שנה על המסך
3 כפול 4 יוצא 12 התוכניות, הרגעים והמגמות של השנה החולפת בטלוויזיה הישראלית. גלעד יהודאי מסכם
בשנה שבה הבן של ראש הממשלה עלול להכנס לכלא. אשת החדשות הכי לוחמנית במערכת הופכת לפוליטיקאית והכולבוטק של המדינה מומנה לעורך העיתון הגדול במדינה, נדמה שהטלוויזיה היא בסך הכל תחנת מעבר בדרך לדבר האמיתי. אלימות ולהט, מחוץ למסך בחיים האמיתיים, או על קו התפר. זה התחיל עם טוביה צפיר, שהלך מכות בעבודה, עם גדי סבן שהשתולל בשירותים של ה-TLV, ועם אבי ביטר, שנאשם בקילוף ארנקים מאחורי הקלעים של "שישי עם מיכל". זה המשיך עם שופט הכדורגל, אסף קינן, שחטף כאפה בשידור חי מאוהד בני סכנין, עם ריקי גל, שופטת בכירה בפריים-טיים של ערוץ 2, שהודתה שהיא עושה לבן ונגמר עם חנן גולדבלט, העביר את הבנות פרק בגששות.
למרות מצוקת הדרמה על המסך הקטן, בכול זאת מצאנו את האירועים שעשו את השנה בטלוויזיה.
1. הפינק פלוייד מתאחדים על בימת ה- LIVE8
שבת אלטרנטיבית בערוץ 10. זה התחיל כשהעולם הפעיל לחץ ציבורי כבד על מדינות ה-G8
2. מופז מזיל דמעה אצל לפיד
צעד משמעותי בחיים עושים היום רק אצל יאיר לפיד. אתה פשוט מתמסר ונפתח כמו על ספת פסיכולוג ונותן לג'ל השרמנטי להמיס אותך. למרות שהראיון היה במקביל להשקת הקמפיין לראשות הליכוד ולמרות ששבוע אחרי זה שאול כבר הצטרף לקדימה, הדמעות לא נפלו לחינם. יש מצב לגלות באיזה קרם ידיים הוא משתמש? יאיר לטיפולך.
3. שידורי ההתנתקות
האמת שציפינו למלחמה על המסך. הבאזז שליווה את טרום התהליך הבטיח כי הימין הקיצוני יוריד את הכפפות וישולהב לפחות כמו בהקפות שמחת תורה. קברניטי מערכות החדשות גייסו את מיטב הפרשנים וניסו ללהק את נחמן שי של ההתנתקות. מיקי, יעקב, גדי, יונית וחיים התבקשו להצטייד בשקי שינה. בסופו של יום התהליך עבר בשקט יחסי אך תמונות האזרחים המנותקים מביתם ואדמתם יישמרו לנצח בארכיון הטלוויזיוני.
אין תוכנית טלוויזיה שלא מאותגרת במכונות משומנות של יחסי ציבור וקידום מכירות. לעיתים, אפילו מדובר בטאלנטים טלוויזיונים שהספקנו להכיר ולאהוב. אך הפער העצום בין רמת התוכן המשודרת למנת המשכל הממוצעת מנפיקה לנו לא פעם מוצר זול ומזלזל.
1. ג'ודי + החיים עפ"י פנינה
ת'אמת, לא התרגשתם בנאום ההכתרה של פנינה רוזנבלום בכנסת? ולא הצטערתם כשהתוכנית בערוץ E ירדה? ואם היא מחר שרת החינוך אז כל הילדים חייבים לעשות בדיקת כינים רק עם השמפו והמרכך שלה? גם אצל ג'ודי זה לא כל כך פשוט. או שהיא מנהלת את המדינה "בארץ נהדרת" או שזה יהיה בהארד-קור ריאלטי עם סטיב או בתוכנית טלוויזיה שלה ברשת. תחליטו אתם, כי את הפנינים שלהן הרי תשמעו בכל מקרה.
2. הכל זז עם דודו טופז
יותר נעדר מבן לאדן, יותר נעלם מסדאם חוסיין ועם יצר הישרדות מפותח יותר משל זאביק רוזנשטיין. איזה שנה עברה על דודו טופז, ולמרות הכל הוא שוב על המסך שלכם. המכרז נגע לו ללב בערך כמו הדאגה היומיומית של צחי הנגבי לאזרחי המגזר הערבי. טופז זז, והפעם מקשת לרשת ומהפריים-טיים לשבע בערב. בדיוק בשעות שמסעודה מנקה את הבית ומכינה חביתות לילדים. הוא חזר במתכונת תלת-שבועית וממשיך להנפיק תוכן אינפנטילי ולהקריב חלשים על מזבח הרייטינג המקודש. תודו שנורא התגעגעתם.
3 . דיל או לא דיל
הרעיון היה פוטוגני וקורץ לפחות כמו שמלה יקרה של דולצ'ה גאבנה במדרחוב הכי טרנדי בפרינצה. החברים מערוץ 10 נרדמו בשמירה בזמן שגל השעשועונים ששטף את המסך בשנה שעברה ננטש כמו חוף מתרחצים מותקף ע"י מדוזות. מורן אטיאס מנהלת את הזירה החמה של דיל או לא דיל בצייצניות איטלקית, בלי עניין או אתגר מיוחד מדי. פלא שבסוף הסתבר שזה לגמרי לא דיל?
1. דרוש מנהיג
המדינה נצבעה דגלים. שלטי החוצות זרחו והפרומואים נחרטו בזיכרון כמו קמפיין בחירות טוב. דרוש מנהיג היתה תוכנית המגירה של "טלעד" לקראת המכרז. היא חבקה את כל הקריטריונים - חברה, דת, יהדות וקהילה, שמרה על שפה נאותה ואתגרה במשימות לאומניות. התוכנית עלתה בזמן שהשגריר היתה כבר בשיאה, והסתמן כי מרבית הצופים לא מעוניינים להתמסר שוב לתכנית ריאלטי שמתעסקת באיתור מנהיג. עיתוי הדחת המשתתפים וגלריית השופטים שהתארחו במשכנו של בני גאון (השופט הראשי) ייצרו חוסר יציבות אצל הקהל שאיבד עניין והפסיק לעקוב.
2. המוח
אחרי הכספת, המוח היה אמור להיות המשחק החדש שירתק אותנו למסך ויצליח לחלץ מידינו את טבלאות הסודוקו. הפעם המבחן היה גדול יותר מבחינתו של טל. בעיקר בגלל "שאיפה אתה חי?" לא הצליחה לחזור על ההצלחה של "רק בישראל". המוח אותגרה במעטפת גרפית מיוחדת והגשה נאותה, אך סבלה בעיקר מעומס השלבים והתוכן במשחק (תשאלו את המתמודדים אם הם באמת הבינו על מה מדובר). גם הצופים לא ידעו בדיוק איך לאכול את זה.
3. זוג בכותרות
דן ומירי שילון עושים טלוויזיה. בשנייה הראשונה זה נשמע נורמלי ופשוט. אבל אחרי תוכנית אחת זה נראה כמו לעשות שוק. דן שילון כבר עשה הכל בטלוויזיה, אבל עם אשתו ומול המצלמות זאת היתה הפעם הראשונה. זוג בכותרות החזיקה שבע תוכניות ושודרה ביום שישי לפני מהדורת החדשות. הרייטינג היה נמוך יותר מהסטנדרטים הזולים של ערוץ 10 (3,000 דולר לתוכנית). השילונים הגיעו מגובשים ומכרו את הרעיון לערוץ 10, מיד אחר כך הם עלו לשידור. באותה מהירות הם גם הורדו. ושלא תחשבו שדן לא חטף אחר כך צעקות בבית.
אמנם לקח זמן עד שמרבית גופי השידור הבשילו ויצרו מסחטות רייטינג על בסיס יומי, אך השנה לכולם כבר היתה טלנובלה או אופרת סבון יומית ששימשה כפלטפורמה מידי ערב לשאר שידורי הערוץ והתיימרה לסחוף את הצופים לאורך כל לוח השידורים. התוכן אמנם רך וזמין, העלילה צפויה, ובכל זאת המנטרה הטלוויזיונית השנה היתה התמסרות לארבע טלנובלות יומיות ובזמני שידור חופפים. "אהבה מעבר לפינה" עשתה את זה בערוץ-2, בyes רצו עם העונה השנייה של "השיר שלנו" וב-HOT עשו את זה כל ערב עם "טלנובלה בע"מ". בערוץ 10 לא איבדו זמן ויצרו את "פיק-אפ".
בנוסף הצטרפה השנה לחגיגה תוכנית הקלאץ' של "קשת" בשם שמזכיר את התיק הלוהט ביותר על שולחנו של המפכ"ל קראדי - "אלביס, רוזנטל והאישה המסתורית".
1. פיק אפ
קחו דיילים שרמנטים ודיילות כמו נגה שחר ובר רפאלי, שימו אותם על מטוס יחד עם ברוריה פסקל וששי קשת, תוסיפו קצת אולארצי'ק ועוד כמה כוכבים צעירים, תתבלו בהרבה סקס ויצרים - ובטוח שתצא לכם אחלה תוכנית, נכון? אבל עד עכשיו בערוץ 10 לא מבינים איפה להנחית את הבושה.
2. השיר שלנו
נינט ורן, בתפקיד קן ובארבי כחול לבן. למרות שהעלילה השתנתה היא עדיין סבלה מאווירה ילדותית. זה לא מנע ממנה להיות סוג של חטיף יומי אצל רוב מנויי יס. כל אחד והטעם שלו.
3. טלנובלה בע"מ
יב"ז ושכטר נתנו עונה בינונית בדרמה יומית על מאחורי הקלעים של עולם הטלנובלות. בהוט מתפנים כעת לצילומי הגרסה הישראלית לנשות הכדורגלנים, יהודה לוי בתפקיד שמעון גרשון?
הצונאמי הטלנובלאי השוטף את המסך מגמד את הדרישה האלמנטרית לדרמה נאותה. אם היה מקום לכולם לא היתה שום בעיה. אך כשהטלנובלות הן הראשונות לזכות בתקציבים ואף מוגדרות כדרמות יומיות המוכרות כהפקת מקור לטובת גופי השידור, נוצר מחסור בדרמה אמיתית. למרות שההיצע לא יותר מידי גדול מצאנו השנה כמה פינות דרמתיות וחמות על המסך.
1. מלנומה אהובתי
דוד אופק ויוסי מדמוני לקחו לידיים את סיפור חייו של השחקן יגאל עדיקא והתוצאה - משובחת ומעוררת פליאה. הצוות הפיק דרמה נוגעת, קצבית וסוחפת עם עריכה מדויקת ועם צילומים דחוסים, ממש כמו נושא הסדרה הקשה. עדיקא מנער בגבורה את דמות המזרחי הנלעג ובשיא האותנטיות נותן את תפקיד חייו.
2. מילואים
אקי אבני לא מצא את מקומו "במילואים" בעיקר בגלל שנשארו לו עוד קילוגרמים של רעל מהטירונות. הפעם הגיבורים של הברבשים הם בני שלושים פלוס, עם כרס בירה ומוטיבציה של סטלנים. אחר כך גילינו שיש להם סיפורי קרב מופלאים עוד מהתקופה שאקי היה בש"אש. טרום המכרז הוציא את כול הישראליות שאפשר והברבשים פשוט היו במקום ובזמן הנכון כדי להצעיד את הפלוגה שלהם לעוד אימון מוצלח.
3. בטיפול
אסי דיין בתפקיד הפסיכולוג המנוסה מחטט לנו בראש, מסקרן את מערכת העצבים וצולל בשיחות עמוקות אל מעמקי הנפש. אם התמכרנו סימן שגם אנחנו חולים? איילת זורר ליאור אשכנזי רמי הויברגר ושאר המטופלים מתייצבים כול שבוע ביום הקבוע על הספה ומפקירים עצמם לנפלאות הטיפול והשיטה. כנראה שכיף יותר לצפות מהצד.
שפע הערוצים על המסך והתחזקותם של ערוצי הנישה מהווים תחרות ישירה על ליבו של הצרכן. מעבר לפלטפורמה המקובלת - פרסומות, דמי מנוי ותוכן שיווקי - הקרב הגדול מתרחש על תוכן שנרכש מעבר לחבילה הבסיסית, במקום בו הצרכן מתבקש להוסיף תשלום נוסף. ה-PPV (שידור בתשלום) חולש היום על ערוצי נישה רבים ביניהם הערוצים למבוגרים ושידורי ספורט (עוד לא אמרנו כלום על המונידאל).
התפתחות ה-V.O.D בהוט כספריית תוכן גדולה בתשלום תחייב את שאר מתחריה ליישר קו ולהנפיק ספריה אטרקטיבית בתשלום גם ללקוחותיה.
1. סינדיקציות
הפיתרון האולטימטיבי למחסור בהפקות מקור הוא רכישת תוכן בין הגופים המשדרים לטובת שידורים חוזרים. השנה היתה שנת רכש פורה וההדדיות הבין-גופית התבררה ככדאית מאוד.
ערוץ 10 קנו מהוט את "שבתות וחגים" "והסופרנוס", ערוץ 2 קנה מyes את השיר שלנו. +yes רכשה את "אוז" לרצועה יומית, וyes5 הפכה לשיאנית הרכש ומערוץ קולנוע ישראלי הפכה לערוץ לסדרות ישנות ואהובות: "פאזל", "בנות בראון", "הבורגנים", "החמישייה הקאמרית", "בת-ים-ניו-יורק", "הפוך", "זינזנא" ועוד.
אל המשחק הצטרף השנה ערוץ הבידור הישראלי, שרכש תוכן מגופים רבים ומשדר את: "לגעת באושר", "משחק החיים", "קחי אותי שרון", "רמת אביב-ג'", ובמעגל עם "דן שילון".
2. טלעד מפסידה במכרז
נישול הזיכיון מידיה של הזכיינית הירושלמית לא התקבל כהפתעה גדולה. למרות זאת טלעד נותרה פקטור טלוויזיוני משפיע. היום היא מוגדרת כחברת הפקה שמתעסקת בהפקת פרסומות ותוכניות טלוויזיה.
את שאריות הטאלנטים והתוכן של טלעד חילקו קשת ורשת כל אחת לפי צורכה במהלך החודשים האחרונים. בסך הכל גרפה טלעד שלושה מיליון דולר ממכירת תכנים. קשת קנתה את העונה השנייה של מעורב ירושלמי. רשת השתלטה על כל העונות של "קצרים", "המשאית" "ומלנומה אהובתי". הטלוויזיה החינוכית רכשה את כל "בטברנה עם שמעון פרנס". יש חיים אחרי המכרז.
3. yes דוקו מצטרפת ללוח המשדרים
ההתחלה היתה מבטיחה, עם פרומואים רועשים ומפתים. כבר בחודש הראשון קיבלנו את "דרק רוט התיק נפתח", "האם היטלר היה הומו?" ו"8 סיבות לקום בבוקר" של ציפי ברנד. ביניהם ומאוחר יותר נותרנו עם חומר דוקומנטרי יבש ומכובס.
כדאי שהמחלקה הדוקומנטרית ביס תתחיל לטייל בין פסטיבלים בעולם ותפנה לאוצר הארכיון התיעודי של ערוצים 1+2. טיפ קטן: חפשו את העונות הקודמות של "עובדה" בתקופת טלעד. בינתיים הונפק בyes ערוץ הביוגרפיה, שהוא רעיון מצוין לyes דוקו, אבל משום מה הוא בכלל ערוץ נישה בתשלום!
במדינה שבה האקטואליה כל כך דרמטית דינאמית ולעיתים אף הזויה חייבת להיות טלוויזיה מספיק מטורפת וקיצונית כדי שנוכל לקחת הכל בפרופורציות. בנוסף, החברים הממונים על ההומור וההיגיון שלנו קיבלו הפתעה: מערכת בחירות, שהופכת את הסאטירה למחייבת ואת הסאטיריקנים ליחידים שאפשר באמת לסמוך על המילה שלהם.
1. ארץ נהדרת
מאוסף טאלנטים מוצלחים הפכה "ארץ נהדרת" למפעל המנפיק פס ייצור של גיבורי תרבות פריים-טיים. במקביל היא משמשת כחטיבת צחוק המאגדת תחתיה את הבלעדיות על ההומור הישראלי. "ארץ נהדרת" היא "זהוזה" של שנות ה-2000.
גיבוריה (המציאותיים) של "ארץ נהדרת" שעוברים מידי שבוע חיסולים ממוקדים. ערב ארחד הם יושבים מול המסך ומגלים כי להנהיג את המדינה ולהיות מושא בידור עממי זה אותו הדבר.
מכונת "ארץ נהדרת" אמנם משומנת, אך עדיין סובלת מעליות וירידות. ובכל זאת, נכון להיום היא זו שקובעת את סדר היום בין ישיבות הממשלה לפינות הקפה בעבודה.
2+3. משחק מכור + היכל התרבות
ההשוואה בין "ארץ נהדרת" למתחרותיה איננה זהה להשוואה בין "בולדוג" ל"בולדוזר" למשל, או "שש עם" ל"לונדון וקירשנבאום".
לאנשי "רשת" קשה עדיין לגשר על הפער. בעונתה השנייה של "משחק מכור" הצוות צומצם והאורחים המתחלפים משלימים את הפאזל: שמאלני, ימני, דתי ועוד איזה תל אביבי מגניב ושנון. הקרקס הזה לא תמיד קרע מצחוק, אבל בהחלט נתן תמורה לכרטיס.
"היכל התרבות" החלה בגמגום ובחוסר ביטחון ממש כמו ילד בן 18 שמתחיל טירונות. לקראת סוף העונה השחורים של "מה קשור?" התחברו לרומני מהמחלקה ונהיתה להם סוג של יחידה עם גאווה או סתם גאוות יחידה. נראה שבעונה הבאה זה כבר יתפוס יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
