זעם ותהילה
קייס נאשף אולי גדל על מאיר שלו ויהודה עמיחי, אבל הוא מרגיש שבתפקיד שלו ב"גן עדן עכשיו" הוא תורם למאבק הפלשתיני. מצד שני, הדבר שהכי מעניין אותו עכשיו זה האוסקר
"כל יום בחופש הגדול בין ח' לט' הייתי לוקח אוטובוס מטייבה ובא לתל אביב, לסדנת המשחק. בבית היתה תקופה לא קלה ויום אחד היה איזה ריב בין ההורים שלי והם החליטו שהם מפסיקים את לימודי המשחק שלי. זו היתה החלטה תקציבית כי הקייטנה הזאת עלתה הרבה כסף. החלטתי להתנגד ולברוח מהבית. הכנתי תיק, הלכתי למישהי שהייתי דלוק עליה בבית הספר ואמרתי לה בדרמטיות: 'זאת הפעם האחרונה שאת רואה אותי, כי אני עוזב. אני אהיה שחקן בתל אביב', חזרתי הביתה, לא היה שם אף אחד, והשארתי להורים שלי מכתב. כתבתי להם 'אתם עוד תשמעו עלי, אל תחפשו אותי בבקשה כי אתם תמצאו אותי בטלוויזיה ויום אחד אני אחזור'.
"לקחתי את התיק ותפסתי טרמפים כדי לחסוך את מעט הכסף שהיה לי. כשהגעתי לתל אביב היתה לי ממש תוכנית עבודה: תכננתי לפגוש את צ'יץ', שהיה אז ראש העיר, ולהגיד לו שאני צעיר עם כישרון ואני רוצה שהוא יעזור לי למצוא עבודה".
למחרת בבוקר נמצא הבורח, שהעביר את הלילה על ספסל, על ידי אחיו. 13 שנה אחר כך תקתקו עליו הפלאשים בטקס גלובוס הזהב בלוס אנג' לס. "גן עדן עכשיו", שבו הוא מככב, זכה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר. עברו שבועיים וביום רביעי האחרון התבשר עם שאר העולם, שכדאי שיתארגן על חליפה עד תחילת מרס. "גן עדן עכשיו" מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית הסרט הזר. קייס נאשף הגשים חלום.
מועמדות לאוסקר, היית מאמין?
"אני מאוד מבסוט. מתרגש, לא יודע איך לעכל את זה. מה לעשות עם מכלול הרגשות שקיים בי כרגע".
עשרה ימים לפני ההודעה על המועמדות לאוסקר, בדירה שלו בין שוק הכרמל לים, מנופף נאשף בהתלהבות בפיסת נייר מעוצבת, ההזמנה לטקס גלובוס הזהב. "ראית פעם הזמנה כזו?", הוא משוויץ. "זה עולה 2,000 דולר".
מה, מועמדים לפרס צריכים לשלם כסף כדי להשתתף בטקס?
"כן, אמרתי להם 'תנו לי 2,000 דולר ותעזבו אותי מהגלובוס'", הוא צוחק ומדליק עוד סיגריה.
אבל הגעת לגלובוס. את מי הכי התרגשת לראות?
"את קווין ספייסי. אני מעריץ אותו וחולה על הסרט 'אמריקן ביוטי'".
באמת? פתור לי בבקשה את סוגיית הפאה שלו. יש או אין?
"יש מצב שיש לו פאה, אבל גרוע מזה, בדיוק שנייה לפני שפגשנו אותו מישהי שמכירה אותו טוב אמרה לי שהוא טיפוס מגעיל, וכשפגשתי אותו פנים מול פנים הוא באמת היה כזה".
אז הנה, חלומות מתנפצים.
"כן, אבל אני מאמין שכשהוא עשה את 'אמריקן ביוטי' הוא לא היה מגעיל, כי 'אמריקן ביוטי' הוא סרט מצוין".
עד כמה האירוע היה נוצץ?
"זה היה האירוע הכי נוצץ שהייתי בו בחיי. זכינו בפרס בפסטיבל ברלין וכמה שזה היה מטורף ומפוצץ אין בכלל מה להשוות בין זה לגלובוס. לדוגמה, כדי להגיע לשירותים אתה הולך במסדרון מאוד ארוך ובדרך יש את השוקולדים הכי משובחים שיש בעולם. יש גם ספה בדרך, למקרה שהתעייפת, ולידה שולחן זכוכית.
כלומר?
"כשפה אנחנו אומרים על מישהו שהוא סטאר זה מטאפורי כי הוא לא באמת כוכב. שם הכוכבים הם באמת משהו שנמצא למעלה, שהוא חלומי ושאי אפשר לגעת בו".
ובאילו כוכבים באמת נגעת?
"ראיתי את כולם. מה זה ראיתי? הם ישבו לידי ושתו אספרסו. מפאריס הילטון ועד אנתוני הופקינס וכל מי שבאמצע. מאט דיימון הסתובב שם כאילו איבד משהו, נראה חמוד. ליאונרדו דיקפריו הוא שני מטר והוא סוס".
הוא נראה שחיף כמוך.
"לא, הוא ענק".
עם מי מהם דיברת?
"עם נטלי פורטמן. היא באה וחיבקה אותי ולא הבנתי למה, כי אנחנו לא מכירים. היא אמרה שהיא ראתה אותי פעם בתל אביב. אני לא זוכר את המפגש הזה, אבל שאני אגיד לה לא? (צוחק). דיברנו גם עם אד האריס, שהוא חבר טוב של האני (אבו אסעד, במאי הסרט - א.ע)".
כששוחחת עם אנשים הם מיד גררו את השיחה לסכסוך הערבי-ישראלי?
"לא, ממש לא. זה בעיקר היה שיחות בלי תכלית. על הגלובוס ועל המסיבה".
בכלל התייחסו אליכם על השטיח האדום?
"לא. אף אחד לא ידע מי אנחנו. היה שלב שעמדנו בתור להיכנס לאולם, והיו שם איזה 300 צלמים, ולפנינו נכנסה קירה נייטלי. בארץ יש תמיד איזה ארבעה צלמים קבועים, אבל שם כל ה-300 צועקים 'קירה תסתכלי שמאלה, קירה ימינה'. ואז הגיע התור שלנו ואמרתי להאני, 'שמע, אנחנו לא מוכרים, בוא נמשיך ללכת, בלי לעצור', אבל החבר'ה מהגלובוס לא הסכימו. הם העמידו אותנו אחד ליד השני מול הצלמים וכולם שואלים'מי אלה? מי אלה?'. איזה אחד עשה לנו טובה וצילם אותנו, ומיד שוב כולם התחילו לצעוק 'קירה שמאלה, קירה ימינה'".
וכשיצאתם מהטקס אחרי הזכייה?
"פתאום כולם צילמו אותנו, שזה היה נחמד. אבל עדיין לא כמו שצילמו את ליאונרדו דיקפריו כשהוא עבר שם".
הזכייה הפתיעה אתכם?
"האני ראה את הסרטים האחרים שהיו מועמדים מולנו והוא אמר שהוא לא חושב שנזכה כי הם מאוד טובים. יכול להיות שזאת היתה פסיכולוגיה הפוכה כדי שלא יהיו לנו ציפיות, אבל משום מה, כששרה ג'סיקה פרקר, זאת עם הקוסמופוליטן מ' סקס והעיר הגדולה', עמדה על הבמה וצעקה 'פרדייז נאו', סרט שצולם בשכם, עד כמה שזה היה הזוי, זה נראה לי כמו הדבר הכי טבעי שיש".
לפי איך שהיא אמרה את זה, נראה שהיא מאוד מרוצה מהבחירה.
"נכון, ידעתי שהיא ראתה את הסרט לפי המבט שלה. אבל אתה יודע מה הכי ריגש אותי בכל עניין גלובוס הזהב, למרות שאני לא מחשיב את עצמי אדם פוליטי? שבדף הרשמי של המועמדים היה רשום שם הסרט ולצדו שם המדינה 'פלשתין'".
אמרתם "גן עדן עכשיו" אמרתם פוליטיקה. מרגע שעלה בסינמטקים בתל אביב ובחיפה, המקומות היחידים שתרמו את מסכיהם, עורר סרטו של האני אבו אסעד פולמוס מהסיבה הפשוטה שהוא עוסק במחבלים מתאבדים. כמי שמגלם את אחד השאהידים הפוטנציאלים, נאשף לא יכול לחמוק מהשתתפות בדיון בנושא השנוי במחלוקת. רק שלפני הכל כדאי להבהיר ששאלת הזהות במקרה שלו חמקמקה מהרגיל.
אבא שלו, מוסלמי מטייבה, נסע ללמוד במינכן, התאהב בחברה ללימודים, הם התחתנו בחתונה אזרחית ובתום הלימודים נסעו לישראל וקבעו את ביתם בעיר מגוריו של הבעל. חייו של נאשף הצעיר נעו על מסלול טייבה-גרמניה (שם גרו סבא וסבתא שלו ולימים גם אחיו) והוא דובר גרמנית שוטפת. חוץ מההרפתקה התל אביבית בקייטנה למשחק, המפגש המשמעותי הראשון שלו עם אדוני הארץ היה בגיל 18, כשהצטרף לקומונה ערביתיהודית בחיפה. "זה היה אמור להיות שלושה יהודים ושלושה ערבים שגרים יחד והמטרה היתה להוכיח שאנחנו יכולים לחלוק בית בלי להרוג אחד את השני", הוא מסביר. "בסוף זה היה חצי ערבי וחמש יהודיות", הוא צוחק. "לי כמובן לא היתה התנגדות".
מה עשיתם בקומונה, היה סדר יום פוליטי?
"פוליטי-חברתי. הייתי נותן שיעורי אנגלית חינם לילדים משכונות מצוקה בחיפה, היינו נוסעים לכפרים הלא מוכרים בנגב, בצפון, עוזרים לתושבים, מדברים איתם. היינו משתתפים בהפגנות של 'דור שלם דורש שלום' ו'שלום עכשיו'".
אולי אלה החיים בקומונה או השנים שבהן למד משחק בבית צבי, ואולי זו סתם סקרנות, בכל מקרה נאשף ספוג היטב בתרבות עברית. הוא אמנם לא מעריץ את נינט, אבל מטורף על להקת כוורת. יהודה עמיחי? אחד המשוררים החביבים עליו.
בהמון מובנים אתה יותר ישראלי מהרבה יהודים שאני מכיר.
"תשמע, קראתי את 'עשו' של מאיר שלו בגיל 14, וזה אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי. קראתי את אתגר קרת, התעניינתי. כוורת זאת התגלית העברית הראשונה שלי, ואני מת עליהם, אבל איך זה עושה אותי יותר ישראלי ממך? לי נראה מאוד תמוה שאנחנו לא פתוחים אחד לתרבות של השני. זה כיף חיים, יש לך פה ליד הבית תרבות שלמה, ואם תשכח לרגע את כל השטויות של הפוליטיקה ותיהנה מהמוזיקה ומהשפה אתה רק תרוויח. אנשים תמיד השתגעו איך אני אוהב את מאיר אריאל. אני בסך הכל חושב שהוא זמר מצוין".
אבל הפתיחות התרבותית הזאת לא תמיד מאפיינת את המגזר הערבי.
"יכול להיות שזה שאמא שלי גרמנייה ומלכתחילה אני לא מוגדר רשמית כפלשתיני טהור ומוגמר ויש לי שתי תרבויות בבית, אז יותר קל לי להיפתח למה שסביבי. קח לדוגמה את מחמוד דרוויש, שהוא משורר ערבי שאני מאוד אוהב. הוא מדבר בכתיבה שלו על אותו אזור שאני ואתה חיים בו, אבל מפרספקטיבה תרבותית אחרת. שאלו אותו פעם שאלות פוליטיות על אריאל שרון והוא אמר שדווקא יהודה עמיחי מאתגר אותו ולא שרון, כי הוא מציב לו קונטרה אמנותית חשיבתית, ככה אני".
אבל דרוויש הוא משורר פוליטי. ואתה, פוליטיקה לא מעניינת אותך בכלל?
"מעניינת אותי".
אז הנה, קבל שאלה בתחום. אתה פלשתיני או ישראלי?
"אוי השאלה הזאת", הוא שותק וחושב ארוכות. אתה חושב עכשיו כי לא בא לך לענות או כי עוד לא החלטת? "אני חושב מה אני, מה ההגדרה שלי ואיך בא לי לנסח אותה". לבסוף הוא מצליח. "אני ישראלי, כי קראתי את מאיר שלו ועוד סופרים ישראלים ואני לא יכול להתכחש לזה, ואני גם גרמני כי אמא שלי גרמנייה, ואני בעיקר פלשתיני, כי יותר מרשים וקולי לדעתי להשתייך למאבק שחרור מאשר למאבק כיבוש".
נימוק די שטחי, לא?
"לא בעיני. גדלתי על אי צדק כלפי הפלשתינים, גם אלה שבארץ וגם אלה שבשטחים, והאי צדק הזה הוא זה שמחזק את תחושת השייכות הפלשתינית שלי".
אתה פעיל לטובת המאבק הזה?
"כן, שיחקתי ב'גן עדן עכשיו' ואני מדבר על איך ששיחקתי. יש ביטוי להשתייכות הפלשתינית שלי במשחק".
היית משחק בסרט הזה בכל מחיר, גם אם התסריט היה חובבני?
"קודם כל התפקיד טוב, וזה הדבר שהכי חשוב לי, כי אני באמת שחקן ולא פוליטיקאי. אם התסריט היה גרוע, אבל עם אידאולוגיה שאני מאמין בה, לא הייתי משחק בסרט אלא אם הייתי נורא עני וצריך כסף דחוף".
האני אבו אסעד, שנולד וגדל בנצרת, בוחר לדבר רק אנגלית כשהוא מתראיין לישראלים, למרות שהוא יודע עברית. הוא קיצוני ממך בדעותיו?
"הוא אומר שהוא לא מכיר בישראל בצורתה הנוכחית. הוא מוכן להכיר בקיום מדינת ישראל רק אחרי הסכם, אחרי ויתור ואחרי שתהיה מדינה פלשתינית. אני מודה שישראל קיימת ואני מודה שהיא קיימת גם בתוכי".
אז במה מתבטאת הפלשתיניות שלך? אתה קצת מזכיר את הישראלים שגרים בחו"ל ומספרים שהם ישראלים. אולי גם הציבור הערבי רואה אותך ככה?
"טוב, זה לא בדיוק חו"ל, אני גר בתל אביב, וכל עוד אין פתרון אני רואה את כל האזור הזה כאזור אחד. אני משתתף במאבק הפלשתיני, מנהל מלחמה, מלחמה ביהודים, מלחמה בך, אבל המלחמה שלי היא עם יד מושטת. לא מלחמה אלימה. מתוך תל אביב אני אנהל מלחמה הרבה יותר טובה מאשר מתוך טייבה, כי תל אביב זה מקום שאני מרגיש בו הכי טבעי".
ב"גן עדן עכשיו" אתה משחק מחבל מתאבד ובמציאות המחבל המתאבד שיתפוצץ בתל אביב יכול לפגוע גם בך. ההתנגשות הזאת לא הקשתה עליך?
"לא, פיגוע מעורר בי זעם לא כלפי החמאס אלא זעם כלפיך, כלפי העם שלך. כל פיגוע מזכיר לי את ההתנהלות הלא נכונה של ישראל, ותל אביב בתוכה. אני מרשה לעצמי לכעוס כי אני מאוד אוהב את תל אביב וכשאתה אוהב משהו מותר לך לכעוס עליו".
אתה חושב שפעולות התאבדות הן לגיטימיות?
"ממש לא. אני נגד מחבלים מתאבדים. להעליב חתול אני לא מסוגל, אז בטח שלא לפגוע באנשים חפים מפשע. אני מאמין במאבק למען השחרור, אבל הפעילות צריכה להיות מילולית, לא פיזית".
למשל באמצעות סרט?
"בדיוק".
ואין מצב שהסרט ייתן לגיטימציה למאבק פיזי, לפיגועי התאבדות?
"לא. הסרט לא מעודד פעולות טרור, להפך. הוא מציג מצב בעייתי של שני הצדדים. ראית 'הסנדק'?".
כן .
"המאפיה מוצגת שם באופן אסתטי, ואל פצ'ינו מתחבב מאוד על הקהל. כל מה שהם עושים זם זה לחסל אחד את השני. זה עדיין לא גרם לאף אחד לקום ולהצטרף למאפיה".
ומה עם קול הזעקה שהקימו משפחות שכולות בעקבות הסרט?
"איפה היו המשפחות האלה כשנפלה פצצה על רמאללה? הרי דבר כזה מעודד הרבה יותר מתאבדים מאשר סרט. דחילק, במדינה הזאת מתים יותר מדי אנשים ויש כבר אדישות כלפי המוות הממשי, אבל כשפתאום יש סרט, דווקא אליו לא אדישים. יש פה משהו צבוע. זה מוזר, היה לא מזמן פיגוע בתל אביב ומאיה בוסקילה קיבלה יותר אזכורים בתקשורת מהפיגוע הזה".
אם המצב היה הפוך ועכשיו היה יוצא סרט על ברוך גולדשטיין?
"זה סרט שהייתי הולך לראות".
באמת?
"כן, זה מאוד מסקרן. סרט כזה יכול לחשוף נקודה מאוד טעונה. יש פה חומר מטורף על בן אדם שלקח תת-מקלע והרג אנשים. מאוד מעניין".
פוליטיקה אאוט, קריירה אין. לנאשף, אלמוני עד לא מזמן, היתה שנה לא רעה בכלל: חוץ מ"גן עדן עכשיו" השתתף ב"אלנבי רומאנס", סרט עצמאי שהפך לקאלט תל אביבי. הוא משחק ב"פרשת השבוע", סדרת המקור החדשה והמוחמאת מבית הוט, ואוטוטו ייצפה בסרט נוסף, "שמים אחרים" (לצד מלאני פרס). עדיין מוקדם להגיד אם יהיה רק מוכשר ועסוק כמו מכרם חורי, או גם סוער ומסעיר כמו מוחמד בכרי וג'וליאנו מר. דבר אחד בטוח, בגיל 27 הוא אחד הבחורים ההורסים בסביבה.
אתה מחשיב את עצמך לגבר סקסי?
"אני חצי גרמני, גרמני זה סקסי?", הוא מחייך חיוך שרמנטי, מוחמא מהשאלה.
שמעת פעם מבחורות ישראליות שיצאת איתן שיש משהו נורא סקסי בלצאת עם ערבי?
"לא, אישית לא. אמרו לי שיצאו איתי למרות שאני ערבי. איזה משפט מטומטם".
אתה לא יכול להגיד שאתה לא מבין את זה.
"אם את עושה משהו למרות, אז למה את עושה את זה?".
כי אהבה זה כואב.
"כאלה שלא יצאו עם בחור בגלל שהוא ערבי זה לא נדיר. אולי אלה הרוב, וזאת בעיה. זה כמו לא לחשוב מחשבה בגלל שהיא מחשבה ערבית. בכלל, כל החלוקה לפי גזע היא ראייה מאוד חונקת. אבל אני לא נתקלתי בזה, כנראה שיש לי טעם טוב בבחורות", הוא צוחק. עם אחת מהן ניהל מערכת יחסים בת שלוש שנים, ללא כל בעיה או הערה גזענית מהסביבה. היא אפילו רצתה להתחתן, אבל דווקא לארה זועבי, סטודנטית לקולנוע בסם שפיגל וערבייה, היא זו שזכתה להצעת נישואים מצדו. "היא הערבייה הראשונה שלי", הוא מחייך.
היה לך ברור שאם להתחתן אז רק עם בחורה ערבייה?
"כן, אמרתי לעצמי 'אני אזיין כמה שיותר יהודיות ואז אתחתן עם ערבייה'", הוא צוחק ואז מרצין, "לא, ממש לא, זאת היתה התאהבות רגשית עם דפיקות לב והיתה לי הרגשה שאני לא אכיר מישהי שאוהב יותר ממנה".
בגלל הרקע התרבותי המשותף אתה חושב שהיה לך קל יותר?
"אני מרשה לאהבה לחצות את גבולות התרבות. בתור אחד ששונא קור, אם הייתי מתאהב במישהי מאיסלנד עדיין הייתי זורם עם זה".
איפה הכרתם?
"בשכם, תוך כדי הצילומים של הסרט, היא היתה המלהקת של 'גן עדן עכשיו'".
אה, אז אתה חייב לה הרבה.
"כן, ואני בכלל לא רציתי להגיע לאודישן. היא התקשרה ואמרה שיש אודישן לסרט ואמרתי שאני לא יכול לבוא כי הוא היה בשבת, ועוד בנצרת, ולא היה לי אוטו. אחרי שבועיים היא צלצלה שוב ואמרה לי עוד פעם לבוא, כי היא חשבה שאני ממש מתאים. אז הלכתי".
איך היא הגיעה אליך?
"בזמן שלמדתי בבית צבי השתתפתי בפרק בסדרה 'החבר'ה הטובים'. היא ראתה אותו במקרה בערוץ הילדים ואיכשהו השיגה את הטלפון שלי".
התאהבתם ממבט ראשון?
"לא, ראיתי אותה באודישנים ושם שיחקתי אותה מאוהב בבמאי. סתם סתם, הייתי מפוקס על לעבור את האודישן, ואז לפני שהצילומים התחילו בשכם, ביום הראשון, אכלנו צהריים והיינו צריכים לדעת איך אומרים עדשים באנגלית. אף אחד לא ידע חוץ ממנה, וזה גמר אותי. מי יודע איך אומרים עדשים באנגלית? היא גם אמרה את זה במין פשטות כזאת, lentils, נורא התביישה שהיא בכלל יודעת את זה. גם נורא אהבתי איך שהיא הגתה את ה-t. מקסים.
"אחרי איזה יומיים היתה מסיבה לכבוד תחילת הצילומים. אני לא אוהב מסיבות וגם היא. ראיתי אותה עומדת בצד ולא עושה כלום. עשיתי לה מבטים של 'ממני את לא תקבלי כלום חוץ מאהבה', לקחתי בירה ויצאתי לגג. היה לי ברור שגם היא תעלה. עמדתי שם והסתכלתי על שכם הקפואה, לא קפואה כי קר אלא כי יש עוצר ואי אפשר לצאת מהבתים. הלכתי להשתין וכשחזרתי היא עמדה שם. הלכתי ועמדתי לידה ושתקנו איזה שתי דקות, והשתי דקות האלה ששתקנו, כל היחסים שלנו נמצאים שם".
בוא נסכם את עניין הערבי החתיך. מבחינתך להפוך היום לסוג של יהודה לוי, לעשות גם קמפיינים של אופנה וטלנובלות, זה משהו שבא בחשבון?
"אני מעדיף לעשות פרויקטים טובים, זה הרבה יותר כיף. עשיתי משהו גרוע לא מזמן, וזה סבל, זה ממש סבל לעשות משהו ולשחק ולחשוף רגש כשאין לך בסיס וכשאין מאחוריך את רני בלייר או ארי פולמן, יוצרי 'פרשת השבוע'. בקמפיין אופנה אין לי בעיה לסבול, בכיף, אבל משהו כאילו אמנותי מטופש אני לא אעשה".
הכוונה לטלנובלה?
הוא נחנק. שתיקה.
שמעתי שחוץ מלהשתתף בטקס ניצלת את השהות באל-איי להיפגש עם סוכן מקומי.
"נכון. נפגשתי עם סוכן השחקנים של אד האריס. לא חתמתי איתו חוזה, אבל הוא רוצה לעזור. הוא שלח אותי לאודישן לסרט של סם מנדז, הבמאי של 'אמריקן ביוטי', היה אודישן טוב".
תפקיד של ערבי?
"של אפגני. זה עיבוד לספר 'רודף העפיפונים'".
אין לך בעיה עם הטייפ-קאסטינג?
"גם אל פצ'ינו עושה רק תפקידים של איטלקים כל הזמן, ממש מסכן, אה? חרא של קריירה יש לו. חוץ מזה, קראתי את התסריט ומיד הרגשתי שזה מתאים לי, אז זה ממש לא משנה לי מה המוצא של הדמות".
דבר כזה יכול להעיף לך את הקריירה למעלה.
"כן, אבל זה עוד לא קרה, נבחנו איזה 2,000 איש".
בטח ייקחו איזה אמריקני שידבר במבטא ערבי ויקבל על זה אוסקר.
"נכון. וואללה, לא חשבתי על האופציה הזאת".
רק התחלת וכבר הגעת לאיזשהו שיא שיהיה מאוד קשה להתעלות עליו.
"נכון, אז אני מוותר מראש. סך הכל היה לי מזל, הסרט הראשון ששיחקתי בו זכה בגלובוס הזהב, ואתה יודע, הסטטיסטיקה מתאזנת. כמו בכדורסל: אם אתה קולע המון שלשות בחלק הראשון של המשחק, אז על פי הסטטיסטיקה אף שלשה לא תיכנס בחלק השני".
מלחיץ משהו.
"כן, אז בגלל זה אני מוריד שאיפות. אני מקווה שפשוט אוכל להתקיים, מהמשחק, ממשהו אמנותי. עכשיו נגיד אני שואף לעשות תוכנית רדיו, או לכתוב בעיתון. אני מת לכתוב, ועכשיו אולי הסרט יעזור לי".
קיבלת עכשיו חשיפה בינלאומית עצומה, למה אתה לא משקיע את כל המאמצים שלך להצליח בחו"ל? "לא יודע, נולדתי פה, אני אוהב לחיות פה ובתנאים הקיימים פה אני איאלץ למצוא את מה שהכי טוב בשבילי". קצת חולם בקטן, לא? "אני חולם בקטן?! צריך לדעת לחלום, יש לי חלומות גדולים, אבל צריך להבדיל ביניהם לבין פנטזיות. אני מפנטז על עצמי עושה תפקיד ראשי בהוליווד, אבל יש חלומות שהם פרקטיים. לכתוב ולעשות רדיו זה דברים פרקטיים".
סליחה, אני מדבר איתך על קולנוע ואתה זורק אותי לעיתונות ולרדיו, מה עם להתקדם במקצוע שלך?
"עשיתי אודישן בהוליווד! מה עוד? לאנוס את ספילברג? תשמע, אני מנמיך ציפיות, יש בי משהו שחולם בגדול והשנה כבר התגשם לי חלום. אז אני מאוד רוצה להיות קווין ספייסי, אבל גם להיות מגיש בתחנת רדיו זה לא רע, לא?".
אם תרצו לראות את "גן עדן עכשיו", אתם עתידים להיתקל בבעיה לא פשוטה. נכון, הוא זכה בפרסים יוקרתיים ובביקורות מצוינות, אבל עדיין מוקרן כאן אך ורק בסינמטקים הנ"ל ובהקרנות מיוחדות ביישובים ערביים. בעידן של סרטי מקור נוקבים כמו "ימים של אהבה" של מנחם גולן, אף מפיץ סרטים לא היה מעוניין להעכיר את האווירה ולתת חסות ליצירה טעונה, דוברת ערבית ובלי תפקיד אופי של ניר (נירו) לוי. את נאשף זה מכעיס ובעיקר מאכזב.
"אני לא יכול להבין את זה". הוא אומר. "מוזר לי שמפיצי סרטים בחרו לא לקנות את הסרט. אבל אני לא רואה את החיים כמו שהם רואים אותם, אז אין לי מושג איך הם חושבים, מה השיקולים שלהם. חבל, כי זה סרט טוב, שיכול היה להכניס להם כסף".
אתה חושב שהוא יהיה מועמד לאוסקר הישראלי?
"לא".
אבל "עטאש - צימאון" של תאופיק אבו ואהיל כן היה מועמד. הצלם שלו אפילו זכה בפרס.
"'צימאון' הוא סרט ישראלי, 'גן עדן עכשיו' הוא סרט פלשתיני. עכשיו, אחרי שהוא הצליח, המילה סיפוח נכנסת. יש איזה ניסיון סיפוח חינני כזה. התראיינתי לערוץ 10 לא מזמן, ולפני הראיון המנחים אמרו'עוד הצלחה לשיתוף פעולה ערבי-ישראלי'. וזה לא. זה סרט פלשתיני עם עזרה של ישראלי אחד, אמיר הראל. הוא עזר בכל מה שקשור לישראל, אם היינו צריכים אישורים או כל דבר אחר. הוא היה איתנו בברלין, והוא יהיה איתנו גם באוסקר".
אולי בעקבות המועמדות לאוסקר ישתכנע אחד המפיצים לאמץ את הסרט?
"אני מקווה. כבר עכשיו אין מקום בסינמטק לראות אותו, ופעם האולם היה ריק. בנצרת אנשים ישבו על המדרגות".
אתה צריך את החותמת הזאת?
"לא צריך כלום, אבל זה חשוב לי. הרבה יותר חשוב מההצלחה של הסרט ביפן. כי אני גר פה, לא שם".
נא להמתין לטעינת התגובות
