מישהו היה צריך לעשות את העבודה
עודד קרמר מריע ל"משחק מכור", שבעטה אתמול בדיוק כמו שצריך וחיללה פרות מקדושתן, ונסוג מהלונה פארק הרגשי המפוקפק של צופית גרנט
אי אפשר לדבר על "משחק מכור" בלי להזכיר את "ארץ נהדרת". ככה זה. ו"ארץ" נתנו ביום שישי הופעה מושלמת. משבר? חולשה? תתקדמו. כבר הרבה זמן לא ראינו כזה מפגן. כל מערכון, כל דמות. כולם ביחד וכל אחד באופן עצמוני. פשוט תענוג. אבל לא כיף כמו הפיצוץ לפנים שקיבלנו אתמול מ"משחק מכור".
"ארץ" נסעה בשוליים. אולמרט, פרופסור מור יוסף הגאוני, יונית לוי. כל מה שמסביב. "משחק" פשוט דפקה לנו פצצות מצרר לפנים. בלי פרות קדושות. בלי רגישויות מוגזמות. פשוט שפכו הכל. התינוק עם המים עם הדלי. אחרי כמעט שבועיים של דביקות לאומית קשה מישהו בא ופוצץ את הכל עם פטיש חמש קילו. וכן, היה אפשר לשמוע סוג של אנחת רווחה.
בואו לא נטעה. היו ל"משחק"
חוץ מזה, תקלטו את האירוניה. המדינה חזרה לנורמליות ומי שאחראי לזה הם גורי אלפי וליאור שליין.
צופית גרנט היא כוסברה טלוויזיונית קלאסית. או שאתה חולה עליה, או שאתה לא יכול להתקרב. אתמול, בפרק פתיחת העונה החדשה של "שעות אמיתיות", גם היה ברור מאוד למה.
חצי השעה הראשונה הייתה סיוט. שככה יהיה לי טוב. באמת, כמה אפשר עוד לסבול קלישאות? והיו שם יותר אלו מאשר בשידור מיוחד של חדשות 2. בסדר. נורא מרגש לראות ניתוח לב פתוח. למרות שהאפקט קצת הולך לאיבוד, אחרי שאתה רואה כל פרק של אי.אר שש פעמים. או צנתור. לא מראים את זה לעיתים קרובות, פשוט כי זה לא ממש מעניין.
אבל אז, באמצע הפרק, הכל השתנה. במהלך צילומים של תוכנית על רפואת לב בתל השומר - נו, לא רק הדסה בכותרות - הגיעה לאותו בית החולים בדיוק אמה של המנחה. וזה כמובן עבר לסיפור המרכזי. ומאותו הרגע אי אפשר היה שלא להיקלע לסוג של לונה פארק רגשי שנע בין רגעים טלוויזיוניים נפלאים, לבין כאלו שבהם לא ברור מה אתה רוצה לעשות קודם: להקיא את הנשמה כמו אחרי לילה של ג'וני רד או לשלח בטלוויזיה בעיטת קרטה עצבנית.
הבעיה עם צופית גרנט היא שהיא הרבה יותר מידי מודעת לעצמה. בנקודה מסוימת, כל דיבורי ה"אני הכי דוגרי בעולם" גורמים לך להרים מיד את מסך הציניות. כשאתה רואה אותה מדברת עם קול אלמוני לגבי האפשרות לצלם את אמא שלה היא פשוט לא עוברת כאמינה. כל הזמן יש לך את התחושה שזו פוזה. שמדובר בניצול זול של אמא לצרכי רייטינג.
מצד שני, פה ושם, כשהיא מפסיקה להזיע ולהתאמץ להיות עממיקו, פתאום יוצא מגרנט משהו אחר. כזה שאתה לא רואה כל יום. הרגע שבו היא עשתה עם אמא שלה חיים שכאלה מעורבב עם השאלון המורחב היה רגע טלוויזיוני נדיר. כזה שהיה שווה גם לאנשים ששונאים כוסברה.
בלי לגרוע מהעובדה שלפחות על פי הפרומו יש לכלבוטק ביד תחקיר פצצה על טיב טעם והעוף, הגיע הזמן שמישהו יגיד את האמת: הפרומו עם הקלטות שעוברות מיד ליד, הוא אחד משיאי חוסר טוב הטעם, הפומפוזיות והחשיבות העצמית המנופחת שנתקלנו בהם לאחרונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
