכניות תמוהות, וגם ביום, איטי, רצוף תקלות טכנולוגיות, משדר את משחקי מכבי תל-אביב בסגנון מתלהם ולא מקצועי, שמרני, לא חדשני, גרפיקה מכוערת, אורי לוי, משה גרטל, ניצן חן, אילה חסון, פרפור, עכור, גסיסה, מוות, תולעים, כישלון, צחנה.
אפשר להגיד מה שרוצים על הערוץ הראשון (ואמרתי) אבל לפחות שם לא עושים את התמרון המכוער של להגביר את הווליום בפרסומות. צפיה בערוץ 2 לעומת זאת, היא חוויות סאונד מאתגרת. רואים תוכנית, משהו עם סיגל שחמון נניח, וברגע שמתחילות הפרסומות מתחילה הרעשה מחרישת אוזניים. זכוכיות נשברות, פאות עפות, עור התוף נפצע ורק סבא מבקש שתגבירו. מה זה, מטוס? משינה בפארק? לא, זו בסך הכל פרסומת לאריאל אולטרא. כדי למשוך תשומת לב, יצרני הפרסומות מפיקים תשדירים בווליום עצום כך שגם מי שניצל את ההפסקה ללכת לשירותים, יוכל לשמוע דרך הדלת על המבצעים שלהם. אמנם זה בניגוד לחוקי הרשות השניה ובאחריות הזכייניות ליישם את החוק, אבל למי אכפת. הפרסומות משלמות את תקציב ההאכלה של צביקה הדר, ושהצופים יזדיינו.
או קיי, אני לא תמים ולא אוטיסט. אני לא חושב שאפשר לשדר 24 שעות של הפקות מקור ורכש איכותיות ביום. איך אני יודע את זה? כי ערוץ 2 לא מצליח לשדר 3 שעות של הפקות מקור ורכש איכותיות ביום. לא, אני לא כופר בנחיצותם של שידורים חוזרים אבל מה שקורה בפועל זה פשוט סקנדל חזירי כמו שרק ערוץ 2 מכיר. "קשת" רוצים לקדם את "אמא'לה" או "השגריר" ובמקביל אין להם תוכניות אחרות לשים? יופי. בואו ונתקע שידור חוזר של תוכנית ששידרתם לפני יומיים. מתי? בלילה? בבוקר? לא. בשעה נוחה בערב או בשבת כדי שאם מישהו לא ראה בפעם הראשונה הוא לא יוכל לפספס בפעם השניה. נשאלת השאלה, "האם הם חושבים שהציבור מטומטם?". ובכן, נתוני הרייטינג מוכיחים שכן.
ככל הנראה הגוף השחצן והנפוח ביותר בעולם הטלוויזיה. וכל זה ללא הצדקה. מדובר במערכת חדשות מדושנת, אולטרה-שמרנית, פחדנית ובעיקר יהירה. חדשות 2 היא המהדורה הנצפית ביותר, ישראלים רבים רואים במה שיוצא לגדי סוקניק מהפה, אמת צרופה. וחבל, רק כמה אפיקים למטה, תחת המספר האניגמטי "10", מצויה מערכת החדשות הטובה בארץ. בכל סעיף וסעיף אפשר להשוות וחדשות 10 לא רואים את 2 ממטר. אילון מול סוקניק, מיקי מול יונית, רביב דרוקר מול רינה מצליח וזה ממשיך וממשיך עד רמת מגישי תחזית המזג אוויר. בכל פרמטר, 10 טובים יותר. אבל מה, כל עם ישראל תקוע על שתיים. כי כמו שחדשות 2 לא מעיזים להרגיז, לחקור ולבקר, כך גם לרוב הצופים אין את הביצים הדרושות להעביר ערוץ ולהתרגל לקצב אחר, חי יותר. הייתי אומר שיבושם להם. אם הם רוצים לקבל את החדשות שלהם מדוברי צה"ל במיל' (עודד בן-עמי) או בפועל (רוני דניאל) אז שיהיה להם בכיף. אבל לא, יש פה סכנה אמיתית. הזחיחות הסוקניקית השתלטה על התקשורת כולה וספק אם יצליחו בקרוב להדביר אותה.
ערוץ 10 מתמחים בזה. כשרואים יום יום "הסופרנוס" או "ג'יימס בונד" בשישי בערב, צריך לסבול תרגום לרוסית. זה די מוריד מהשיק של התוכן המשודר והתחושה שעוברת היא של תשדירי בחירות. מה זה הפלורליזם הזה? אנשים שעלו לפני חמש עשרה שנה לא יודעים מספיק עברית או אנגלית כדי להבין למה לטוני סופרנו יש אקדח ביד? איזו רמת עברית צריך בשביל להבין שג'יימס בונד הוא טוב ושבסוף הוא מנצח? בינינו, האם יכול להיות שלא מדובר ברמה של שפה אלא פשוט בפיגור קל? זה לא אשמת הרוסים, יש בכלל בעיה עם תרגום. יותר ויותר תוכניות בערוצים השונים משודרים עם תרגום, ואני מדבר על תוכניות דוברות עברית. הכנסת חוקקה כל מיני חוקים דרקוניים ביוזמת שאול יהלום ועם כל הכבוד לחרשים, ב"יס" (ואולי גם בהוט) יש אפשרות להעלות ולהוריד תרגום לעברית, ערבית ורוסית. זה צריך להיות הפיתרון. בטח שלא להכריח אותנו, הצברים עם שמיעה 5:5 לקרוא את הטקסט של אגם רודברג ב"אהבה מעבר לפינה". הוא גם ככה כל כך דלוח, לפחות תנו לנו להסתכל עליה כשהיא אומרת את זה במקום לקרוא כתוביות.
סודות
פעם קראו לזה "לטלעד". כשלוקחים תוכנית ומחליפים כל שבוע את שעת השידור שלה עד שהיא הולכת לאיבוד. טלעד שילמו את המחיר והלכו הביתה אבל לוח המשדרים עדיין מלא בכל מיני סודות - תוכניות שאף אחד לא יודע מתי הן משודרות. ואני לא רק מדבר על הסימפסונז בערוץ הראשון, שם צריך לחשב איזושהי טבלה לונארית כדי לגלות מתי התוכנית משודרת. זה קורה גם בערוץ 2. ממש לא מזמן רשת העלתה לאוויר סדרת רכש לא רעה שהחליפה כמה וכמה משבצות עד שזה הפך בלתי אפשרי לעקוב אחריה וליצור קהל צופים נאמן. הייתי אומר לכם איך קוראים לסדרה אבל באמת שאין לי מושג. איבדתי אותה.
שקרים
אילנה דיין למשל, היא שקרנית. ואני לא מדבר על פרשת רס"ן ר'. זה יתבהר בבית-המשפט. אני מדבר על זה שהיא יוצאת לפרסומות בהבטחה: "עוד דקה נשוב" וחוזרת כעבור שעה כשתלתליה של אורלי וילנאי-פדרבוש נרדמו כולם. או שהיא מבטיחה לחזור "אחרי הפרסומת" אבל כנראה שידע לקוי בדקדוק השכיח מראשה את העובדה ש"פרסומת" זה יחיד ולמעשה היא עוברת ל"פרסומות" (ואם כבר, אז איזה תריסר). אילנה דיין היא לא הבעיה. היא רק דוגמא.
די, זה כל כך ישן ועייף שזה מביך. זה היה חדשני ב-2003 ומשך קדנציה יפה. אבל עכשיו הגיע הזמן לשחרר. להגיד יפה שלום ל"השגריר", "הדוגמניות", לסמסים בבית ולשופטים באולפן. היתה לכם תקופה יפה אבל עכשיו בדיוק הזמן להעסיק את כל התסריטאים שפיטרתם ולנעול אותם בחדר עד שימצאו את ההברקה הבאה. רצוי שתהיה בחדר גישה לאינטרנט. האנשים האלה לא יכולים לחשוב על רעיון מקורי גם אם חייהם תלויים בזה.
משבצת השידור הכי מבוזבזת בארץ. בערוץ 2 יש את האקטואליה החנפנית של עודד בן עמי. בערוץ 10 יש את נפילת המתח של אודטה בין רפי רשף ב-17:00 ללונדון וקירשנבאום ב-19:00. אל תבינו לא נכון, לאודטה יש תוכנית מעולה אבל היא צהריים קלאסית בעוד 6 בערב מתקרב לכיווני הארדקור. בערוץ הראשון לא טרחתי לבדוק ובערוצי הלוויין טוחנים שידורים חוזרים. 6 בערב זו שעת בין ערביים גבולית ומשבצת שידור טריקית. אבל עדיין, עם קצת חשיבה ומאמץ אפשר לעשות ממנה בונבוניירה.
זה בלתי אפשרי. יעל גולדמן, נסלי ברדה, הדר עוזרי, הילי ילון, אנה ארונוב, שירה קצנלבוגן ונינט הן רק דוגמאות ספורות מבין עשרות הבחורות הלוהטות שתופסות מקום על המסך. זה מוגזם, לא רציני, אי אפשר לעבוד ככה ובאופן כללי מעורר שאט נפש.
נא להמתין לטעינת התגובות
