יותר ברגש בבקשה
אלבום הבכורה של הראל מויאל נחמד. נעים. מלודי. בסדר כזה. אבל אם לא הגמר הגדול ההוא, סביר להניח שרובכם לא הייתם שומעים עליו בכלל
במקרה של הראל מויאל, עניין אותי לבחון את מידת אסירות התודה שלו לחבורת "כוכב נולד", על שלל רבדיה. מבלי להיכנס לסכסוכים כספיים ושאר ירקות, אין שמץ של ספק שמויאל חב לאותה תוכנית את כל מה שהוא מגדיר כ"קריירה". וכך , אחרי חיפוש מפרך למדי, הצלחתי לאתר - אי שם במרכז הרשימה, מיד אחרי התודות למסעדת שער 1 ולמספרת רפי חובב - את התודה ל"טדי הפקות": "לא אשכח אתכם בחיים".
ואיך ישכח? פרטי הקרע בין הצדדים מטרידים אותי כקליפת השום. הרלוונטיות של כל זה לענייננו היא בכך שיש משהו מעושה, כמעט מגוחך, בניסיון להציג את מויאל כזמר חדש ומבטיח, עם מינימום של התייחסות לזכייתו בתוכנית ההיא. כל הדיון הזה יכול היה להסתיים באורח מידי, תוך הכתרתו כטרחנות לשמה, אילו מויאל היה יוצא באלבום בכורה סנסציוני, המציג קול חדש, מקורי ומזוהה מיידית. אבל הוא לא.
"לך בורא עולם מגיעה התודה הגדולה מכולן". מויאל ללא
מה עם איזה ריגושון? רישרושון?
הדיסק החדש שלו, יש לומר, שומר על רמה מכובדת לכל אורכו. מויאל מפתיע לטובה בכך שאת מרבית החומרים - טקסטים ולחנים - הוא סיפק לאלבום בעצמו ולא הפך אותו למוקד פעילות רוחש של "טובי היוצרים". כמעט כל התוצאות מצליחות להמריא מעל לגדר הבנאליה, בייחוד הלחנים. ההפקה המוזיקלית של נדב ביטון ושמוליק דניאל, ללא ספק האלמנט המצטיין ביותר בדיסק, צובעת את חומרי הגלם בעושר כלי מרשים, במקוריות שמצליחה לחלץ את השירים כל פעם מחדש מאזורי הקלישאה, ובכל זאת שומרת על דבקות סגנונית שמצליחה להקנות לאלבום כיוון אחיד.
ועדיין, גם אחרי מספר לא מבוטל של האזנות, לא נרשם כל שיא. ריגושון. רישרושון.
עדכון אחרון : 21/10/2005 10:43
נא להמתין לטעינת התגובות
