סינגולר
איה כורם מוציאה עוד להיט, דנה ברגר מתרככת, אפרת בן צור מפספסת, סאבלימינל עושה את מה שצריך
הדרה לוין ארדי נמצאת בשוליים האלטרנטיביים של הרוק הישראלי הנשי כבר כמעט שש שנים. היא ידועה בחוגים מצומצמים של מעריצים אדוקים הפוקדים את הופעותיה השונות בתיאטרון תמונע ובשאר לוקיישנים אינטימיים. השירים של ארדי נעים בין ג'אז לקאנטרי ומוזיקת פולק מהאגף
מילים ולחן: הדרה לוין ארדי
האזינו כאן ל-"The shortest story ever told"
נורא מסקרן איך יתקבל האלבום של איה כורם. הסינגל הקודם שלה הפך באופן כמעט חסר תקדים ללהיט גלגל"צי, הקליפ שלו מתחזק לאט לאט בערוץ 24 ובאופן כללי יצא לי לשמוע לא מעט אנשים שנדבקו אליו. עכשיו מגיע "שיר אהבה פשוט" וכשמו כן הוא: קצת אלקטרוניקה עדינה, הקול המתקתק של כורם ועיבודים של אורי זך, ממשיכים את הקו המוזיקלי של "קיץ" גם אם הוא טיפה פחות שטאנצי. הקול הנקי של כורם, על הצלילות שלו וההגשה הנעימה שלה, יכולה לספק את הסחורה לכל חובבי נינט למיניהם, לפחות עד שהיא תוציא אלבום משלה.
מילים ולחן: איה כורם
האזינו כאן ל"שיר אהבה פשוט"
אי שם, באמצע שנות השמונים אני זוכר את עצמי יושב מול "להיט בראש" ומשנן קליפים שנטחנו הלוך וחזור במה שהיה אז המצעד השבועי בטלוויזיה הישראלית. אחד הפרצופים הבלתי נשכחים עוד אז היה מיקיאגי. הבחור האניגמטי ששר את "אמסטרדם" ואת "ציירי לך שפם" הגיח מאז עם סינגל פה וסינגל שם, ועכשיו הוא נוחת כאן בשיתוף פעולה עם די. ג'יי ויק בלהיט דיסקו דאנס שיישב הכי טוב בפטיפונים של הרזדינטים של הווקס בימי שישי בערב. אם אתם זקוקים לפירוט יתר, תקשיבו ותבינו עד כמה מוזיקה להומואים יכולה להיות דבר משמח ומעלה חיוכים. הנאה צרופה לשיכורים של פורים.
מילים: מיקיאגי לחן: ויק ומיקיאגי
האזינו כאן ל-"More than a moment"
אפשר להוריד בפני סאבלימינל את הכובע. לא אוהב את המילים שלו, לא סובל את השופוני שלו, לא מתחבר לפופוליזם שלו אבל היי, מוזיקה הוא יודע לעשות. כשהוא מגובה בשני תותחים כבדים סטייל מירי בן ארי (כנרת ההיפ הופ שרגילה ללוות את קניה ווסט וג'יי זי) וג'ו באדן ("Pump it up") הוא נשמע לגמרי לא מכאן. המקצבים פה הכי גרוביים, השילוב עם הכינורות הופך את הטרק הזה ליצירה שיש בה גם ישראליות (במובן החיובי של המילה) והשובבות השחורה יוצאת פה במלוא תפארתה. אם כל האלבום של החברה מתאקט יישמע ככה, אז יש למה לצפות באפריל הקרוב.
מילים: קובי שמעוני, לחן: מירי ואוהד בן ארי
האזינו כאן ל"קלאסית ופרסי"
הרבה דברים אפשר להגיד על אפרת בן צור. נגיד, אפשר לומר שיש לה את הקול הכי יפה בעולם ואפשר גם לטעון שמדובר בבחורה עם נקע במיתרי הקול. אפשר לטעון שהיא מעולם לא עשתה מוזיקה קומוניקטיבית ואפשר להגיד שהקול שלה הוא גשר אוטומטי לליבם של רבים. אני לגמרי נמצא בצד המצדד ביצירתה של הציפור הזו, אבל עוד רגע תגיע גם הסתייגות. אם השיר "גם הים נסוג" נרשם אצלי אוטומטית כאחד השירים היפים שיצאו בשנות התשעים, הרי "כל יום" שיוצא עכשיו נמצא הרחק הרחק ממנו. לא שלא מדובר ביצירה יפהפייה. אלא מה, מסתבר שגם כשלוקחים את שלומי שבן על הקלידים, את קרני פוסטל על הצ'לו ואת אמיר צורף על החשמלית, זה לא מתכון מספק בכדי לייצר שיר עם שפיץ. יכול להיות שמראש זו לא הייתה הכוונה אבל הסינגל הקודם של בן צור הוכיח שכוחותיה נמצאים לגמרי במותניה. נחכה לסינגל השלישי ונשפוט על פיו.
מילים ולחן: אפרת בן צור
האזינו כאן ל"כל יום"
משהו שבור בשפה של דנה ברגר וצרויה להב. שבור באופן בסיסי, מכוון, צורם. גם הקול של ברגר היה פעם כזה- לא מפנק, חצי שרוט, בועט. ואז לאט לאט הגיעה ההתברגנות, השתלבו נגיעות אלקטרוניות מהצד הפחות מתוחכם של המפה וכל מי שאהב את דנה ברגר התחיל לתהות לאיפה הבחורה עם הבלונד פלטינה הלכה לטייל. עכשיו היא חוזרת עם לואי להב כמפיק מוזיקלי ונראה שמתחשק לה הוכיח שוב כמה היא הייתה הנערה הכי מופרעת בכיתה. אלא מה. ברגר כבר אמא, נשואה וגרה במושב בורגני במרכז הארץ. איך זה משפיע על המוזיקה: טוב ששאלתם. זה משפיע ועוד איך. אם פעם העטיפה של ברגר הסתכמה בגיטרה באס תופים, אז עכשיו יש כינורות, אעלק ברייק ביטים והרבה מדי תוספות שרק בולעות את האנרגיה שיש לאהובה הזו מפעם. אהבתי את "היום זה אנחנו" אבל אני אוהב קיטש ואני לא בטוח שדנה ברגר אוהבת לגור בבית הזה, יחד איתי.
מילים: דנה ברגר וצרויה להב לחן: דנה ברגר
האזינו כאן ל"היום זה אנחנו"
שלמה גרוניך הוא גאון. מי שרוצה להתווכח עם האמירה הזו מוזמן לעבור לקטע הבא. אבל דווקא אחרי ההצהרה הפומפוזית הזו אני מבקש מכם שלא לשפוט בחומרה רבה את הסינגל הנוכחי. נכון שהוא מיועד לקדם אירוויזיון ונכון גם שהשילוב עם לובנה סלאמה יכל להיות מבריק בשילוב עם ההרמוניות המיוחדות של גרוניך, אבל כשנוסכים על כל העסק הזה שומן תוצרת "רוממה" ומנסים לשגר אותו לאירוויזיון, יוצא מישמש לא ראוי. דווקא מתחיל נורא יפה כאן עם המפוחית והקולות של סלאמה, אבל המעבר מעברית לאנגלית עם טקסט שמזכיר את להקת גאיה, זה לגמרי מתאים לרדיו של לפני עשור וחצי.
מילים: אושרת ליי פפיר לחן: שלמה גרוניך
האזינו כאן ל"אמא אדמה"
בשבועות האחרונים כתבתי לא מעט על הסינגלים שהוציא אריק אינשטיין מאלבומו החדש "רגעים". נראה שבניגוד לזמר הלאומי, יש כאלו שחוששים להוציא חומרים חדשים שאם לא כן, אין סיבה טובה אחרת לכך שדני ליטני עובר מהופעה שלו עם דני רובס להופעה עם הצמד פורטוגלי (שגם בו מדובר באסופת להיטים כל ישראליים). ליטני הוא אשף בלוז, היכולת שלו להתחבר למוזיקת מפוחיות היא אחד הדברים הכי משמחים שיכולים לעלות כאן על במה קטנה וחשוכה ובכל זאת לא זכינו לשמוע ממנו כבר שנים חומרים מקוריים. עכשיו, מגיע הגוזל המרוט של אינשטיין ומקבל כאן טיפול בלוזי עם ליווי של מקהלת גוספל. החידוש לא מי יודע מה מחדש והבלוז נשאר פרווה עם טעם של מונסדיום גלוטמט. לא משהו שהייתם מחממים לצהריים. חבל.
מילים: אריק אינשטיין לחן: מיקי גבריאלוב
האזינו כאן ל"עוף גוזל"
שדות תעופה הם כבר מזמן אתר השראה מעולה לכתיבת שירים. מהיצירתיות המשובבת של מאיר אריאל ב"טרמינל לומינלט" ועד הגעגועים של עברי לידר ב"יותר טוב כלום מכמעט" נראה שהשילוב של הגעגוע הקבוע, הבריחה והחזרה הופכים אותו ליעד מבוקש אצל כותבי הגיגים. עכשיו מנסה את מזלו גם האמן הצעיר רועי אדר ונראה שבאגף הטקסט דווקא הלך לו לא רע בכלל. באיזור המוזיקלי, אפעס, קצת התפקשש לו הפעם. שני הסינגלים הקודמים של אדר ("פנים אל הקיר" ו"סבתא ואני") היו מוצלחים בהרבה. כאן, נשמע כאילו אדר שר על סף הירדמות ובמקום שבו אין קול גדול, זה לא הופך לאפקט מעניין במיוחד. לצערנו, גם ההפקה המוזיקלית של משה לוי לא הפיקה מהשיר הזה אנרגיה מסקרנת במיוחד.
מילים ולחן: רועי אדר
האזינו כאן ל"לילה, רעש, שדה תעופה"
נא להמתין לטעינת התגובות
