סול סיסטרז
מסיון שביט הותיקה עד שרון קרלן ואיה כורם הצעירות, דפנה לוסטיג יצאה לחקור את שצף הזמרות נוסח פיונה אפל שהשתלטו על הרדיו
"יש תחושה שמשהו נפתח ושהשפעות מחו"ל מחלחלות יותר פנימה" אומרת שרון קרלן, שתוציא בקרוב מאד את אלבומה "כדור שמחה" וששירה "טסה גבוה" מושמע לא מעט ברדיו בשבועות האחרונים. "בארץ יש הרבה זמרות, מבצעות. יוצרות יש פחות וב 99 אחוזים מהמקרים זה שונה לשיר שיר שכתבת, שבא מהבטן, מאשר שיר שמישהו אחר כתב לך. אני גדלתי בחו"ל ונשים כמו קיית בוש וטורי איימוס השפיעו עלי. יש לי המון צדדים אבל בתקליט הזה יצא צד מסוים, מאד אינטימי וחשוף. אני מחפשת מקום לא פיזי, מקום פנימי. אני עוסקת בזה המון. הכתיבה היא הרצון לגעת במקום הזה. קשה לי לדעת אם זה נשי או לא. זאת פשוט אני".
האמת היא שהתיוג ה"נשי" הוא תמיד מעט מקומם. כמה משובב היה יכול להיות כאן אם היתה לנו מלכת אלקטרו סטייל אליסון גולדפראפ להתגאות בה ושקשת רחבה של תכונות היתה מייצגת נשיות במוזיקה הישראלית. אבל העשייה המקומית עדיין שבויה בסטראוטיפים. כשמאזינים לרדיו הישראלי נדמה שאשה יכולה להיות או דיווה כמו שירי מיימון ומריה קארי, או רפליקה של ברבי, כמו רוני ובריטני. כל הבחורות האחרות, לרבות מיכל אמדורסקי, האחיות פיק וכן, גם זמרת השנה מירי מסיקה, נעות בטווח המצומצם הזה. התיוג ה"נשי" החדש, זה שנוסף בשנה האחרונה, הוא לא פחות נוסחאתי אבל הוא יותר מעניין. עכשיו אשה יכולה להיות גם כמו אפרת גוש ופיונה אפל, מלטפת ודוקרת בו זמנית.
סיון שביט, מהבודדות שהצליחו עם יצירה חושפנית כבר לפני עשור, לא רואה את עצמה כחלק מהזרם הנוכחי. "אני רואה את עצמי כיוצרת אינדבדואליסטית שחיה מחוץ לזרם", היא אומרת, "למרות שאני מבינה את הצורך הבסיסי של אנשים לתייג. גם אני חוטאת בזה ולכן אני לא ממהרת להתקומם נגדו. זה אנושי".
שרונה נסטוביץ', שזכתה לחשיפה דרך עבודתה בפרוייקט הנחשב "מטרופולין" ושעומדת לשחרר אלבום בכורה בקרוב, דווקא מוצאת בשביט אלמנטים איתם היא מזדהה: "אני מאד מעריכה את השירה של שביט. אני, כיוצרת, באה ממקום אוורירי, חמקמק. פעם צווחתי לתוך המיקרופון אבל בשנים האחרונות מצאתי גוון שהוא שלי, גוון שהוא רך ונשי. גם סיון שרה ממקום עמוק ונשי והיא לא מרגישה צורך להבליט דברים שאינם קשורים באישיותה. אני לא יודעת אם הושפעתי ממנה במודע, אבל התחברתי אליה ואהבתי את החומרים שלה והיא מאד מדברת אלי".
כפי שהיא נתרעת מכל תיוג אחר, גם תיוגה כמתוות דרך לא מסב לשביט נחת. "אין לי מושג אם השפעתי על זמרות אחרות. לפעמים אני שומעת מישהי שאני יכולה לקרוא לה 'בת דודתי המוזיקלית', כי אני מרגישה שהיא מחפשת תשובות רגשיות ויצירתיות במקומות דומים. אבל בכל מקרה, ועם כל הכבוד, אני לא המצאתי את האורז".
את האורז לא, אבל את הכחול האפור ושלל גווניו האחרים לגמרי כן. שביט תוציא בקרוב אלבום שני, "וניל", שכבר זוכה לחשיפה נאה ולתגובות טובות מכל קצוות המדיה. בקרוב ינחת על
"שמנו לב לכך שמתוך אחוז החומרים שמגיעים אלינו יש עלייה ניכרת בחומרים המקוריים של זמרות", אומר דן דן מטיוק, עורך בכיר בתחנה הצבאית. "אנחנו משמיעים מגוון רחב של דברים ואני משתדל שלא להקלע להגדרות כמו 'נשי' או 'רך'. אנחנו משמיעים פופ-רוק שמופק וכתוב היטב ומבחינתי גם גלעד שגב ועברי לידר היו יכולים לשיר את השירים האלה. אלה פשוט החומרים שעובדים ברדיו. 'קיץ' הוא דוגמה טובה לכך - הוא מיידי, ווקאלי ויש לו מבנה טוב ופיזמון מובחן".
"אם היינו בארה"ב הייתי אומר שמירי מסיקה הצליחה ובעקבותיה הוחתמו זמרות שיחקו את ההצלחה שלה. אבל בארץ עובדים על כל פרוייקט הרבה זמן ודברים בדרך-כלל לא יוצאים בעקבות הצלחה של משהו אחר. זה נכון שקיים גל של יוצרות כרגע, ואני מברך על כך, אבל אני ממש לא בטוח שלכל היוצרות האלה יש מכנה משותף מכריע. אנחנו מנסים, בשטף הזה, לבחור את השירים המוצלחים שישמחו את המאזינים שלנו ויבלטו מעל האחרים".
גם היוצרות עצמן לא מוצאות אחווה נשית ייחודית במגמה החדשה. כשהן מתבקשות לנבור ולחפש אלמנט נשי ביצירתן, רובן מדברות על הכתיבה. נסטוביץ': "עד לפני כמה שנים ישבתי וחיכיתי שמישהו יבוא ויקח אותי ויעשה לי. היום אני המפיקה בפועל של עצמי, אני עושה את הדברים לבד. אני לוקחת אחריות על עצמי, מחליטה עם מי אני רוצה לעבוד. היה שלב שבו נתקעתי עם איסוף החומרים אז פשוט הכרחתי את עצמי לשבת ולכתוב ואני מרגישה מאד נוח עם התוצאה. לפעמים מגיע אליך שיר ואת אומרת לעצמך 'וואו, איך אני לא כתבתי את זה', אבל בגדול קשה להשיג שירים באמת טובים. אני פשוט ישבתי וכתבתי את את כל מה שרציתי להגיד וכך נולדו שירים טובים, שהם שלי."
שביט מתמקדת בשפה: "מה שאני מרגישה שמקטלג אותי כיוצרת נשית היא דווקא השפה העברית ולא המוזיקה. באנגלית הפעלים לא מקבלים הגדרה לגבי מינו של "הפועל" ובעברית, כשאני כותבת על עצמי, זה הופך למונולוג שהוא בעל זהות נשית בלבד".
קרלן מציינת שהיא "מרגישה שייכת למקום חדש, לסוג של נשיות יותר מעיזה ויותר אינטימית". לקראת פסח כל הנשיות המתפרצת הזאת תסתדר בשורות על המדפים ותמתין בדריכות לראות אם חורף שלם של השקעה יסתכם רק ברדיו מלטף-אישי-נוגה יותר, או שטמון בה גם כוח קנייה. אז ישפט כל אלבום לגופו וכל יוצרת תלחם באחותה על העותק הבא. עד אז, חפשו אותן, וגם את גליה ירון, צילי ינקו, קרן פלס, שילה פרבר, דין דין אביב והילה הררי (רשימה חלקית) ברדיו, באינטרנט ובערוץ 24.
נא להמתין לטעינת התגובות
