הוליווד כן מחכה לי
אחרי "עיר האלוהים" החליט הבמאי הברזילאי פרננדו מירלס להעביר עוד ספר למסך. בראיון הוא מספר איך השחקנים עזרו לו באנגלית, ומה ג'ון לה קארה אמר בכנות על "הגנן המסור", שיצא בסוף מספרו "הגנן המתמיד"
פפרננדו מירלס הוא אחד הבמאים המבוקשים ביותר כיום בהוליווד. בברזיל, מולדתו, הוא ביים והפיק בעיקר סדרות טלוויזיה, סרטי תעודה ופרסומות, והספיק לביים שני סרטים בלבד לפני שקיבל מועמדות לאוסקר על "עיר האלוהים".
"הגנן המסור" הוא הסרט הראשון שהוא מביים באנגלית, בכיכובם של רלף פיינס ורייצ'ל ווייז. הסרט מבוסס על ספרו של ג'ון לה קארה, "הגנן המתמיד". רומן מתח שעוסק באזור הדמדומים של הדיפלומטיה הבינלאומית ובמזימה חובקת עולם של תעשיית התרופות, בעיקר באפריקה. במהלך פסטיבל ונציה האחרון נפגשנו, מירלס ואני, לראיון על שפת הבריכה במלון דס ביינס.
איך זה לעבוד באנגלית ולא בשפת האם שלך?
"באנגלית אני מבין את משמעות המילים, אך אני לא מכיר ויודע כל מה שעומד מאחוריהן. כאן, בסרט הזה, יש לזה חשיבות כי היחסים בין הדמויות מתבססים על מבנה המעמדות הבריטי. השפה של כל דמות אמורה לסמן לאיזה מעמד היא משתייכת, למעמד הגבוה או למעמד הפועלים. לא תמיד הבנתי את זה, ולפעמים ביקשתי לשנות שורה, אבל השחקנים הסבירו לי שאי אפשר כי ככה מדבר בוגר איטון. במקור, היה אמור מייק ניואל לביים את הסרט, אך הוא העדיף לביים את 'הארי פוטר' הרביעי ".
זו גם הפעם הראשונה שאתה עובד עם הוליווד.
"חשבתי שזה יהיה שונה מאוד ממה שעשיתי עד היום, אבל זה היה הרבה יותר קל מאשר ב'עיר האלוהים', כי הפעם לא הייתי גם המפיק. היתה לי חברת הפקה גדולה מאחוריי שסיפקה כל מה שביקשתי, ויכולתי להתרכז בסיפור".
עבדת עם שחקנים בריטים. זה היה מאופק יותר?
"אני אוהב משחק מינימליסטי. אף פעם לא אהבתי את המשחק של שחקנים ברזילאים, ספרדים או מקסיקנים, שנוטים להגזים ולפעמים אצלם הכל גדול וחשוף מדי. נהניתי מאוד לעבוד עם רלף פיינס. הוא כאילו לא עושה הרבה, אבל אתה רואה שהוא כל הזמן חושב. הדבר היחיד שמעניין אותו זה להרגיש מה שהדמות מרגישה. הוא אף פעם לא מתכנן מראש היכן יישב, ילך או יזוז. לפעמים באמצע טייק הוא ביקש לעצור ולהתחיל מחדש, כי'אני מרגיש שאני משחק, אני מודע למה שאני עושה, ואני לא יכול לעבוד ככה'".
ב"עיר האלוהים" עבדת עם שחקנים לא מקצועיים.
"שם עבדתי חצי שנה עם הילדים. זה היה תהליך ארוך של חזרות. כאן המצב הפוך. לקחתי את השחקנים לאתר הצילומים לעשות חזרות, ולראות איך הם משתמשים במרחב. רציתי לעשות הרבה חזרות, אבל הם ביקשו שנעשה רק שלוש-ארבע חזרות כדי שהם יישארו רעננים לצילומים".
מירלס , שיחגוג בנובמבר יומולדת 50, נולד בסן פאולו. הוא למד ארכיטקטורה, אבל במקביל משך אותו גם עולם הקולנוע. הוא התחיל בסרטי וידאו, המשיך לסרטי פרסומת, לסדרות ולתוכניות טלוויזיה, וסרט הקולנוע הראשון שלו נעשה ב-98'. כעבור שלוש שנים ביים סרט נוסף, שגם הוא לא יצא את גבולות ברזיל, וכעבור שנה פרץ לתודעה העולמית עם "עיר האלוהים", המבוסס על רומן מאת פאולו לינס, שמירלס קרא והחליט להעביר למסך.
גם "הגנן המסור", כאמור , מקורו בספר שנהפך לתסריט. מירלס קרא אותו והתחיל לחשוב. "כשאני מקבל תסריט
"בסרט הזה במיוחד היו לי בעיות עם התסריט, בשלב מסוים הוא ממש הכניס אותי לדיכאון, כי כבר הייתי באמצע הצילומים ועדיין לא הרגשתי שזה נכון. לא הייתי מרוצה וכל הזמן שיניתי את התסריט ".
מה היתה הבעיה?
"הדבר הראשון שרציתי לעשות היה להביא את הסרט לאפריקה. לכן הרבה סצנות שהיו אמורות להתרחש בתוך פאבים ובמשרדים, ניסיתי להוציא לרחובות כדי לראות יותר קניה. כך יכולתי להראות את שכונות העוני שלצדן יש מגרשי גולף יפהפיים בשביל הזרים. זה נושא שהסרט עוסק בו: שני עולמות זה לצד זה, שכאילו לא רואים אחד את האחר.
"בעיה נוספת בתסריט היתה עודף דיאלוגים. כל הזמן ניסיתי לקצץ בהם ובאקספוזיציה של העלילה. בסופו של דבר זה עדיין סרט דברני מאוד, ואני אוהב את זה, כי לפעמים בזמן הדיאלוג המצלמה מתייחסת למשהו אחר, וכאילו נותנת פרשנות למה שנאמר".
איך הסתדרת עם ג'ון לה קארה?
"היתה לו המילה האחרונה בנוגע לבחירת הבמאי והשחקנים, לתסריט ולעותק המוגמר. הוא היה מעורב וגילה עניין רב בסרט, שינה פה ושם כמה סצנות ודיאלוגים, וסייע לנו מאוד. הוא אהב את התוצאה הסופית, על אף שהסרט שונה מאוד מהספר". לדבריו, הסרט עבר שינויים גדולים מהגרסה הראשונה ועד לליטוש האחרון. "בגרסה הראשונה שהיתה שלוש שעות, יצאה דרמה פוליטית, מותחן, עם סיפור אהבה. הייתי צריך לכוון את הפוקוס, כך שהסרט הפך לסיפור אהבה עם אלמנטים של מותחן ודרמה פוליטית".
אחרי "עיר האלוהים" חיזרו אחריך כל המפיקים בהוליווד. מדוע החלטת לצלם דווקא את הסרט הזה?
"כי הוא מצולם בקניה, כי הוא עוסק בתעשיית התרופות, וכי הוא במקביל גם סיפור אהבה יפהפה. וגם למען האמת, משום שזו היתה הפקה בריטית עצמאית, ותמיד שמעתי עד כמה קשה לעבוד עם אולפן גדול. בסוף החברה לא הצליחה לעמוד במימון, ו'פוקוס' קיבלה את ההפקה. חשבתי שהאמריקנים יגידו לי מה לעשות, אך להפתעתי הם לא עשו את זה. הם כיבדו את ההחלטות שלי ואפשרו לי לעשות מה שרציתי".
איזה יוצרים השפיעו ומשפיעים עליך כבמאי?
"הבמאים הבריטים קן לוץ', מייק לי ומייקל ווינטרבוטום. אני אוהב מאוד את ברטולוצ'י. יש גם דור נפלא של במאים אמריקנים צעירים כמו פול תומס אנדרסון, ווס אנדרסון, אלכסנדר פיין ודארן ארונופסקי. וכמובן סקורסזי ואלטמן, שהוא מודל בשבילי, משום שהוא אוהב לספר סיפורים מורכבים מרובי עלילות, וזה תמיד ריתק אותי".
מהם הסרטים האהובים עליך?
"החלטתי לעסוק בקולנוע בתקופה שבה למדתי ארכיטקטורה, וצפיתי בסרטים רבים של במאי הדור הצעיר הגרמני כמו הרצוג, שולונדורף, ונדרס ופסבינדר. השפיעו עליי גם 'נקודת זבריצקי' של אנטוניוני וטרילוגיית החיים של פאוזוליני. בכלל, צפיתי בהמון סרטים מעולים כשהייתי סטודנט. הייתי חבר במועדון סרטים, והייתי זה שאחראי לבחירה".
מהו סרט בשבילך?
"חוויה נפלאה. אני אוהב ללמוד דברים מצפייה בסרטים. זה לא כל כך הסיפור, אלא יותר איך אנשים חיים ומתנהגים. סרט טוב עוסק במשהו, אבל משתמש בדמויות כדי לדבר על הנושא. כמו 'עיר האלוהים', למשל . זה לא סרט על הדמויות, אלא על אודות המקום וכיצד הוא פועל. הסרט שעשיתי לפני כן שנקרא 'עוזרות בית', ועוסק בעוזרות בית בברזיל, הוא אותו דבר. יש בו שבע דמויות, כולן עוזרות בית, ואף גיבור ראשי. הפרויקט הבא שלי עוסק בגלובליזציה, והוא פילוסופי יותר מאשר חברתי-פוליטי. הוא עוסק באושר ובמה שאנו צריכים כדי להיות מאושרים. בנקודות מסוימות הוא עוסק בחברה המערבית, אבל דן מנקודת מבט שונה באיך החיים צריכים להיראות בחלקים שונים של כדור הארץ. אשתמש בדמויות מרחבי העולם - ארצות-הברית, אנגליה, ברזיל, קניה, פיליפינים, נסיכויות המפרץ, סין ופינלנד".
נא להמתין לטעינת התגובות
