מנסה להחזיק את העיניים בגפרורים
רפי רשף חזר אלינו בדיוק באותה הצורה שבא הוא עזב - מיושן, מנומנם ונורא מרוצה מעצמו. בונוס למתמידים: בסוף הביקורת יש מתכון לקובה במיה
כן, כמו צמח טרופי שמבלה את רוב זמנו במעמקי האדמה ואחת לכמה שנים פורח לפתע. השעה (17:00) ישנה, הערוץ (10) חדש, אבל חוץ מזה הכל בדיוק אותו דבר. אותה בחירת אייטמים שבלונית, אותם פרשנים שמנסים להיות בוטים כדי למשוך תשומת לב (היי, טיפ ממני- תגידו דברים רעים על סקעת, זה עובד), אותו חיוך יודע הכל. הנושאים אולי השתנו אבל האווירה היא כ"כ 1995.
למשל בקונספט. איפה שהוא בסוף שנות ה-90 הבינו רוב אנשי הטלוויזיה בארץ שלא קשורים לערוץ 1 שהקונספט של הפאנל הטלוויזיוני מיצה את עצמו. לא בגלל שהוא לא מעניין או בגלל ששלושה ישראלים שיושבים ביחד פשוט לא מסוגלים לתת אחד לשני לדבר. זה פשוט נראה רע.
מיושן, מנומנם ונורא מרוצה מעצמו. רשף, צילום: יוני המנחם יוני המנחם
אבל רשף לא מכיר באמיתות שכאלו. מבחינתו מה שעובד ברדיו מחזיק, והתוצאה היא מגוחכת. בואו נעשה לבד את החשבון: יותר מידי פרשנים + מספר קטן של מצלמות = זוויות צילום מוזרות שמקנות לאורחים לוק של דמויות שברחו מציור של פיקאסו. אין מה להגיד, גם תרבות וגם אקטואליה בתוכנית אחת.
שלא לדבר על התפאורה. בתוכנית הראשונה שלו בערוץ 2 התעסקו כולם בשולחן של רשף. מין מבנה טופוגרפי חסר כל קשר למציאות שהצליח לגנוב פוקוס בלי קשר לאיכות ו/או לעניין שיצרו האורחים באולפן. ובכן הבשורות הטובות הן שמישהו באזור של רשף הבין את התקלה ומאז הוא דואג לבחור שולחנות פשוטים וראויים.
מצד
אבל הדבר הכי גרוע היא העייפות. רביב דרוקר ועמנואל רוזן באמת משתדלים לעשות שמח אבל אפילו הם לא מצליחים להתגבר על הנמנום שמביא איתו רשף. הנה הוא יושב לו בחיוכו העקום, נראה כאילו הוא מנסה להחזיק את העיניים בגפרורים. הלו, רפי, תתעורר!!!!. תיכף מתחילה אודטה. לא היית רוצה להפסיד את המתכון לקובה במיה. שלפחות משהו יצא מהיום האבוד הזה.
עדכון אחרון : 12/12/2005 10:40
נא להמתין לטעינת התגובות
