הבנו את הפרנציפ. תודה

רונן גיל מפציר ברותם אבוהב וענת מגן שבו לפרוש מן הפינה הלא מצחיקה אצל יאיר לפיד

רונן גיל | 31/1/2006 10:37

"יאיר לפיד", ערוץ 2, 20:45

צריך להגיד למערכת של יאיר לפיד: הבנו שהעסק רץ ככה כבר כמה שנים והרכב מנצח לא מחליפים, גם לא את השאלות בשאלון המורחב (מה העניין הזה עם החיה? מה אני אמור לעשות עם ה"אם היית חיה, איזו חיה היית?" מזל שאני לא סלב). השאלה היא אם הנאמנות לפורמט הישן צריכה ללכת עד הסוף, עד לאחרון החלקיקים של הפינה הקומית המסיימת. זאת אומרת, האם נגזר עלינו לעולם ועד, או לפחות עד שלפיד יחתוך לפוליטיקה, לקבל את היינו השבוע בספארי/קונצרט/חדר כושר, היה שם קוף/נגן/מתעמל שנורא דומה לך יאיר, ובלי שום קשר למשימה שקיבלנו, היינו מתות להתנשק/להתעלס/להתחתן/ איתך יאיר.

ונניח שהמשימות האלה הן שוס שאי אפשר לוותר עליו, לא היינו כבר מספיק פעמים בחדר כושר? לא מיצינו כבר את עניין המדרגה

והספינינג אי שם בשנות התשעים? לא הגיע הזמן לגלות לנו מקומות חדשים? לאן תשלחו אותן בשבוע הבא, לצימר בצפון? אפשר איזו בדיחה על הג'קוזי בבקשה?

ונניח שאין ברירה, מוכרחים להגיע לחדר כושר, כי מאגר המקומות שאפשר לקשר אותם ליאיר הוא מוגבל (שיקום הצופה שלא זיהה מקילומטר את הבדיחה על השרירים של המנחה), לא עדיף להחזיר את זה לידיהם של אנשים מצחיקים?

מה שמוביל אותי לפניה הנרגשת הבאה, לרותם אבוהב וענת מגן שבו: עד כמה שכללי כתיבת קורות החיים ידועים לי, שלושה חודשים במקום עבודה מסוים מקנים את הזכות להוסיף אותו לרזומה. הרווחתם ביושר את השורה: "הגשנו פינה קומית אצל יאיר לפיד, ערוץ 2, רשת (2005 – 2006)". קחו את זה ולכו הלאה. חבל על כל יום נוסף שזה נמשך.

רותם אבוהב יח''צ

"ג'ודי 2006", ערוץ 2, 16:30

מה אתם יודעים, הקרב על "מסך הזהב" בקטגוריית אודטה נפתח מחדש. הנה ג'ודי, לא סתם ג'ודי, "ג'ודי 2006". כל כך 2006 שהיא פורצת פנימה לאולפן לצלילי מנהרת האהבה של הדייר סטרייטס.
אז מה שלומה? האם יש לה סיכוי מול הכוהנת הגדולה של החיים הטובים?

תלוי לאיזה ג'ודי אתם מתכוונים. התוכנית או הידוענית. כי זו הראשונה עוד איכשהו נושמעת ובועטת. בעיקר בזכות עבודת תחקיר טובה שמביאה לאולפן אנשים מעניינים ורהוטים. אם יתמזל מזלכם ונפלתם על יום טוב, תזכו גם למומחה שירים את התוכנית מהרצף המעט טרוויאלי שהיא תקועה בו (כך ילדתי בבית, כך גידלתי תאומים, כך חזרתי בשאלה).

לגבי המנחה עצמה, זה כבר עניין אחר. באין זוית ראיה אישית או ערך מוסף כלשהו משלה, תרומתה מסתכמת בשאלות סקרניות בסגנון השכנה ממול. אז איך היה ומה עשית. לפעמים היא מעשירה את הדיון בקריאת התפעלות, או בהלה, אבל רוב הזמן היא פשוט מציגה יכולת לא מבוטלת לשנן את התחקיר שקיבלה ולוודא שלא נחמיץ דבר. גם זה משהו.

אז אם אנחנו כבר בעניין של פניות והצעות לשיפור, הנה רעיון למערכת של "ג'ודי": כשיגמרו לכם כל הנושאים לדון בהם, אולי כדאי להקדיש תוכנית לתופעה שאותי לפחות מדהימה במיוחד. סיפורם של אנשים שחלקם באוכלוסייה הולך וגדל. הם לא זמרים, הם לא שחקנים, אין להם כישורי הנחייה או כישרון אחר שנראה לעין מלבד הכשרון היחיד, הקטן, אך החשוב מכולם - להיות תמיד על מסך על הטלוויזיה שלנו. רצוי, אם אפשר, שלוש פעמים בשבוע. מרואיינת ראשונה כבר יש לכם, תמשיכו מכאן.