קלאסיקות לדור השלישי
"זרעים של מסטיק", "מיץ פטל", "שמוליק קיפוד" - מיטב סיפורי הילדים יוצאים עכשיו על גבי דיסקים. יוסי גרבר, נחום היימן ודליה פרידלנד נזכרים בהקלטות ההיסטוריות
בתזמון מדויק, ממש בים פסטיבלי הילדים של חנוכה, החליטו ב-NMC לשגר לחנויות את כל אלבומי הילדים ההיסטוריים, חלקם אולי פרה-היסטוריים, שריתקו את ילדי שנות ה-80-70-60 למסכי הטלויזיה ולתחנות הרדיו. "זה מתחיל דווקא מהצד האישי", מספר עורך הסדרה ליאור מזרחי. "אני אספן תקליטים, ופתאום שמתי לב שאת רוב החומרים הטובים אין על דיסקים, ולא יכולתי להשמיע אותם לבן שלי. ככה הוצאנו את הפרויקט לדרך".
איך החלטתם מה להוציא?
"יש לנו רשימה של 150 תקליטי ילדים, והחלטנו שבכל כמה חודשים נוציא כמה מהם לחנויות. ניסינו לעשות כמה קבוצות, והיו המון ויכוחים על מה להוציא בהתחלה. היתה קבוצת מיקוד בתוך החברה, השמענו בינינו לבין עצמנו, כל אחד נלחם על התקליט שלו ובסוף זה יצא".
"השכם בבוקר אחד פתח פטר את השער ויצא אל האחו הגדול והירוק. על ענף עץ קטן, ישבה ציפור קטנה, חברתו של פטר. הציפור ציפצפה בעליצות 'הכל שקט, הכל שקט ('פטר והזאב', פרוקופייב)
"הרומן שלי עם המיקרופון הוא ממש כמו זה עם התיאטרון", מספר המספר והשחקן יוסי גרבר, שמשחק גם היום באינספור הצגות, למבוגרים ולילדים. "כשהייתי בן 12, בזמן המנדט, השתתפתי בהצגת ילדים ובתפקידים של קול ירושלים המנדטורית. זו היתה פינת הנוער, וככה זה התחיל. זה מעניין, שהיום ההורים מציגים אותי בפני הילדים, שרובם מכירים אותי בתור סבא אלי, בגלל איזו תוכנית לחגים בערוץ הילדים. ההורים תמיד מספרים לילדים שאני הייתי כוכב עבורם כשהם היו ילדים".
זה לא מוזר עבורך, שהם מזדקנים ורק אתה נשאר אליל הילדים?
"זה נורא משונה, שגם הסבתא ראתה אותי משחק כשהיתה צעירה וגם הנכד. אני מרגיש לפעמים קצת כמו ענתיקה".
אתה מוצא הבדל בין הסבתות הללו, כשהן היו צעירות, לבין הילדים?
"הילדים לא השתנו, הערוצים השתנו. פעם היו עושים דרמה והיה צריך להיות מסר בכל דבר. היום פשוט מדברים וקצת שרים. אגב, אני עושה גם המון דברים לא לילדים ("מר גרין", "לנסקי", "נתניה" בקאמרי), אבל תמיד יזכרו וזוכרים לי את הסדרות האלה. זה מזכיר לכל אחד את הילדות שלו".
"בחרנו במסטיק הכי טעים חתכנו אותו לשמונה זרעים עדרנו מדדנו סימנו בסרט הכנו למסטיק גינה נהדרת בקיץ הבא בקיץ הבא נרוץ לגינה בכל יום ועל כל גבעול, ועל כל ענף יבשיל לנו מסטיק אדום"(' זרעים של מסטיק', לאה נאור ונחום היימן)
"התגוררנו בבית אלפא, קרוב מאוד לזוג בשם מאירה ואברהם הכהן", נזכר המלחין נחום היימן. "מאירה היתה מורה בבית הספר היסודי, ואברהם ז"ל היה טייס הניסוי הראשון של מדינת ישראל. היינו מיודדים, ויום אחד אברהם אמר לי שאני יכול לטוס איתו ולחזור בערב, וככה עשיתי פעם-פעמיים בשבוע. יום אחד הוא אומר לי 'נחצ'ה, אני נורא רוצה לישון. אולי אני אלמד אותך לטוס ואני אשן עד שנצטרך לנחות'. "וכך היה. היום יש לי למעלה ממאה שעות טיסה, בלי שהמראתי ונחתתי אפילו פעם אחת. כל פקחי הטיסה של אותו זמן ידעו על התעלול, וכולם שמרו על זה בסוד".
והמחזמר עצמו, איך הוא קשור לזה ואיך נולד?
"מאירה ביקשה ממני לכתוב מחזמר לילדים, שיחגוג את כניסת הילדים למוסד החינוכי החדש. בדיוק סיימתי אז לכתוב את השיר הראשון שלי, 'ירדה השבת', אז אמרתי לה שיש לי ידידה חדשה, לאה נאור, שהסכימה לכתוב איתי. ככה נוצר 'זרעים של מסטיק', כהצגת ילדים קיבוצית. איכשהו אירע הנס וקרוב ל-50 שנה אחרי, זה חוגג מעל ל-200 אלף עותקים מכורים. כלומר, דבר טוב לא חייב להיות'עוד להיט' תוך שבוע, ויכול להיות גם'עוד להיט' תוך 50 שנה".
"בארץ ירוקה, הרחק הרחק מכאן, בבית קטן מוקף גינה, גרה לה ילדה קטנה. הנה היא, שמלה חמודה היא לובשת, כיפה אדומה
(צבי הצב מספר, מתוך'הצריף של תמרי')
"הסדרה הזו היתה הצלחה ענקית", נזכר גרבר, "לא יכולתי לחצות את הרחוב. אחר כך יצאנו בהצגה ואז הגיעה ההצעה לעשות את התקליט, שכולל חלקים מההצגה ומסדרת הטלויזיה. באותו זמן הייתי ממש אליל הילדים. שידרו את הסדרה בשלוש אחר הצהריים ביום שישי, וזה הזמן היחידי שיכולתי ללכת לים, כי כל הילדים היו ליד הטלוויזיה. כשהייתי הולך לים באמצע השבוע, היו כל הילדים מתנפלים עלי. חיי לא היו חיים".
ועד היום זוכרים לך את זה?
"כן. שלשום, לדוגמה, צילצלתי לתקן מכונת כביסה. אז הבחורה שדיברתי איתה בטלפון אמרה לי: 'אתה לא תמרי?, אני הייתי נרדמת בכל לילה עם הקול שלך'. כמעט כל נהג מונית שאני נוסע איתו, מספר שהוא גדל על הקול שלי".
"פתאום שמע רשרוש בחלון, הסתכל וראה כדור עם קוצים וראש קטן מציץ מלפנים. 'בוא אלי', אמר לו גדי בשמחה. הכדור נכנס לחדר והתקרב אל המיטה". (שמוליק קיפוד, ע' הלל)
"אני חושבת שעשיתי הכי הרבה תקליטי ילדים מעולם", אומרת דליה פרידלנד בחיוך נוסטלגי. "אם אני לא טועה, 'שמוליק קיפוד' היה אחד הראשונים, לפני למעלה מ-35 שנה".
מה את זוכרת מהקלטות האלבומים?
"זה היה די תחילת כל העניין של תקליטי הילדים. עשו אותם האמנים הכי גדולים של התקופה הזו, כלומר הצעירים. השתדלו לקחת את הכותבים הכי טובים, והמעבדים הכי טובים והמלחינים הכי טובים".
ואיך הגיב הקהל?
"'שמוליק קיפוד' הפך אצל המבוגרים לתקליט פולחן. אפילו הביאו אותי פעם לטלוויזיה, לאיזו תוכנית, לקרוא את הסיפור. זו בכלל לא היתה תוכנית ילדים. פתחתי פעם רדיו, גלי צה"ל, בשתיים בלילה, ושמעתי קריין מקריא מהסיפור ואומר כמה זה התקליט האהוב עליו".
ואת שומרת על קשר עם עולם הילדים מאז?
"בוודאי. בכל השנים הללו, אני עדיין מופיעה בפני ילדים. יש לי גם שעת סיפור בבית הספר, והילדים מאוד אוהבים את זה. הם אמרו לי 'אפשר להגיד לך משהו? את מספרת כל כך יפה'. המזל שלי הוא שהייתי בתקופה שלא היה יותר מדי היצע, ולכן גם זוכרים כל כך את מה שכן היה".
ואת רואה את הילדים של היום מתמכרים לזה?
"אני חושבת שבגלל שההורים גדלו על זה, הם ינחילו את זה הלאה גם לילדים שלהם. זה הדבר הכי גדול והכי חשוב שנגרם מהוצאת הסדרה הזו על דיסקים".
"זה היה ביום קיץ שקוף ובהיר; זה קרה לנסיך, לבן מלך צעיר; זה סיפור על ברבור באגם מכושף ויש גם קוסם רשע ומרושע; וגם אם הסיפור יהיה קצת עצוב עיצמו עיניכם והקשיבו לשירת הברבור ('אגם הברבורים', עיבוד לעברית: תלמה אליגון)
נא להמתין לטעינת התגובות
