קלוזואיזם
הגרסה החדשה והמצליחה של "הפנתר הוורוד" מבוססת על דמותו של אינספקטור קלוזו, בגילומו המיתולוגי של פיטר סלרס - דמות שהחלה כתפקיד משנה והפכה ללב הפועם של סדרת סרטי ההמשך
הצלחתו הגורפת של הסרט הראשון, ובמיוחד ההתאמה המושלמת בין דמות קלוזו לתכנים המטורללים שסלרס יצק לתוך הדמות, הוליכה את אדוארדס למסקנה שהוא חייב לשנות באופן רדיקלי את גישתו לסדרה הזו ולהציב במרכזה את קלוזו לוכד הפושעים ולא את ליטון הגנב המקסים. כך קרה שב"ירייה באפלה", הסרט השני בסדרה, ממלא קלוזו הקוקו את מלוא נפח הבמה המרכזית, ולצדו כסייד קיקס משולבים דרייפוס וקאטו בני האלמוות.
טועה מי שחושב כי משימתו העיקרית של קלוזו היא לכידת פושעים. המשימה האחת והיחידה שאליה הוא מסור בלב ובנפש שונה לגמרי, והיא קשורה לנחישותו הבלתי ניתנת לערעור לערער את נפשו של דרייפוס מפקדו ולהוציא אותו מהדעת.
השילוב הקולע בין פיטר סלרס להרברט לום הוא שעשה את הסדרה למה שהיא. סלרס, בעל המחוות הבלתי צפויות ולום המרובע, שעושה את דרייפוס וכמעט מתפוצץ מחמת זעם כל אימת שהוא על הבד, הם מהצמדים היותר אבסורדיים שהקולנוע המסחרי ידע להציע. ההפכים המנוגדים הללו, מעין לורל והארדי מודרניים, הם שהניעו קדימה את הסדרה ואפשרו את הפקת חלקיה המרובים. וכמובן, אין לשכוח גם את הופעות הסופה של המשרת קאטו (בגילומו של ברט קווק), שחודר תמיד אל תוך העלילה כמו חדשה רעה המגיחה מהגיהינום.
גם עצם ליהוקו של פיטר סלרס בתפקיד קלוזו היה בבחינת תאונה קולנועית שלא נלקחה בחשבון. כוונתו המקורית של אדוארדס היתה לבנות תפקיד סביב מיומנויותיו של השחקן הבריטי המוערך פיטר יוסטינוב. אלא שהלה היה עסוק ב-1963 בבימוי סרט משל עצמו ובהכנות לצילומי "טופקאפי", סרט השוד המשובח מאת ז'יל דאסן, שבו הוא מגלם את התפקיד הראשי. בצר לו, כאופציה אלטרנטיבית דחוקה, פנה אדוארדס לסלרס והשאר, כמו שאומרים, כתוב כבר בספר דברי הימים.
סדרת "הפנתר הוורוד" העניקה לאדוארדס תעסוקה מלאה לשנות חיים רבות. חמישה סרטים שלמים הוא צילם עם סלרס, עד מותו של הקומיקאי הבריטי ב-1980. הסתלקותו של סלרס לא הפריעה לאדוארדס להוסיף ולשתף פעולה עם המנוח בסרט מספר שש בסדרה, שכונה "בעקבות הפנתר הוורוד". סרט זה נבנה כך שסלרס/קלוזו מופיע באוסף של קטעים ישנים בכיכובו שלא שולבו לפני כן בסדרה.
אדוארדס הוסיף לסחוט את הלימון הזה גם בסיבוב שביעי, ב"קללת הפנתר הוורוד", שבו נמשך הניצול הרטרואקטיבי של קטעים ישנים בכיכובם של סלרס ושותפיו.
סמוך למועד הפקת הפלופ בכיכוב בניני, אדוארדס שיתף פעולה גם עם יוצרי אנימציה, שהפכו את גיבוריו לדמויות מצוירות בסדרה הטלוויזיונית שנקראה כמובן "הפנתר הוורוד" ואף שודרה בישראל בערוץ 1.
מעניין לציין שסלרס המפוכח קץ בדמותו של קלוזו המטומטם די מהר. כבר לאחר הפקת החלק השני, "ירייה באפלה" (1964), הוא הודיע על נטישת התפקיד. עקב כך העביר אדוארדס את הזכויות על דמות המפקח הדגנרט לבמאי באד יורקין, שליהק ב-1968 את הקומיקאי אלן ארקין לתפקיד הזה, בסרט "המפקח קלוזו" שלא זכה להצלחה, ורק דרבן את אדוארדס וסלרס לשוב לפרויקט המשותף שלהם.
למאמר זה לא ניתן להשאיר תגובות
