???
המשוררת הלית ישורון והמתורגמן אייל לוין, שנחשד בתקיפתה, חתמו על הסכם פשרה. לוין והמשורר נתן זך יפרסמו במקביל מודעות התנצלות - אחד מהשני
מה שהחל בקול תרועה רמה והסעיר את עולם הספרות, הסתיים השבוע בקול ענות חלושה עם השגת הסכם פשרה בסכסוך האישי והטעון בין הלית ישורון ובן זוגה ישעיהו יריב לבין המתורגמן אייל לוין. הסכסוך ששאב לתוכו גם את המשורר נתן זך אמור היה להסתיים ביום חמישי, כשלבית המשפט אמור היה להיות מוגש הסכם הפשרה, שבמסגרתו התחייבו זך ולוין לפרסם הודעות התנצלות כדי להביא לסיומן של תביעות הדיבה ההדדיות שהגישו.
כעת נותר לצדדים לסיים את המחלוקת המקצועית בין לוין וישורון, הקשורה לתרגומו של הספר "אחותי ואני", המיוחס לפרידריך ניטשה. מחלוקת זו נדונה במסגרת תביעה אזרחית אחרת שמנהלים הצדדים.
הסכסוך בין ישורון ללוין היה יכול להישאר אפור ומשעמם אלמלא התווסף לוויכוח סיפור תקיפתה האכזרית של ישורון לפני כשנתיים. לוין, פעם עיתונאי ועורך ב"הארץ" ובשנים האחרונות מתרגם, זכה למוניטין מכובד בחוג הספרותי בעקבות התרגום שעשה לספר של הפילוסוף הדני סרן קירקגור. בעקבות התרגום הזה הוא הוזמן על ידי בני הזוג ישורון ויריב לתרגם את הספר היקר ללבו של ישעיהו יריב, "אחותי ואני", המיוחס לניטשה.
ישורון ובן זוגה קנו לעצמם כבר מזמן מקום של כבוד בעולם הספרות והאמנות המקומי. גלריה גורדון הוותיקה, הפועלת בת"א מאז שנות ה-60, סיפקה לתרבות הישראלית את יאיר גרבוז, אורי ליפשיץ ועוד רבים אחרים. יריב (73) הוא נצר למשפחת ריבלין, ואחותו היא השחקנית ליאורה ריבלין. את הלית ישורון, בתו של המשורר אבות ישורון, הכיר בתחילת שנות ה-70, זמן קצר לאחר שהתגרשה מבמאי הקולנוע ז'ק קטמור. לשניים שני ילדים בוגרים: עו"ד אבים יריב ואמון יריב, המנהל כיום
את הספר "אחותי ואני" גילה יריב בזמן שהותו בלונדון, כשעוד היה סטודנט. הספר, המתאר יחסים של גילוי עריות בין ניטשה לבין אחותו, הצית ויכוח בעולם הספרותי בשאלה אם אכן נכתב על ידי ניטשה, או שמא מדובר בזיוף. יריב קיווה לתרגם את הספר במשך שנים ארוכות וקרא אותו עשרות פעמים, עד אשר החליט ביחד עם אשתו לתת ללוין לתרגם את הספר בשנת 1999. שלוש שנים לאחר מכן מסר לוין לישורון את העותק המתורגם, והיא ערכה אותו. מאז מתנצחים השניים על הנוסח הערוך.
לאחר שעבר הסכסוך בין ישורון ויריב לבין לוין לכותלי בית המשפט אירע הלא צפוי: ישורון הותקפה בתחילת חודש פברואר 2004 בפתח ביתה שבגבעת אנדרומדה ביפו על יד אלמונים. יריב, שבדיוק חזר הביתה, גילה את אשתו שרועה על הרצפה פצועה וחבולה ופינה אותה לבית החולים. מאז ועד היום משטרת מחוז ת"א לא הצליחה לפענח מי תקף את ישורון היפה, זו שבשנות ה-60 התפרנסה והתפרסמה מעבודות דוגמנות.
זמן קצר לאחר שישורון הותקפה בביתה על ידי אלמונים ונחבלה קשות, גלש הוויכוח המקצועי בינה לבין לוין לפסים אישיים. תביעתו של יריב, שהוגשה לבית משפט השלום בת"א באוקטובר 2004, ייחסה ללוין הוצאת לשון הרע כלפיו וכלפי אשתו, הלית ישורון. לטענת בני הזוג שתבעו לפצותם בחצי מיליון שקל, הקים לוין כחודש לאחר תקיפתה של ישורון אתר אינטרנט, שם הפיץ את התרגום שלו לספר המדובר "אחותי ואני", תוך הפרת זכויותיהם. "לוין", כתב עו"ד אבים יריב, פרקליטם ובנם של בני הזוג, "הקים לעצמו אתר אינטרנט כדי שיהווה במה גבוהה מעליה יוכל לפרסם את תרגומו בלא שיש בידיו זכויות יוצרים. אך ככל שהדבר נוגע לתביעה זו, גם להשמיץ את ישורון ויריב ולהוציא את דיבתם רעה".
לטענת הזוג יריב, פרסם לוין באותו אתר ריאיון שערך עם עצמו, שבו הוא מכפיש אותם כשהוא מייחס להם ניהול משא ומתן במרמה ובחוסר תום לב וכן עושק, ריסוק והתשה כדי שלא יגיש תביעה כנגדם. "דברי הבלע מצויים באתר האינטרנט שהקים לעצמו", מציין עו"ד יריב בכתב התביעה, "והם פתוחים לעיון הציבור בכל עת... דבריו נועדו להשפלת התובעים בעיני הבריות ו/או לעשייתם מטרה לשנאה, לבוז ו/או ללעג מצדן".
באתר האינטרנט כתב בין היתר לוין כי לאחר שהלית ישורון הותקפה, היה מי שטען כי הכסף שלוין קיבל מהזוג יריב על התרגום, שימש כתשלום לתוקפים: "ונמצאה גם 'נשמה טובה' אחת שידעה לספר שהשתמשתי בכסף, 27,500 שקל, כתשלום לתוקפים. כלומר, אני כבר לא צריך לאכול, והבן שלי לא צריך לאכול, ולא צריך חולצה או מכנסיים, או גרביים, או ספרי לימוד. אני משתמש בכסף שאני מקבל, ושאפילו השופט השתומם לנוכח אפסותו, ושנגמר כבר מזמן, כדי לתיתו לתוקפים! איזו חרושת רעה של הפצת הזיות פרועות במסווה של עובדות מוגמרות, שהגיעה לשיאה בהצביעם עליי כחשוד הידוע. איזו דמוניזציה, איזו תעשייה של מאגיה שחורה, וככל שיריבם דל יותר באמצעיו החומריים, כן הם נוגחים בו ביתר שאת כאילי ברזל! סוציומטים".
זמן קצר לאחר הגשת התביעה נגדו, באפריל 2005, הגיש המתרגם לוין תביעה נגד הזוג ונגד המשורר נתן זך, בטענה כי אלה הוציאו את דיבתו. בכתב התביעה, שבו דרש פיצוי בסך 100 אלף שקל, מתאר לוין את חרושת השמועות שפשטה, בעוד ישורון מאושפזת בבית החולים, לפיה הוא זה שתקף את ישורון. מי שהפיץ את השמועה, כך נטען בכתב התביעה, הוא לא אחר מאשר המשורר נתן זך. "באותם ימים", מתאר עו"ד יובל נחמני, פרקליטו של לוין, "שוחח זך עם עיתונאים, הציג עצמו כ'דובר המשפחה' וכמי שהתבקש למסור עמדתה לתקשורת. הוא אמר כי בעולם הספרותי ובסביבת הגברת ישורון 'יודעים' מי התוקף. הוא קשר בין התקיפה לסכסוך 'התרגומי', וקבע כי הוא המניע לתקיפה".
תחילה, כך על פי כתב התביעה, סבר לוין שהשמועות הללו יגוועו מעצמן. אך לדבריו, תקוותיו התבדו כשמצא עצמו חשוד בתקיפה ואף נעצר על ידי המשטרה בחשד לתקיפת ישורון. לאחר ארבעה ימים במעצר שוחרר לוין. אולם גם בעת שבילה את לילותיו בתא המעצר וגם לאחר ששוחרר, המשיך זך להוציא את דיבתו של לוין. לתביעה צירף לוין ציטוט של זך שפורסם בכתבתו של חנן עמיאור בכתב העת "העין השביעית": "אני אומנם ידיד קרוב של המשפחה, אבל המשפחה לא ביקשה ממני לייצג אותה. אף שאני מצוטט בעיתונים אני לא קשור לעניין. ביום הראשון, תחת ההלם הראשוני, זכרתי את דבר המשפט רווי הרגשות, ולכן אמרתי שאנחנו משערים מי עשה את זה. אומנם לא נמצאו נגד לוין ראיות, אבל בעיני המשטרה הוא נותר חשוד".
לטענת לוין, בדבריו אלו הוציאו ישורון, בן זוגה יריב וזך את דיבתו. "הפרסום שיזמו", כתב עו"ד נחמני בכתב התביעה, "השפיל את לוין בעיני הבריות או עשהו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדן".
בנוסף, טוען לוין, הפרסום השלילי עלול לפגוע במשלח ידו, שכן הידיעות נגדו פורסמו באמצעי תקשורת רבים ומצאו את דרכן כמעט לכל בית בישראל. "לוין הפך בעיני רבים", נכתב, "לדמות דמונית. תוקף אכזר, נקמני וחסר מעצורים".
אין ספק כי תקיפתה של הלית ישורון הותירה צלקות בכל אותם אנשים שמצאו עצמם מעורבים בפרשה הזו. במאי 2004 סיפר יריב בריאיון לאביב לביא במוסף "הארץ" על ההתמודדות של הלית לאחר המקרה. "הלית", סיפר יריב, "מרגישה שעד שימצאו אותו היא לא תוכל לגמרי להתגבר על זה. היא ממשיכה להרגיש מאוימת. כשהיא לבד בבית היא אומנם מרגישה מוגנת כי הוספנו כל מיני מצלמות ואמצעי ביטחון, אבל כשהיא יודעת שאין אף אחד בבית מאוד קשה לה להיכנס".
"אנחנו חיים בעולם בלתי צפוי, שבו אדם עלול להיקלע לסיטואציה קפקאית ולחוסר שליטה ולחוסר ודאות קשה מאוד. זה מה שקרה לי", סיפר לוין לתקשורת לאחר ששוחרר ממעצרו בפרשת התקיפה. "דווקא חוגי הקדמה והנאורות העלו אותי קורבן בכיכר השוק, התירו את דמי ועשו בי לינץ'".
לוין רשם לעצמו לאחרונה נקודת ציון, כשקיבל הודעה ממשטרת ישראל המבשרת כי התיק החקירה בעניינו נסגר: "חקירת תיק התקיפה של הלית ישורון טרם הסתיים", נכתב במכתב, "יחד עם זאת, חקירתך בתיק הסתיימה, ולכן נפעל לסגירת התיק".
מאז הוגשו התביעות ההדדיות ניסו כל המעורבים בפרשה להגיע לפשרה ביניהם, השבוע זה הצליח. הסכם הפשרה שנחתם הובא אתמול (יום חמישי) לאישור בית המשפט, אז אמור היה לקבל תוקף של פסק דין. הסכם הפשרה מחייב את נתן זך ואת אייל לוין לפרסם התנצלות משותפת בעיתון "הארץ", זה כלפי זה. מפרטי הסכם הפרשה שהגיעו לידי "זמן תל-אביב" עולים הפרטים הבאים:
ההודעה תתפרסם במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ", ביום חול, בעמוד 3 של המוסף בגודל שמינית עמוד. על פי הסכם הפשרה, יריב יעביר את נוסח ואת עיצוב ההודעה לעיתון עם העתק ללוין ולפרופ' זך שיאשרו אותה. עם קבלת ההעתק יעבירו לוין ופרופ' זך את התשלום ישירות לעיתון, כל אחד על פי חלקו.
"התנצלות:
אני מביע את התנצלותי בפני הלית ישורון, ישעיהו יריב וגלריה גורדון על שפגעתי בשמם הטוב. אני חוזר בי מהאשמותיי בדבר ניהול המשא ומתן אתי בקשר לתרגום הספר 'אחותי ואני' המיוחס לפרידריך ניטשה, ובדבר פעילותם של מר ישעיהו יריב וגלריה גורדון בתחום האמנות, תום לבם ויושרם.
פרופ' נתן זך מבקש להבהיר, לנוכח פרסומים שהיו, כי לא הייתה לו מעולם כל כוונה לפגוע באייל לוין ולהצביע עליו כמי שקשור לתקיפתה של הגב' הלית ישורון.
בכך מודיעים הצדדים כי הסתיים ההליך המשפטי בעניינם".
בנוסף נקבע בהסכם הפשרה כי לוין יפרסם את אותה המודעה גם בעיתון "העיר", בעמודי התרבות. גודל ההודעה יהיה שמינית עמוד, וגלריה גורדון ויריב יעבירו את נוסח הודעה ועיצובה לעיתון עם ההעתק ללוין ולאישורו.
על פי ההסכם יוכל יריב לפרסם את מודעת ההתנצלות פעם נוספת בעיתון "הארץ", על חשבונו בתוך 30 יום מיום הפרסום. אם יפרסם מודעה נוספת, יצטרך להוסיף לנוסח את המשפט הבא: "גלריה גורדון וישעיהו יריב מודיעים כי הם מקבלים את התנצלותו של מר אייל לוין כפי שפורסמה בעיתון 'הארץ'".
כמו כן התחייב לוין להסיר מאתר האינטרנט שלו כל התייחסות במישרין או בעקיפין לגלריה גורדון, לישעיהו יריב ולהלית ישורון, לפעילותם ולסכסוך שהיה ביניהם. הדבר יעשה בתוך 30 יום. במקרה של הפרת הסכם ישלם הצד המפר 50 אלף שקל.
הסכם הפשרה הזה, חשוב לציין, מביא לסיומו את הסכסוך האישי בין הצדדים הקשור בהוצאת הדיבה ואינו קשור לתביעה אזרחית נוספת שמתנהלת בין הצדדים ואשר קשורים לתרגום שערך לוין לספר "אחותי ואני".
עו"ד יובל נחמני, פרקליטו של לוין, אמר השבוע: "הסכם הפשרה מבוסס על ההכרה בכך שמר לוין נפגע בעצמו מפרסומים בתקשורת שקשרו אותו לתקיפתה של הגברת ישורון. מר לוין הוא אדם תם, ישר ורגיש, שמעולם לא התכוון לפגוע באיש. ואכן נודע לו זה מכבר כי חקירת המשטרה מצאה שלא היה לו כל קשר לפרשה. מתוך הרגישות לאפשרות הפגיעה באחרים, הסכים להסדר הפשרה, כשהוא תקווה כי בכך תבוא אל קצה הפרשה שגרמה לכולם סבל מיותר. למותר לציין כי הסדר הפשרה אינו נוגע כלל למחלוקת המשפטית שבין הצדדים בנוגע לתרגום הספר 'אחותי ואני'".
נא להמתין לטעינת התגובות
