כמו כלה ביום חתונתה

רונן גיל חושב שעדי אשכנזי צוחקת עלינו בגובה העיניים ולכן כ"כ מקסימה. ולראשונה, מזמין אתכם הקוראים לכתוב את ביקורת הטלוויזיה הבאה

רונן גיל | 6/11/2005 9:05

"מה זה השטויות האלה?"

מאז שאבא של עצמאותה הבטיח להנחית אותה בהליקופטר לחופה ("הגשש החיוור"), מיטב בדרני המיינסטרים כבר עשו סיבוב על הקטע של חתונות. קושניר , טופז, ועכשיו גם עדי אשכנזי, בתוכניתה הראשונה, באה לספר לנו על גברים ממאדים ונשים מנוגה. על חתנים שהחופה נתקעת להם באמצע משחק כדורגל וכלות שנערכות להפקת חייהן ורוצות רק דבר אחד: " שבאמצע האירוע הכול ייעצר. שיודיעו שאין, נגמר. אין יותר חתונות. פשוט יותר גדול מזה אי אפשר".

אז אפשר להתקומם כנגד ההצמדות לסטריאוטיפיות המגדרית המוכרת ולצפות מאשכנזי, קומיקאית טרייה וצעירה, לאוורר קצת את הגישה. לספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

אפשר, אבל זה יהיה קצת קטנוני. זה קצת כמו להיות הנודניק הזה בחתונות, שמבקש מהדי.ג'יי לשים רוק כבד. כולם נהנים מ-I will survive אז מה אתה נדחף?

ובאמת אין צורך להטריד. "מה זה השטויות האלה?" היא תוכנית מצחיקה מאוד, המבליטה כתיבה מושחזת, לעיתים רבות מבריקה ממש. תוכנית מקורית, אך לא מקורית מדי. כזו שתפורה למידותיה הקומיקאיות של אשכנזי. זו נעה בגמישות בין סטנד אפ במה לסטנד אפ רחוב ומצליחה בכישרון רב לחפות על הפער האיכותי בין השניים (קטעי ההופעה מוצלחים הרבה יותר מהרגעים בהם היא נצמדת לזוג צעיר בימים שלפני החתונה).

בניגוד למקובל בזירת הסטאנד אפ, אשכנזי גם חפה מהתנשאות. קסמה נובע בין היתר מכך שהיא לא מביטה מלמעלה או מהצד על מושא הבדיחות שלה. היא חלק מהעולם שלו היא לועגת. ההיכרות האישית והטראומטית עם סוגיית החתונות, מאפשרת לה ולכותביה, לפרק את הבדיחה האחת הבסיסית והמוכרת (חתונה היא עניין של נשים בלבד), לעשרות קטנות ומדויקות, מקוריות הרבה יותר.

בשבועות הקרובים אשכנזי מבטיחה לעסוק בניתוחים פלאסטיים, דייטים, חופשות משפחתיות. אם הרעננות הקומית הזו תישמר היא עשויה למצוא עצמה בקרוב שוב מתדפקת על שולחנו של יאיר (לפיד). הפעם לא כסטנד -אפיסטית הבית, לחוצה לפינה, תרתי משמע. נאבקת להוכיח בדקה או שתיים שמקומה בליגת העל. הפעם היא כבר תגיע כאורחת, כוכבת. מלכה, כמו כלה ביום חתונתה.

מקורית, אך לא מקורית מדי. עדי אשכנזי יח''צ

תוכיחו שאתם יותר אינטליגנטים מגולשי ynet

בטיפול

בחודשים האחרונים העולם סביבי מתחלק לשניים: אלו שמכורים ל"בטיפול" וצופים בה באדיקות יום יומית, ואלו, מנויי "יס", שמסתובבים ברחובות, כמו עכברים מסוממים, משוועים לקלטות של הסדרה. אני אישית מכיר אישה אחת, מנויה ל"הוט", שבימים רגועים יותר משמשת גם כאימא שלי, שנטשה את עבודתה המסודרת לטובת סחר לא חוקי בקלטות.

זו לא הסדרה הראשונה שמעמידה במרכזה טיפול פסיכולוגי. גם לא הראשונה שהפכה את המפגש הקלאסי בין מטפל ומטופל לדו קרב. לעימות, בוטה, עמוק, שבו שני הצדדים דוחקים ונדחקים ובעיקר מדחיקים. אירוע שמוציא משווי משקל את שניהם גם יחד.

ובכל זאת, באופן כמעט חסר תקדים, לגבי סדרת דרמה ישראלית, הצליחה בטיפול" לגעת כנראה בחסך של הרבה מאוד אנשים. חסך טלוויזיוני ואולי גם חסך טיפולי.

עד כאן ההקדמה, ועכשיו לעיקר. לראשונה בתולדות

nrg, ואולי הרשת בכלל, אנחנו פונים אליכם להיות שותפים לביקורת הטלוויזיה. כתבו לנו על "בטיפול".
מה הסדרה הזו עושה לכם? מה סוד קסמה? האומנם כצעקתה, משובחת וייחודית או שמא משעממת ומתישה? האם יש בה אכן ממד טיפולי עבורכם?
מה ניתן להסיק ולהשליך מהמינימליזם האמנותי שלה על הפקות דרמה ישראליות עתידיות?

אנא, הניחו רגע לתגובות הזעם השיפוטיות המקובלות. לסגירת החשבון עם כוכבים, מבקרי טלוויזיה וחיות אחרות. העשירו אותנו בנקודת מבטכם המעמיקה והייחודית.

רגשו אותנו, הממו אותנו. תוכיחו לנו שוב את מה שאנחנו יודעים כבר מזמן – שאתם הרבה יותר אינטליגנטים מהגולשים של ynet.

התגובות המעניינות ביותר יזכו לצאת מתוך המשבצת של התגובות ויופיעו בטור עצמו, ביום רביעי הקרוב. תרומתי הצנועה תהיה לסכמן ולקיים עימן דיאלוג פורה.

צאו לדרך.