כשבקובי מידן היה קוקו
סוף השבוע האחרון של שידורי טלעד היה לאסף שניידר לאורגיה של נוסטלגיה מתקתקה-חמצמצה
48 השעות האחרונות בחיי טלעד נראו רוב הזמן כחלומו הרטוב של כל מרכיב לוח משדרים: שידורים חוזרים על גבי שידורים חוזרים, אבל הפעם עם כל ההצדקה שבעולם. אלה רגעים מהסוג שבו מקובל לשלוף קלישאות פופ עברי כדי למתוח כותרת יעילה מעל הרגשות. "זה שיר פרידה" כבר היה לנו בג'ינגל שליווה אותנו בימים האחרונים. אז אפשר להוסיף גם: "נחמד, נחמד, היה ממש נחמד."
חגיגת המוות של הזכיינית המפסידה החלה דווקא באקורדים נוגים יותר. בשישי בבוקר, בקפה טלעד, נראו ירדנה ארזי ודב גילהר מלנכוליים למדי. זו גם היתה הפעם היחידה שבה נחתה על הפרידה אווירת "סוגרים את המפעל, זורקים את הפועלים." כשהמצלמה נעה על פניהם של עשרות האנשים שבדרך כלל אנחנו לא רואים - במאי, עוזר במאי, צלמים, נתבי תמונה, תאורנים, אנשי קול, מאפרים - צצה לפתע ההכרה שאנשים הולכים פה הביתה, ושלמי שאינו טאלנט שנשאב באופן טבעי לג'וב אחר יהיה קצת לא סימפטי בתקופה הקרובה.
אבל חוץ מהרגע העגום הזה, אנשי טלעד השתדלו ככל יכולתם ליצור אווירת סבבה עד הרגע המר שבו הורד השאלטר של קיומם הערוץ-שתיימי.
ערימת השידורים החוזרים, כמו גם הספיישל בשני חלקים של גידי גוב (את הראיון הסהרורי עם ענת וקסמן השולפת מחולצתה הגדלות חזה ועושה איתן ג'אגלינג צריך להפיץ ברשת במיילים שכותרתם "גדול!!! לפתוח רמקולים,("!!! נועדו להעביר מסר מסוים מאוד: אנחנו יודעים שבשנתיים-שלוש האחרונות הפכנו תודעתית לשמעון פרס של הטלוויזיה, אבל תודו לפחות שעשינו טלוויזיה טובה.
יצפאן הצעיר צילום: יוני המנחם
הקלאסיקות של סוף המאה ה20-
אז אתה יושב במהלך השישי-שבת ועל פניך חולפים בסך פלורנטין, החמישייה הקאמרית, יצפאן הצעיר, הקומדי סטור, החיים זה לא הכל, רמת אביב ג' והחרצופים (וחבל שלא ניצלו את ההזדמנות לפתור את התעלומה האמיתית של האלף הקודם: למה הודבק לבובת יעקב אילון קול של מישהו שמחקה את אברי גלעד עושה את יוחנן המבזקן מ"מה יש.("
אז אתה מהנהן בחצי הסכמה: כן, היו להם את רגעי הרייטינג והאיכות שלהם. מצד שני, רוב רגעי הקסם הנוסטלגיים האלה התרחשו בניינטיז. כך שיוצא שמסיבת הסיום שימשה בעצם מעין מסמך מפורט של הודאה באשמה: "וואללה, בזמן האחרון היינו טיפה'לה לא רלבנטיים."
הקלאסיקות של סוף המאה ה20- לצד העיסוק האובססיבי בשרון, פרס וביבי בקטעי המעבר של החרצופים, ובתוספת העובדה שטקס הפרידה מהחיים של טלעד נופל בדיוק
היה טוב בימים הם, אה? בלי כל מיני סעדואים ונינטיות מכוכב נולד, בלי פיק-אפ, בלי פיגועים. אה, בעצם עם.
הבוקר התעוררנו לעולם נטול טלעד. ואם לא התרחשה במהלך הלילה קטסטרופת טבע כלשהי, כנראה שאנחנו חיים לא רע ונושמים כרגיל. הפרומואים לערוץ 2 במהדורתו החדשה, המהפכנית לכאורה, הם תזכורת לכך. כמה סדרות חדשות יעלו. כמה פרצופים ותיקים יצוצו שוב על המסך. יהיו הצלחות. יהיו פלופים. והמקש "2" בשלט של רוב העם ימשיך להישחק עד דוק. שלום, חברים.
רגעי קסם. החמישייה הקאמרית ללא
עדכון אחרון : 30/10/2005 8:32
נא להמתין לטעינת התגובות
