"אז אתה באמת יהודי"
השחקן הבריטי בוב הוסקינס, שהגיע לארץ לרגל הקרנת "גברת הנדרסון גאה להציג", מספר איך זה להתפשט מול ג'ודי דנץ'
בסרט הוא מגלם את דמותו של ויוויאן ואןדאם, האיש שניהל עם גברת הנדרסון את ה"ווינדמיל", תיאטרון שפעל בלונדון במהלך מלחמת העולם השנייה גם תחת הפצצות כבדות, וחרת על דגלו את המשך ההצגות, גם כשהנסיבות ממש לא איפשרו זאת.
"את המלחמה חוויתי גם במציאות", הוא מספר. "אני זוכר שישבתי מתחת לשולחן המטבח כשנפלו הפצצות. אני זוכר גברת זקנה שבאה ואמרה:'יש לי פצצה בחצר האחורית, תוכלו לעשות משהו בנידון?' אמרו לה לזרוק על זה חול, אז היא אמרה:'תבואו אתם ותזרקו על זה חול'. אני זוכר שראיתי את הפצצה, היא היתה תלויה עם מצנח, השתלשלה לה שם".
על תיאטרון ה"ווינדמיל" שמעת לפני הסרט?
"הלכתי ל'ווינדמיל' כשהייתי בן חמש. אחרי המלחמה זה הפך קבוע, כל המשפחה היתה הולכת. היו קומיקאים, פיטר סלרס למשל, ואפשר לומר ש'מונטי פייטון' המשיכו את ההומור שהתפתח שם. זה מקום ששינה את פני ההומור בעולם".
בסרט הזה גם היית שותף בהפקה.
"כן. חברים הביאו את התחקיר על ה'ווינדמיל', ואמרו לי'תסתכל'. קראתי וישר רציתי את ג' ודי דנץ' לתפקיד הראשי. הלכתי עם זה לנורמה היימן, המפיקה העצמאית הכי טובה בבריטניה, והיא לקחה את זה. בתוך שנה היו לנו תסריטאי, במאי (סטיבן פרירס) ואת ג'ודי. לא חשבתי על עצמי לתפקיד של ואן-דאם, אבל יום אחד אמרה ג'ודי 'אני חושבת שצריך להתאים לך פאה'. כששאלתי למה, היא בישרה לי שאני מגלם את ואן-דאם. כשבאתי ליום הראשון לא היה לי מושג מה עושים. סטיבן הבמאי אמר לי 'תשחק אותי'. אז שיחקתי את סטיבן. לפעמים הוא אמר לי 'אתה שמח מדי. אני לעולם לא שמח ככה'".
איך היה לפגוש את נערות ה"ווינדמיל" המקוריות?
"היה נפלא. הן עדיין סקסיות. חלקן בשנות ה-80 לחייהן. כולן אמרו: 'אתה בדיוק כמו וויוויאן'".
מתוך "גברת הנדרסון גאה להציג" יחצ
ומה היה תפקידך כמפיק?
"האמת שאין לי מושג. אני מניח שלשמור שכולם יהיו מרוצים. ג'ודי אמרה לי: 'אתה עושה עבודה נפלאה', ונורמה אמרה: 'תמשיך ככה, תמשיך ככה'. לי אין מושג קלוש מה עשיתי. בואי נגיד שאם ילד רוצה להיות מפיק, שלא יבוא לשאול אותי מה צריך לעשות".
אתה מתפשט לגמרי בסרט. איך התחושה?
"לא חשבתי על זה. קיבלתי את התסריט. הצעירים ניגשו אליי ושאלו אם ראיתי שאני צריך להתפשט, ואם אעשה זאת. כשהגיע הזמן פשוט התפשטתי.
היו על הבמה המון בחורות יפות ועירומות, הסתכלתי עליהן ואז על עצמי, ואמרתי'אוי לא'. ואז ג'ודי באה ואמרה 'אז אתה באמת יהודי'".
במהלך הקריירה שלך עבדת עם במאים מכל העולם. יש הבדל בעבודה עם כל אחד מהם?
"התהליך של עשיית סרט הוא אוניברסלי. אתה יכול להיות במקסיקו או בפולין, מה שעושים זה אותו דבר. אתה מצלם שוט ונח. אז אני לא מדבר פולנית או מקסיקנית, אבל לעשן סיגריה עם כולם אני יכול. כשמתעסקים בדמיון, זה לא משנה מאיזה לאום אתה בא".
ראית את "גן עדן עכשיו"?
"לא. אני כמעט לא רואה קולנוע. אני עושה סרטים, למה לי לראות אותם בשעות הפנאי?"
ומה על פרויקטים עתידיים?
"הייתי שבוע בפריז עם פאני ארדן לרגל הסרט שעשיתי 'פריז - אני אוהב אותך'. היה כיף. היא מקסימה ומשוגעת לגמרי".
ביימת שני סרטים, אתה מתכנן להמשיך?
"לא. כדי לביים צריך להיות אובססיבי לעניין, וראיתי שאין לי אובססיה כזו".
נא להמתין לטעינת התגובות
