איך עושים דברים עם מלים
תמצית הביוגרפיה של ג'וני קאש לניים-דרופר המתחיל
ג'ון ריי קאש נולד בארקנסו בפברואר 1932. הוא שירת בחיל האוויר האמריקני, אחרי מלחמת העולם השנייה, ורק אז קנה את הגיטרה הראשונה שלו והחל לכתוב שירים. האיש ששינה במידה רבה את המוזיקה האמריקנית הפופולרית החל את הקריירה באיחור ניכר, רק בגיל 23, כשהשתחרר מהצבא. אז פנה לחברת סאן וביקש אודישן. המפיק האגדי סם פיליפס שמע אותו ואמר: "לך מפה, ותחזור אליי עם שירים קליטים יותר". פרט לזה, הוא אסר עליו לקרוא לעצמו ג'ון, אלא "ג'וני" בלבד.
באוטוביוגרפיה שלו שהופיעה ב-1997 קאש כתב: "זה הרגיז אותי מאוד, ההתעקשות של פיליפס על השם 'ג'וני'. השם נשמע לי צעיר, טיפשי. אני ראיתי את עצמי כאמן רציני ששמו ג'ון".
רק שב-1957 אף אחד לא התווכח עם סם פיליפס. את תקליט הבכורה שלו, "Johnny Cash With His Hot Blue Guitar", הקליט קאש אחרי שפיליפס העביד אותו בפרך ושיגר אותו למאות הופעות חיות בפני קהלים שונים, בכל רחבי אמריקה. החריש העמוק בדרכים הניב את פירותיו. קאש צבר ותק בהופעות ואחרי שנתיים שבהן שיגר להיטים בשרשרת למצעדי הפזמונים של הקאנטרי הוציא תקליט בכורה. זה היה בנובמבר 1957, שלושה חודשים בטרם מלאו לו 26. כדי להבדיל את עצמו מזמרי התקופה האחרים אימץ לו קאש לבוש שחור, מכף רגל עד ראש, בניגוד מוחלט לאופנה הבוהקת של הימים ההם. כך זכה לכינוי "האיש בשחור".
סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 היתה תקופה של מהפכים וסערות בחייו. קאש החל להשתמש בסמים (לדבריו, כדי להצליח לעמוד במטלה הבלתי אפשרית של 300 הופעות בשנה), שתה הרבה אלכוהול, עזב את משפחתו והשתקע בניו יורק, עזב את חברת התקליטים סאן וחתם בחברת קולומביה, הסתבך עם החוק (בין היתר, בשל הצתת אש ביער) ועבר התמוטטות עצבים. כל אותו זמן המשיכו שירים שלו לשגשג במצעדים. שירים שהקליט וגנז המשיכו לצאת כסינגלים בחברת סאן שאותה זנח עד אמצע שנות ה-60. הסמים פגעו ביצירתיות של קאש וגרמו לכך שהסתבך כמה פעמים עם החוק. בניסיון לשקם את עצמו עזב קאש את משפחתו ב-1963 ועבר להתגורר בניו יורק. אלא שהוא נכשל בניסיון הגמילה שלו, וב-1966 נתפס באל פאסו כשהוא מנסה להבריח אמפטמינים בתיק של הגיטרה. באותה שנה התגרשה ממנו ויוויאן, אשתו, והוא עבר לגור בנאשוויל. בנאשוויל התיידד קאש עם ג'ון קרטר, שהיתה אשתו לשעבר של אחד מחבריו, מבוגרת ממנו בכמה שנים ואם לשניים. קרטר - ואת זה מעטים זוכרים - היא שכתבה את להיט הענק שלו "Ring Of Fire". היא גם הוציאה אותו מהסמים וגררה אותו אל תוך הדת. ב-1968 הם התחתנו, אחרי מחווה יוצאת דופן: הוא הפסיק הופעה שלו באמצע והציע לה נישואים. באותה שנה הוציא קאש את האלבום המצליח "ג'וני קאש בהופעה בכלא פולסום". האסירים היו הקהל וג'וני קאש נתן את כל
ב-1969 חלקו ג'וני קאש ובוב דילן שני אולפנים שונים באותו בניין. העובדה המשמחת הזאת הביאה לשיתוף פעולה בין הטרובדורים הגדולים ולאחד מהשירים היפים ביותר שנכתבו אי פעם: "נערה מצפון המדינה". מאוחר יותר התברר שהשניים מצאו חן זה בעיני זה, והקליטו עוד שלל שירים יחד, שנגנזו (מחמת זיופים פה ושם) ויצאו לאור רק 30 שנה מאוחר יותר. קאש החל להנחות תוכנית טלוויזיה ברשת איי-בי-סי בשם "המופע של ג'וני קאש", ששידוריה המשיכו עד 1971. דילן היה אחד מהאמנים הרבים שהתארחו בתוכנית. בשנות ה-70 הזמר זכה לגל נוסף של פופולריות. הוא הופיע בבית הלבן בפני הנשיא ניקסון, שיחק במערבון "The Gunfight" לצד קירק דאגלס וזכה להצלחה רבה במצעדים. בשנים אלה הפך קאש לפעיל מאוד בנושא זכויות האינדיאנים וכתב שירים רבים שמתייחסים לנושא. ב-1971 הגיע קאש עם אשתו לישראל כדי לצלם את הסרט התיעודי "Gospel Road". ב-1980 היה האמן הצעיר ביותר שנכנס להיכל התהילה של הקאנטרי. מאוחר יותר הוא נכנס גם להיכל התהילה של הרוק. פרט לג'וני קאש, רק אלביס פרסלי זכה להיכנס ל"Hall Of Fame" בשתי הקטגוריות. כאן באו 15 שנה של שקט יחסי.
בחזרה לאותה הופעה מיתולוגית בכלא פולסום. התקליט, שיצא ב-1968, היה האלבום ה-30( ! ) של קאש ב-12 שנות קריירה, ויש הרואים בו עדיין את שיא יצירתו. קאש מצליח להדהים את הקהל המיוחד בהופעה שכל כולה מוקדשת לשירים על כלא, בדידות, רצח, מעצר, נידוי חברתי והמאבק להישאר שפוי מאחורי הסורגים. עם השלישייה הקבועה שלו מאחוריו (פרקינס, שמת מיד אחרי ההופעה באוגוסט 1968, בגיטרה, הולנד בתופים וגרנט בבס) הוא מבצע 19 שירים במפגן רגש ודייקנות של אמן גדול.
קאש אהב קהל והצטיין בעיקר בהופעות חיות. תקליטי האולפן שלו, כולם כאחד, נופלים מאלבומי ההופעה שלו. בפברואר 1969 הוא סיפק הוכחה נוספת לכך באלבום העוצמתי והחריף ביותר שלו: "At San Quentin", עם שירים כמו "נער ושמו סו" (שכתב מחבר "העץ הנדיב", של סילברסטיין), שהפך בידי קאש משיר מתוק לקטע זועם, אפילו קינקי, בעל משמעות אחרת.
הוא לא עצר לרגע את המרוץ המטורף מעיר לעיר, מאולם לאולם ושחרר תקליטים בקצב של שלושה-ארבעה בשנה. אבל אחרי השיא של 1969 חלפו חמש שנים עד האלבום המוצלח הבא: "בלדות על אינדיאנים אמריקנים" (1974). "אני כותב על האנשים שהחברה מעדיפה לשכוח", אמר.
בשלב הזה, אחרי 22 שנות קריירה - רגע לפני תחילת שנות ה-80 - ג'וני קאש הוא כבר אגדה. אחד מגדולי המבצעים של אמריקה בכל הזמנים. יוצר קאנטרי שנגע גם ברוקבילי, בגוספל ובפופ טהור ממש.
15 שנה חלפו מ-1979 עד סדרת אלבומי הקאמבק (קאמבק במובן מסוים מאוד. קאש מעולם לא חדל להופיע ולהוציא תקליטים) המסעירים: "הקלטות אמריקניות". עם ריק רובין כאיש שמופקד על הסאונד וההפקה, יצא קאש לחזר אחרי קהל צעיר וחדש, שפולק וקאנטרי לא בדיוק היו ההמבורגר והצ'יפס שלו. חידוש רך לשיר מטאל של דנציג, ביצוע ל"The Beast In Me" של ניק לואו וגרסאות ג'וני קאשיות ל"למה אני, אלוהים?" של כריס כריסטופרסון, "ציפור על תיל" של לאונרד כהן ו"Down There By The Train" של טום ווייטס, הביאו את קאש לאן שהוא רצה. יצירת חיבור בין הפולק-קאנטרי לבין הרוק החדש. שנות ה-90 של המאה ה-20 קיבעו אותו בתודעה כחוליה חשובה במוזיקה המודרנית, משנות ה-50, דרך בוב דילן ("קו הרקיע של נאשוויל" וגם אלבום הסשנים המשותף שלהם), בונו ו-U2 ("זורופה", 1993) ועד העבודה עם רובין, המפיק של ביסטי בויז, רד הוט צ'ילי פפרס וראן די-אם-סי.
ג'וני קאש הקליט ארבעה אלבומים בסדרת ה"American Records" של ריק רובין. הביצועים המדהימים שלו מעוררים שאלות בנוגע ליחס שבין מקור לרפרודוקציה. הגרסה שלו ל"כיסא הרחמים", למשל, של ניק קייב עולה על האורגינל. גם את "וונ'ט באק דאון" של טום פטי הוא עושה באופן מעורר השתאות.
בישראל ביקר קאש שלוש פעמים. קרבתו לדת הלכה והעמיקה אחרי שנגמל מאלכוהול ומסמים, והיה חשוב לו לראות את ירושלים ואת המקומות הקדושים, בפעם האחרונה היה כאן בתחילת שנות ה-90. המפיקים לא הספיקו להביא אותו לפסטיבל ישראל, כי ב-2003 הוא נפטר. נותר רק לחזור אל האלבומים שלו, שברובם היו אמנם לא שלמים ומוצלחים מספיק, אבל המגובשים שבהם מאפשרים להבין מדוע הפך לאגדה ועד כמה "האיש בשחור" מייצג את העושר העצום של המוזיקה האמריקנית, שפניה תמיד אל העתיד אבל ידה אוחזת לנצח בשובל המסורת הישנה והטובה.
עכשיו בא הסרט על חייו, מחזמר בברודווי, ביוגרפיה שחזרה למדפי הספרים ועוד אוסף מקיף משיריו. דור חדש של מאזינים מגלה את ג'וני קאש, והפעם כאמן אלטרנטיבי בלתי מתפשר, כאגדת רוק, ולא כאייקון אמריקני בלבד. בניגוד לאלביס פרסלי, שסיים את חיי שמן, נפוח מכדורים ומאוכל רע ועם יותר מדי תקליטים רעים בסוף הדרך, ג'וני קאש רק השתבח בישורת האחרונה, כאמן וכאדם.
נא להמתין לטעינת התגובות
