המפענחת
השוטרת החדשה בשכונה, "המפענחת," סובלת אמנם מחולשות אנושיות כמו רעב, אבל לא מחוסר הצלחה בעבודה. יופי לה. ובערוץ 8 החליטו שאנחנו רוצים לדעת עוד על היטלר. בכל מחיר
לפחות בתחום אחד משאיר השוטר את עורך הדין ורופא חדר המיון מאחור: לא רק שבאחרונה נרשמת אינפלציית שיא במספר סדרות המשטרה, הן גם אלה שמפגינות יציבות לאורך זמן, ואף יכולת מרשימה להתרבות לסדרותבת. זה כנראה מה שעבר בראש למפתחי "המפענחת," עת ישבו במשרדם הממוזג וסימנו את הצ'ק ליסט המתבקש לעוד סדרת שוטרים סטנדרטית. עיר גדולה - יש. לוס אנג'לס. לה-לה-לנד תמיד תייצר מספיק מקרי רצח מוזרים לעוד יחידת חקירות. סביבה מולטי-אתנית? בבקשה. המפקח יהיה שחור, נביא גם השוטר הלטיני ואת הפתולוג הסיני ד"ר טנאקה (שימו לב אליו: הפתולוג הוא תמיד סיני, ותמיד אותו אחד.( ואז, בשביל להביא אותה בהפוכה בייחודיות, נעשה שהגיבור יהיה גיבורה, והופ, הנה עלינו על נישה מעניינת שנותרה בשיממונה מאז "קגני ולייסי."
וזוהי "המפענחת" על רגל אחת, סדרת משטרה סבירה, שמנסה להשתדרג מהגלישה לסתמיות בעזרת קיירה סדג'וויק ")סינגלס," "פנומן,(" שחקנית קולנוע אהובה, שמשום מה אף פעם לא הצליחה לפרוץ ממש, אך לרגל חגיגות ה40- ומשהו מצאה את עצמה בסדרה מצליחה משלה (שזה עדיף מלשחק אמא לשלושה בהולמרק, פח הזבל של השחקניות המתבגרות, ובטח שיותר טוב מלהפוך לאייטם ארכיוני ב.(IMDB-
סדג'וויק היא צ'יף ברנדה ג'ונסון, חוקרת בעלת מוניטין של "סוגרת," כלומר, מצטיינת בלגרום לנחקרים להודות באשמה. העיקרון שמנחה אותה אומר שככל שקשה לחשוף סוד - הרבה יותר קשה לשמור עליו. בשביל להכניע את הנחקרים היא נעזרת כמובן בשיטות נשיות למהדרין, כמו אמפתיה, רוך ורגישות (מי רוצה להגדיל את הסאב-טקסט הפמיניסטי בשקל תשעים,(? אבל במהירות האור יכולה להפוך ממלאכית זהובת שיער לכלבה קשוחה.
ברנדה מוצבת בתחנה החדשה בשביל לגלות שחוץ ממקרי רצח סבוכי ראיות, היא צריכה להתמודד עם פקודיה החדשים שמתמרדים נגדה (ולא רק משום שיש לה מבטא דרומי כבד ומציק לאוזן, על גבול המפוברק, שנועד להזכיר כמה היא זרה באל-איי) וגם עם הבוס שלה, שהוא המאהב שלה לשעבר (ושהוא עוד יותר לשעבר: גם שילינג'ר הנאצי מ"אוז," שמוכיח שגם אם ישחק קצין משטרה בכיר, או את המלאך גבריאל בעצמו, הרי שלעולם לא ייפטר מהשילינג'ריזם.( לא שחשבתם אחרת, אבל עד סוף הפרק הראשון, ואחרי מפגן גירל פאוור מרשים בחדר החקירות, תתאקלם קוטפת הכותנה ותזכה להערכה הראויה.
ולקינוח, וכדרכם של אנשי החוק הטלוויזיוניים מז'אנר "מונק," גם את הבלשית הנשית ציידו במוזרות קטנה וקוקטית - תשוקה עזה לחטיפים, עם אופציה לפיתוח הפרעות אכילה. במעין מחווה בולמית לסוכריות של קוז'אק, היא מחביאה ופלים במגירות וחומדת דונאטס, ומסיימת את הפרק הראשון בסצנה חושנית עם עוגת שוקולד מצופה.
"המפענחת", יס וויקאנד, שישי 22:15
סדג'וויק מפענחת משהו יחצ
מקרה של חוסר טעם מגרד
האם היה הומו? אולי היפוכונדר? איש משפחה? סוטה מין? הנבירה האובססיבית, החולנית משהו, בדמותו "האחרת" של היטלר, הולידה סרט דוקומנטרי נוסף, שמתיימר לענות על תת-השאלה "האם היטלר היה מסוגל לאהוב."? ובפשטות: האם למי שמסמל את הרוע הצרוף, המוחלט, הבלתי נתפס, היה, בכל זאת, גם לב. הסוגיה הקרדיולוגית הזאת נבחנת דרך הרומן של היטלר עם אווה בראון, הפילגש הנצחית שעמדה לצדו 16 שנה.
היטלר, מלמד הסרט, באמצעות צילומי ארכיון ועדויות, היה גבר מבוקש ומושא להערצה. סוכן הבית שלו יודע לספר כי נשים נהגו לצעוק לו: "היי, הפיהרר, תעשה לי ילד,"! ומפריך את הסברה כי הדרישה הקולנית הזאת לזרע נולדה בשנות האלפיים. את הנשים שלצדו, והיו כמה כאלה, הוא אהב צעירות ככל האפשר. מלבד בראון, מספרת משרתת חטטנית שנהגה
לעיין במכתביו האישיים, הוא ניהל מערכת יחסים עם אחייניתו ועם צעירה נוספת, ובכולן הוא טמן משאלת מוות: בראון ניסתה להתאבד פעמיים וניצלה, שתי האחרות ניסו וגם הצליחו. אחרי הניסיונות האלה הרעיף עליה היטלר כסף, ואווה יצאה למסע קניות נעליים באיטליה. מכאן עובר הסרט להצליב עדויות מנומקות בשאלת יחסי המין - קיים כסדרם או לא קיים? וכמה פעמים? שאלת המסוגלות של היטלר לחוות רגשות נשארת בערפל.
הארכיונים בשחור-לבן והקריינות חמורת הסבר לא מצליחים לכסות על העובדה שמדובר בגרסה ההיסטורית של ביוגרפיה מעדות ערוץ .E! אלא שכשמדובר בעיסוק בפרטים הטפלים בחייו של היטלר, חוסר הנוחות מגרד: לא עוד דמות שפשרה בלתי נתפס, אלא היטלר שעומד בשורה אחת עם פריקים מזן המייקל ג'קסון, שנידונו לפשפוס עיקש בחייהם הביזאריים.
"אדולף ואווה", ערוץ ,8 חמישי, 19:40
עדכון אחרון : 28/10/2005 22:50
נא להמתין לטעינת התגובות
