פטנט רשום
מהפכה לא היתה שם, אבל ישי אדר מצא בהופעה של קולדקאט תצוגת תכלית מרשימה של עבודה עם תמונה, סאונד וזמרים וירטואליים
הם עלו ארבעה לבמה. בלאק, מור ושני סקרצ'רים שמנגנים על תקליטים ודי.וי.די. מור ובלאק מפעילים את כל הפלייבקים והתוכנות ושני הסקרצ'רים חותכים שורטים ודוגמים לייב מכל הבא ליד. מופע מרשים מאד של קאט&פייסט של תמונה, וקול. את מה שבעבר הם עשו באמצעות ה- vjammבתוכנה שהם פיתחו בעצמם, הם עשו אמש בטכנולוגיה זמינה של די.וי.די שאפשר לעשות עליו סקרצ'ינג בזמן אמת.
החיבור הזה בין תמונה לקול הוא בשורה שקולדקאט הביאו לעולם באמצע שנות התשעים, בשורה שהפכה לאחד מסימני ההיכר היחודיים של הצמד בכל תחומי האודיו-ויז'ואל - חיבור חזק בין תמונה לקול בוידאו ובמדיום האינטראקטיבי הממוחשב. כמפתחי אפליקציות מובילים בתחום, קולדקאט נתנו הופעה שסובבה לקהל את הראש כמו ממטרה שנעה בין הקירות השונים של ההאנגר כדי לצפות בתמונות שהוקרנו על הקירות. כל חזית הקרינה את אותו הדבר אבל בכל זאת כל אחד בקהל הסתכל על קיר שונה, ויפה היה לראות מהצד איך כל גוש מהקהל מסתכל לכיוון אחר. החומר שהוקרן על הקירות אופייני ולא מפתיע: חבובות, דיסני, מלחמת הכוכבים, תכניות קאלט שונות, ג'ורג' בוש, טוני בלייר והנסיך צ'ארלס שניגן עליו וגרם לו לרקוד משהו שכמעט ונראה כמו ברייקדאנס שלומיאלי.
על הבמה עצמה עמדו הארבעה מאד שקטים וללא הרבה תנועה, מפעילים את כל האקשן ואולי מנסים להיראות עסוקים בחלק מהזמן. רוב החומר בהופעה כמעט ולא נשמע חי, אלא ממש נוגן כפלייבק, והאזנה חוזרת לאלבום החדש והמהנה שלהם "sound mirrors", מחזקת את התחושה הזו. הקטעים שנשמעו חיים יותר הם הקטעים שיש בהם הרבה סקרצ'ינג ועבודת דגימה שהשאירה הרבה חלל לשני הסקרצ'רים.
קולדקאט ניגנו מגוון רחב מהרפרטואר העשיר שלהם והגיעו אחורה גם לקטעים מאלבומם הראשוון "what's that noise?" . זה היה כמו מסע בזמן אל ההיסטוריה וההתפתחות של הסמפלינג והברייק ביט - תחום שקולדקאט רשמו בו לא מעט פטנטים. אף פעם לא ראיתי הופעה עם כל כך הרבה שירה בלי אף זמר על הבמה. מור ובלאק אינם זמרים ובאלבומים שלהם תמיד שרים זמרים אורחים - כל אלה הגיעו להופעה בפורמט דו ממדי של וידאו שהוקרן
קולדקאט ניגנו יותר משעה וחצי ולסיום נתנו משהו שנשמע כמו מג'ימיקס ארוך של כמה מהקטעים המוקדמים. לייב ג'אם של קאט&פייסט וביטים שכלל את הרמיקס המפורסם שלהם משנות השמונים ל"Paid In Full" של הראפרים אריק בי וראקים עם הסימפול המפורסם של עפרה חזה. הקהל הריע וזה היה מתבקש. לא מהפכה, אבל בהחלט מופע מרשים ובעיקר מהנה של אנשים שהם מאסטרים בתחומם.
נא להמתין לטעינת התגובות
