עצור, או שאני בוכה
לרגל סיום העונה של "המפענחת" ו"קרן סיסקו", שירלי אכסלרוד סוקרת את אב הטיפוס של הדמות הטלוויזיונית הנדירה המכונה שוטר, או בלש, ממין נקבה
איפה זה התחיל? באמצע שנות ה-70. העולם מתמודד עם יותר תסרוקות מנופחות ופוליאסטר משידע אי פעם. אולי בהשפעת אדי הספריי לשיער מחליטים ברשת אן-בי-סי ללכת על קונספט חדש, מהפכני ולא מוכר: דרמת משטרה רצינית ומתוחכמת שמונחת כולה על כתפיים נשיות. הסדרה נקראה בפשטות "פוליס וומן", והאישה שעשתה היסטוריה קטנה והציבה רגלי אמזונה ארוכות בעולם שהיה שמור עד אז כמעט בלעדית לשוטרים מחוספסים ממין זכר, היתה דיטקטיב סוזאן "פפר" אנדרסון. כן, כיאה וכראוי, לא קופחה הגברת הראשונה וכמו כל שוטר אמריקני טוב, היא קיבלה עם התג גם כינוי, "פלפלית", כאילו. ואכן, אנדרסון (אותה גילמה השחקנית אנג'י דיקנסון, שלוהקה עד אז לתפקידי דיילת החן החיננית), לא הכזיבה - קשוחה וסקסית, אמיצה ואלגנטית, נחושה ומטופחת - והכל בעת ובעונה אחת. ליתר ביטחון, וכדי לרכך את ההלם התרבותי, גובתה אנדרסון בבוס ובצוות קולגות גבריים, שסייעו לה במלחמתה בקרימינלים. לרווחת קהל הצופים נהגה הבלשית הסמויה להיות מצוותת בעיקר למשימות שבהן התחפשה לרקדנית גו-גו או לזונה, דבר שאפשר לה להחליף מדי פעם את המדים במחשוף מרשים או ברשת דייגים.
נוסחת הקסמים של "פוליס וומן" - דהיינו תירי ברעים ותרביצי, ובדרך תראי קצת ציצי - התגלתה כמנצחת. הצופים אהבו את מדי המשטרה שלהם מאוכלסים באישה, והעונה הראשונה של הסדרה הוכתרה כהצלחה. בעונה הבאה, אולי בגלל זעמם של ארגונים פמיניסטיים שדרשו לערוך שינויים בתסריט, ואולי משום שהמפיקים פשוט נבהלו מעצמם, דוכאה האנרגיה
אבל "המלאכיות של צ'רלי" השכילו למנף את התקדים שקבעה "פוליס וומן", וגם להפיק לקחים: את הדרמה שמו בצד - העלילה היתה אוורירית משהו, שלא לומר מופרכת. הכוכבות, לעומת זאת, שמרו על נאמנות גבוהה לקוד האתי המחמיר שקבע: אקדח ביד אחת, מייבש שיער בשנייה. ולמה בלשית אחת בבגד ים, כשאפשר שלוש באותו מחיר? המלאכיות היו שלוש צעירות טובות מראה שהושאלו מהאקדמיה לשוטרים לטובת משימות בילוש פרטיות בעבור צ'רלי האלמוני, אותו לא פגשו מעולם. היתה שם סברינה שחורת השיער, שזכתה גם במנת המשכל הגבוהה ביותר, קלי הברונטית, בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להיחטף במהלך הפרק או להצטלם בביקיני (או שניהם גם יחד) וג'יל, הבלונדה המפלרטטת, ענקית השיניים והשיער, הידועה גם כאחראית לזוועה הקרויה "תסרוקת פארה פוסט".
"המלאכיות של צ'רלי", ובמיוחד פוסט, הפכו ללא פחות מלהיט היסטרי, לשורת מרצ'נדייז, ו-20 שנה מאוחר יותר, גם לשני סרטי המשך מצליחים. כי אם כבר למגר את הפשע - אז לפחות בבגדי מעצבים.
הנציגה האחרונה בקטגוריה הזאת, וכדרכה, גם הקיצונית ביותר, היא הבלשית הפרטית ואלרי איירונס (פמלה אנדרסון), מנהלת סוכנות וי.איי.פי, ששכללה את הריצה על פלטפורמות ענק ורודות לכדי ענף אולימפי.
בשנות ה-80 שונמך מעמד הבלשית וספג מכה ניצחת לאגו, כשהחוקרת הפרטית לורה הולט גילתה את האמת המרה: כדי להצליח בעולם הגברי של עסקי הבילוש, היא חייבת להמציא לעצמה בוס ממין זכר. כך נהגתה הפרסונה הבדויה הקרויה "רמינגטון סטיל": מוניטין מרקיע שחקים ושם שהושאל מקבוצת כדורגל ומכונת כתיבה. הבעיות התחילו כאשר את הזהות הבדויה שהמציאה, לרבות ההצלחות המסחררות, נטל לעצמו זר מסתורי (פירס ברוסנן, טרום ימי ג'יימס בונד), יפה תואר וחובב טוקסידו. ללורה הזעירה לא היו יותר מדי ברירות, והיא נאלצה למחול על כבודה ולשתף איתו פעולה, פן יתגלה הסוד - שהרי בעולם של רמינגטון סטיל, האישה יכולה לשמש לכל היותר נושאת כלים פוטוגנית. כך מצאה עצמה החוקרת הולט מגדירה תפקיד חדש בז'אנר, אותו ימלאו אחריה נשות חוק רבות וטובות: האסיסטנטית, ולהלן: השיננית.
"רמינגטון סטיל" הניחה את היסוד לתפקיד נוסף אותו ימלאו נשים בסדרות משטרה מכאן ועד עולם - החוליה הנשית הנדרשת ליצירת מתח מיני, אלמנט חיוני להישרדותה של הסדרה. יעשו את זה או לא יעשו את זה? ואם כן, מתי יעשו את זה? "רמינגטון סטיל" משכה את העניין הזה עד אין קץ ונפלה: רמינגטון ולורה לא עשו את זה.
ל"בלשים בלילה" זה קרה בדיוק מהסיבה ההפוכה: מאדי (סיביל שפרד), הבלשית-הדוגמנית, ודיוויד (ברוס וויליס), הבלש-המקושקש עשו את זה, ומיד לאחר מכן גמרו את הקריירה. "CSI מיאמי" היא דוגמה טובה לצוות נשי שמגויס לטובת אספקת נתונים שוטפת לראש הצוות, הורשיו: המומחית הבליסטית הנאה והרופאה הפתולוגית האסרטיבית נוברות בכלי הנשק ובגופות, אבל את הקרדיט על הפתרון המזהיר לוקח הורשיו, הוא דיוויד קארוזו.
"חוק וסדר: כוונה פלילית" הביא את ז'אנר נושאת הכלים לשיא של גיחוך: הבלש רוברט גורן (וינסנט ד'ונופריו), אדם שמסתובב כשקוראים "גאון", הוא ממשיך דרכם של ליאונרדו דה וינצ'י, אלברט איינשטיין וסופרמן גם יחד. חריף, רחב אופקים ובעל אינסטינקטים של חיית היער. שותפתו של גורן היא הבלשית אלכס, והיא - ובכן, מחדדת את תכונותיו המיוחדות. וכך מתנהל המופע של גורן: שני הבלשים עומדים מעל גופה שסכין בגבה. אלכס: "הוא מת מדקירת סכין. מישהו תקף אותו מאחור". גורן (מביט בגופה, מרחרח ובוהה באופק): "הסכין זאת רק הטעיה - הוא נגרר לכאן לפני יומיים, אחרי שנחנק למוות והוטבע בהדסון - שימי לב לאצות הנדירות שדבקו בנעליו. הרוצח הוא בן דוד של אשתו, היה להם ויכוח על הירושה - גו גט הים!".
הסדרה הראשונה שפרצה את חוקי הז'אנר המשטרתי בכל הנוגע לנשים היתה "קגני ולייסי", והיא בהחלט יכולה להיחשב חד-פעמית גם היום, 20 שנה אחרי ששודרה. כריסטין קגני ומארי בת' לייסי היו שתי שוטרות שקודמו לדרגת בלש בעקבות פעולה מוצלחת, ואף אחד לא העלה בדעתו שהן יצאו אליה בחצאית ("אלה לא נעליים שנועדו לכפות רגליים של שוטרות", אמרה קגני אחרי משימה שבה התחזו השתיים לזונות). כאמור, היא לא היתה הראשונה ששמה במרכז נשים. אבל בעוד שקודמותיה התעניינו בעיקר בסגולותיהן הבולטות לעין של הכוכבות, "קגני ולייסי" הריאליסטית הניפה בגאווה אג'נדה פמיניסטית, ולצד סיפורי פענוח הפשעים, התעסקה גם בחיים האישיים של הגיבורות - לייסי הנשואה וקגני הרווקה - בקשיי ההתמודדות של נשים במקצוע ששולטים בו גברים, ובנושאים שנויים במחלוקת שהיו שמורים בדרך כלל לסדרות דרמה, כמו הפלות, סרטן השד, אונס וגילוי עריות.
ההתעסקות תבחומרים אלה דווקא בעידן רייגן הסופר שמרני לא עשתה נחת לסי.בי.אס, הרשת המשדרת, והיא החליטה להיפטר ממנה אחרי עונה אחת בלבד, בנימוק ש"הציבור אינו מחבב לוחמות, שורפות חזיות, הן נתפסות כלסביות". מסע ציבורי רחב היקף להחזרת הסדרה ופרסי האמי שבהם זכתה, שכנעו את מנהלי הרשת להחזיר אותה (אם כי לאחר שהחליפו את אחת השחקניות), והיא החזיקה מעמד ארבע עונות מלאות נוספות.
סימן מובהק של בלשים טלוויזיוניים הוא מוזרות ייחודית ויוצאת דופן: "קוז'אק" טיפח הפרעה אוראלית עם סוכריות על מקל. מונק סובל מ-OCD (הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית) ומשלל פוביות. צ'יף ברנדה ג'ונסון (קירה סג'וויק), ה "מפענחת", צוידה אף היא במוזרות קטנה וקוקטית (ואנחנו לא מתכוונים למבטא הדרומי הנוראי) - תשוקה עזה לחטיפים עם הכנה להפרעות אכילה. במעין מחווה בולמית לקודמיה, היא נוהגת להחביא ופלים במגירות וחומדת כל דונאט שנקרה בדרכה. מוזרה נוספת היא פטרישיה ארקט, אליסון דובוואה מ"מדיום", שעושה מהמוזרות קריירה.
אליסון רואה אנשים מתים. ואם לדייק - חולמת סצנות רצח אכזריות כפי שהתרחשו. שלא כמו מתקשרים מתחזים שאפשר למצוא בספר הטלפונים, היא וידידותיה רוחות הרפאים מקיימות קשר ישיר על בסיס קבוע, שמאפשר לה לפתור תעלומות סבוכות ביותר, טוב יותר מכל חוקר מז"פ עמוס גאדג'טים. והיא בכלל רצתה להיות עורכת דין.
נא להמתין לטעינת התגובות
