צא החוצה
חמוש בקול גבוה, בגוון מזרחי קל ובהפקה של מתי כספי, ארז הלוי נצץ לרגע, אבל אז נעלם לחור באדמה. נדב הולנדר חופר עוד קלאסיקה ישראלית
תקציר הפרק הקודם: דני רובס מוציא אלבום בכורה מוצלח, הופך מנגן ליווי של שלמה ארצי ליוצר מוערך ויוצא לקריירת סולו.
חמש שנים לאחר אותו אלבום, מצלצל הטלפון בביתו של רובס. על הקו: כתבת המקומון "ערים". העילה: כתבה על הזמר ארז הלוי. "לאן נעלם ארז?", תוהה הכתבת, "ויותר מכך - למה? לפני חמש שנים גם הוא הוציא תקליט ראשון, שגם אותו הפיק מתי כספי. כשחושבים על זה, גם הוא מרחובות. אבל אותך כולם מכירים, ואיפה ארז?".
"ארז הוא בחור מוכשר", אמר לה רובס, "ואני מאוד אוהב את הקול שלו. אבל לא מספיק להיות מוכשר, ויצא לי להגיד לו את זה. לא מספיק לשבת ולשיר, אתה חייב למכור משהו, שיהיה לך טריק, גימיק. אני יודע שארז לא מאמין בדברים האלה".
חמש שנים לקחו מאז אלבום הבכורה שלו, "הלילה", כדי שמישהו יתחיל לתהות "לאן נעלם ארז". 16 שנים נוספות עברו מאז ועד היום, והתשובה עדיין לא ממש ברורה. לא שהיה קשה לאותה כתבת למצוא את הלוי - הוא ישב עם אשתו ומכר עציצים בשעריים. אבל בעוד תחנות הרדיו עדיין משדרות מדי פעם שניים או שלושה משיריו, אותו אף אחד לא עצר ברחוב כדי לבקש חתימה.
הלוי מעולם לא באמת התפרסם. כשיצא ב-1983 שירו הראשון, "הדייגים", הפך מיד לחביבם של עורכי רצועות הלילה. לא כל יום פוגשים זמר כזה, עם קול גבוה וגוון מזרחי קל, שהוא גם יוצר מקורי וכותב מוכשר. אחריו יצאו גם "כך ברא אותך הטבע", שזכה ללא פחות אהדה, "הלילה" ו"כשנפגשנו שנית". אבל גם כשארבעת השירים מילאו את הרדיו, אף אחד לא ממש ידע מי עמד מאחוריהם.
הכל בגלל הטלוויזיה, יגיד הלוי שנים לאחר מכן. "אהוד מנור רצח את הקריירה שלי", טען, והתכוון לכך שכמגיש תוכנית המוזיקה הטלוויזיונית "עד פופ", נמנע הפזמונאי המנוח מלשדר את שיריו על המסך הקטן. בשנות השמונים, עם ערוץ אחד בלבד ומדינה שלמה שצופה
והרדיו? הרדיו שידר אמנם כמה מהשירים, והלוי אף זכה לראות קצת תמלוגים ("הם מגיעים מצרפת, מהולנד, מניו יורק", התגאה), אבל זה לא אותו דבר כמו ראיון אצל רבקה'לה. זה מה שהיה נותן לו את הדלק לעוד שני אלבומים לפחות.
אלו שהצליחו לעבור את חומות חוסר יחסי הציבור וקנו את האלבום, לא הצטערו. מעבר לקולו המיוחד של הלוי, מלאכת ההפקה של כספי היא מוצלחת מאוד. הוא מנגן על כל הכלים, מהפסנתר החשמלי של "הדייגים" והתופים של "הלילה" ועד המפוחית של "כך ברא". גם גרי אקשטיין מצטרף בגיטרה חשמלית בכמה מהשירים.
לא פלא שדווקא העורכים הליליים נקשרו לאלבום והרבו להשמיע אותו. האווירה בו היא נינוחה, רגועה, כנה מאוד, כשמילותיו הסהרוריות והמרגשות של הלוי ולחניו הסהרוריים והמרגשים לא פחות, הופכים אותו לפרטנר מצוין לנסיעה לילית.
ארבעת הלהיטים היחסיים של האלבום הם אכן שירים מצוינים, אבל שאר השירים לא פחות טובים. כדאי לציין במיוחד את "הירח שר לך", את "יש לי סיבה" (עם הגיטרה של אקשטיין) ואת "ציפור זרה", שיר מופתי בן שש דקות הסוגר את האלבום.
ב-21 השנים שחלפו מאז התקליט הספיק הלוי להוציא אלבום נוסף ("מצב ביניים") עם הרכב נגנים רחב יותר, שגם הוא לא זכה ליחסי הציבור הראויים ולפיכך להצלחה מסחרית. הלוי התפרנס בעיקר מהמשתלה שלו, ומדי פעם צצו הבטחות לאלבום חדש, שטרם יצא. לאחר מותה של עופרה חזה הוציא שיר בשם "שיר אהבה", שכבר יצא כסינגל לפני כן, והפעם הקדיש אותו לה. וזהו.
הקריירה של ארז הלוי דעכה מהר מדי וללא סיבה מוצדקת. אחרי אלבום קסום כמו "הלילה", דע לך, ארז, שאי שם ברחבי הארץ רבים רבים עוד מחכים למוצא פיך.
נא להמתין לטעינת התגובות
