המת מנחם את אוהביו
שנה אחרי מות אביו, הבן ידי (יהודה) מנור הקליט מחדש שיר ישן שכתב אהוד, והוא מספר: "אבא אהב את החיים בכל לבו ועזב אותנו בשנה המאושרת ביותר בחייו"
"למילים 'כבר שנה' אין משמעות אמיתית בעיניי", הוא אומר. "אני יודע שהזמן אמור לעשות את שלו, אבל לנו זה לא קורה. עדיין אין יום שבו אני לא חושב על אבא, והרבה פעמים אני תופס את עצמי בכל מיני סיטואציות יומיומית חושב שאם היה איתנו הייתי יכול לחלוק איתו, להתייעץ, לשפוך את הלב. קוראים לטקס הזה 'אזכרה', אבל מה זה אומר בעצם? אנחנו זוכרים אותו גם ככה. כשנולדה הבת שלי מיקה, לפני כמה חודשים, חתך לי בבשר כשקלטתי שאבא לא יחגוג איתנו. הוא הרי נהג לכתוב שיר חדש לכל ילד שנוסף למשפחה".
השבוע, לציון שנה למותו, יוצא לחנויות "יליד הארץ", אוסף משולש משיריו של אהוד מנור בהפקת "הד ארצי", שערך בועז הראל במשותף עם בני המשפחה. במקביל, יוצא לרדיו על גבי תקליטון שדרים הביצוע המחודש שהקליט ידי מנור, בהפקתו המוזיקלית של נתן כהן, לשיר "יליד הארץ" שהלחין מישה סגל (במקור משנת 73' בביצועו של אלי מגן). מנור כתב את השיר כמחווה להוריו שהחליטו לעלות לארץ, ומילותיו אף חקוקות על המצבה שעל קברו. בביצועו של מנור הבן מקבל המשפט "אבא, שר אני לך על שיום אחד קמת ותלך" משמעות חדשה ומצמררת, אבל ידי שלם לחלוטין עם ההחלטה להקליט מחדש דווקא את השיר הזה.
"זו הקלטת אולפן רשמית מסודרת ראשונה שלי", הוא אומר. "התרגשתי נורא, למרות שנתן כהן חבר ועזר לי להרגיש נוח. שרתי בעבר בכמה הזדמנויות, כולל בהופעות חיות לצד אבא, והקלטתי כמה סקיצות לשירים שלו שגם הכנסנו לכמה אוספים. אבל ל'יליד הארץ' היה לאבא קשר מיוחד, כי עבורו לא היתה אופציה לחיות במקום אחר. לנסוע לשנה או שנתיים ללמוד ולחוות נופים ותרבויות אחרות-כן. להגר, לעולם לא".
הוא בן 32, בנם הבכור של מנור ואשתו הזמרת עפרה פוקס, ונקרא על שמו של יהודה מנור ז"ל, אחיו הצעיר של אהוד שנהרג בתעלת סואץ בקרבות מלחמת ההתשה בקיץ 68', לזכרו כתב אהוד את "אחי הצעיר יהודה", שביצעה להקת גייסות השריון ושהפך לאחת הקלאסיקות הראשונות פרי עטו. "זה תמיד משא נפשי לגדול עם הידיעה שקראו לך בשמו של מישהו אהוב שנפטר", הוא אומר. "אני לא חושב שאבא קרא לי אי פעם בשם יהודה. מגיל אפס תמיד הייתי ידי".
על אף הזיקה לעולם היצירה והמוזיקה, בחר ידי ללמוד משפטים. "עריכת דין זה מקצוע שוחק מאוד נפשית. הזהירו אותנו מזה עוד בתקופת הלימודים וכיום אני יודע כמה שזה נכון. התחלתי כעורך דין פלילי, ומאוחר יותר הייתי תובע משטרתי, יועץ משפטי של חברת החשמל וכיום אני יועץ משפטי של איגוד היוצרים".
במסגרת עבודתו, הוא משקיע בשנה האחרונה רבות בהסדרת זכויות היוצרים של יצירתו של אביו, "וזו משימה קשה, כי הוא הותיר אחריו 1,200 שירים ומאות תרגומים, שבניגוד למצופה לא כולם היו
אחרי מותו נפוצו שמועות לפיהן היתה לו תחושה מוקדמת לגבי סופו הקרב, שגם תועדו בכמה טקסטים שכתב אז. היו שאמרו שאפילו רצה למות, שהגעגועים לאחיו יהודה שנהרג, לאחיו זאב ששם קץ לחייו ולהוריו שנפטרו היו חזקים מדי. "אבא היה מסוגל לנבא את העתיד. אני מאמין שהוא הרגיש שזה הולך לקרות ולא, אני לא מאמין שרצה למות. להיפך. אבא אהב את החיים בכל לבו ועזב אותנו בשנה המאושרת ביותר בחייו. הוא ואמא חגגו 40 שנות נישואים, יצאנו לטיול בחו"ל, מעולם לא ראיתי אותו מחייך כל כך הרבה. מצד שני, בתקופה הזו הוא כתב את 'קרבת אלוהים', שיר שהוא קרא לו 'המת מנחם את אוהביו'".
"אף פעם. אבל אני זוכר טיול שלנו בניו יורק, כמה חודשים לפני שנפטר. פתאום קלטתי שהצעדים שלו, שתמיד היו קלים ומהירים, הפכו כבדים ואיטיים. אמרתי לו 'אבא, מה קורה לך? למה שלא תלך לרופא לעבור סריקת לב? תעשה צנתור אם צריך'. הרי כיום זה נחשב טיפול רפואי שגרתי. הוא לא רצה. אני חושב שהחודשים שבהם התמודד בהצלחה עם מחלה ממארת, כמה שנים לפני מותו, הותירו בו פחד עמוק מבתי חולים. הוא הבריא לחלוטין, אבל חשש מהתמודדות מחודשת עם אשפוז, ויהיה הקצר ביותר".
אתה חושש כיום מהאפשרות שעם הזמן הוא יישכח?
"אנשים שוכחים. זו עובדה מצערת, אבל זו המציאות. אבל אני מאמין שאת אבא יזכרו, ולו רק בזכות הכמות האדירה של שירים ותרגומים שהותיר אחריו. יש לנו בבית קלסרים מלאים בטקסטים שטרם פורסמו. יוצרים ומבצעים עדיין מוציאים אלבומים עם שירים שכתב לפני שנפטר. תיאטראות מעלים בכל פעם מחדש מחזות שתרגם. וכמובן, יש מפעלי הנצחה שאנחנו שותפים להם, כמו האוסף החדש. אז לא, אני לא חושש".
אתה מאמין שזו אחת הסיבות לשטף הכתיבה שלו במהלך השנים? הרצון להבטיח את הנצחת שמו?
"לא. הוא פשוט אהב לכתוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
