כמו היפנוזה
נדב הולנדר פגש את אינפקטד מאשרום (עמית דובדבני וארז אייזן) בלונדון, ושמע על החיים בדרכים ועל הגעגועים לחומוס סעיד
ברוכים הבאים לחיים של צמד מוזיקאי הטראנס "אינפקטד משרום", עמית (דובדב) דובדבני וארז אייזן. חצי שעה לפני כן, כשהם מלווים בנגן אחד, כמה אנשי הפקה ועיתונאים (להלן 12 איש), נחתו דובדב ואייזן בלונדון לאחר טיסה ארוכה. עכשיו הם דוחפים משהו לפה ובעוד חמש דקות כבר יהיו בדרך לבריסטול, מרחק נסיעה של שלוש שעות וחצי, למופע שיפתח את סיבוב ההופעות הנוכחי שלהם בבריטניה. בעוד שלושה ימים כבר יהיו בדרכם לארץ אחרת.
עשרים וכמה שעות אחרי אותה פיצה חפוזה, "אינפקטד" והפמלייה שוב עומדים בפתח המלון, מחכים להסעה למופע הבא. הפעם היעד הוא "סטרטפורד רקס", חלל מסיבות ידוע באחת משכונותיה הפחות זוהרות של לונדון, שביום דחוס מכיל בערך 2,700 איש - בתנאי שכולם מתנועעים בדיוק יחד. אנדריאה, צעיר בריטי ממוצא איטלקי שנשכר על ידי מפיק המופע כדי להסיע את "אינפקטד" לאולם, לא יכול להסיר את עיניו מצמד המופלאים. "בנאדם, אתה קולט? הם האלילים שלי!".
שעות ספורות אחר כך יידחק אנדריאה לתוך קהל האלפים, ינענע את גופו לפי הקצב שיכתיבו דובדב ואייזן וישפריץ אגלי זיעה לכל כיוון, כשהוא מוכיח חד משמעית כמה צדק מי שניסח את ההגדרה המילונית של "טראנס": "מצב נפשי שבו אין לאדם רצון חופשי משלו ואין לו שליטה על מעשיו, כמו בהיפנוזה".
דובדב ואייזן גדלו בקריית-מוצקין וקריית-ים, בהתאמה. דובדב (31), בחור כריזמטי עם קרחת בוהקת, בעל יכולת נדירה לדבר אל בריטים בעברית צחה, אבל לגרום להם להבין בדיוק מה הוא רוצה. אם אתה עיתונאי או שוטר, הקירבה אליו עלולה להיות מאיימת. כתב של מגזין דרום אפריקני אחד, ששאל אותו "כמה די.ג'יים צריך
על הקרחת והקולניות החיננית של דובדב מפצה אייזן (25) בשיער ארוך וחלק ובנטייה לשתקנות, חיננית גם היא. אם בזמן ההופעה חלוקת התפקידים ביניהם ברורה (דובדב שולט במיקסר, במחשב ובמיקרופון ואייזן בסינטיסייזר), באולפן העניינים הרבה פחות מוגדרים. "שם אין חלוקת תפקידים, הכל זה שנינו יחד", אומר אייזן, "כותבים הכל ביחד מהתחלה עד הסוף. יש ימים שאני עושה יותר מלודיות והוא עושה יותר תופים, לפעמים זה להפך".
זמן קצר בלבד אחרי שהקימו את ההרכב, לפני עשר שנים, כבר זכו "אינפקטד" בתואר הרכב הטראנס המצליח בישראל. ההספק שלהם עד היום כולל חמישה אלבומי אולפן, הופעות מול עשרות אלפי מעריצים ברחבי העולם (בריטניה, דרום אפריקה, ארגנטינה, ברזיל, שוויץ, הודו, רוסיה, יפן, מקסיקו, אוסטרליה, קנדה, וזה רק בסיבוב ההופעות הנוכחי), שיתופי פעולה מצליחים עם אמנים כמו ברי סחרוף ("היום יום הולדת") וארז נץ (שמופיע איתם ברחבי העולם) ופרויקט חדש בדרך.
לפני כשנה הודיעו השניים כי הם עוזבים את הארץ לטובת מגורים בלוס-אנג'לס. "כשעברנו לשם גרנו בבית אחד, כי זה נורא נורא יקר לשכור שם מקום באזור טוב", מספר אייזן. "היינו בטוחים שלא נצליח להסתדר ככה, כל אחד עם זוגתו, בבית אחד. האמת היא שדווקא הסתדרנו טוב באופן מפתיע. בזמן האחרון, אחרי שהכרנו את האזור קצת, עברנו לשני בתים נפרדים, חמש דקות נסיעה אחד מהשני".
אמנם על הנייר כולל "אינפקטד" רק שני אנשים, אבל בפועל, כדי להפעיל מכונה משומנת ששולחת זרועותיה לכל יבשת אפשרית יש צורך בצוות רחב בהרבה. "קודם כל יש לנו אמרגן אישי בלוס-אנג'לס, שהיה גם אמרגן של קולדפליי וטיאסטו", מספר אייזן. "יש בוקר (מתאם הופעות) שאחראי על צפון אמריקה, אחד החזקים בתחום, שהוא גם האמרגן של 50 סנט וגדולים אחרים, ובוקר נוסף לישראל, אירופה והשאר. חוץ מזה יש חברת תקליטים בשם BNE, שדואגת להפיץ אותנו בכל העולם וגם סוכנת נסיעות. בקיצור - מלא אנשים".
ואיך נראים החיים כשהם פרושים על פני כל כך הרבה מדינות?
אייזן: "החיים טובים, אי אפשר להתלונן. התלונה היחידה היא שלפעמים לא הכי כיף לטוס, למרות שגם לזה התרגלנו בזמן האחרון".
ביזנס או אקונומי?
אייזן: "רוב הטיסות זה אקונומי, ואנחנו עושים שדרוג בגלל הנקודות. כשזו מסיבה גדולה זה לרוב ביזנס, אבל ללונדון למשל הגענו באקונומי. לא שזה משנה לנו".
דובדב: "אני למשל ישן יותר טוב באקונומי, כי כשאתה נכנס לביזנס יש לך את כל האטרקציות-טלוויזיה, אינטרנט, אוכל וכאלה. באקונומי אתה מבואס מלכתחילה, אז אתה פשוט הולך לישון".
יש מקומות שאתם אוהבים יותר או פחות להופיע בהם?
דובדב: "לא ממש, זה תלוי יותר בקהל ובאירוע. אתה יכול להגיע למקום שאתה אוהב להופיע בו ותהיה מסיבה על הפנים, ולהפך. הסיבוב הזה למשל הוא קצר ומעולה. שתי מסיבות ממש טובות, מלא יחסי ציבור, קצת אלכוהול והקאות בצד. בקיצור-מוצלח".
ובינתיים בסטרטפורד, מרעידים דובדב ואייזן את האולם בצלילים חלליים ובקצב הולך ומתגבר. בחוץ, בכפור הלונדוני, עוד עומדים כמה מאות צעירים מאוכזבים שקנו כרטיסים ב-30 פאונד כדי לגלות שהם מזויפים. ככה זה כשכל הכרטיסים האמיתיים נמכרים מראש. לקראת חמש בבוקר יורדים דובדב ואייזן מהבמה דרך יציאה אחורית הישר אל הרחוב. שני רכבים היו אמורים לחכות כאן. שום דבר. רק אחרי 40 דקות יתברר שאנדריאה וחברו הנהג עדיין בפנים, מחכים להדרן.
בשש בבוקר מגיעים דובדב ואייזן גמורים למלון. מבט אחד בעיניהם חושף שאיפה סמויה לישון מעכשיו ועד לשנה הבאה, אלא שלמערכת ההפקה המשומנת יש תוכניות אחרות עבורם. בשלוש אחר הצהריים כבר ימתין להם גדוד של מעריצים ב"סייבר דוג", מקדש חובבי טראנס בינלאומי בשוק בקאמדן, שהוא בעצם חנות בגדים. "אל תפספסו את ההזדמנות המדהימה הזו לפגוש את הגיבורים שלכם", נכתב בהזמנה. פה ושם, בין מדפי הבגדים החייזריים, אפשר לשמוע קצת עברית - כמה ישראלים תושבי לונדון ששמעו שהחבר'ה מהקריות באים.
הו, הקריות. כבר כמה חודשים שדובדב ואייזן לא היו בארץ, ולפי הלו"ז הנוכחי הם גם לא צפויים להגיע בעתיד הקרוב.
למה אתם מתגעגעים במיוחד?
דובדב: "חומוס סעיד. זה ה-מקדש".
יותר מ"סייבר דוג"?
"פי מאה אלף".
בזמן ש"אינפקטד" חוצים כל יבשת אפשרית, מתברר שארץ ישראל הקטנה נחשבת לאחת מבירות הטראנס העולמיות. יש כאלה שאומרים שזה בגלל הלחץ והמתח. "אני דווקא חושב שזה בגלל השוטרים", אומר דובדב. "זה בגלל המלחמה האינסופית של המשטרה בסצינה. זה רק עשה אותה כזאת גדולה. אנשים חשבו שזה אסור, סמים והכל, וזה הפרומושן הטוב ביותר שיש. אתה שומע על איזו מסיבה ביער ואומר לעצמך 'וואללה, אני חייב ללכת'".
אייזן: "אין ספק שזה אחד המקומות הטובים להופיע בהם בעולם. כל אמן שתשאל בחו"ל יגיד לך שישראל זה אחד המקומות המועדפים".
אחרי שסיימו לתקלט, מתפנים דובדב ואייזן לחתום על דיסקים, פוסטרים, פתקאות קטנות ופיסות עור חשופות. בינתיים, אחיו של דובדב ממתין בחוץ, מוציא את הטלפון ומחייג. "אמא, לא תאמיני מה קורה כאן. הבן שלך שובר חנויות בלונדון".
דובדב יוצא מהחנות וקולט אותו. "איפה היא?"
האח: "בים המלח".
דובדב: "חיים טובים יש לזאת".
הכותב היה אורח חברת אורנג'
נא להמתין לטעינת התגובות
