ביקורת קולנוע: יאיר רוה
"מבקר יכול לשנוא את 'בתול בן 40' ו'לדפוק חתונה' מסיבותיו האישיות, אבל הוא יצטרך לספק לקוראיו דין וחשבון על מדוע הם מהסרטים הקופתיים והחשובים ביותר השנה באמריקה"
מהו לדעתך מקומו של המבקר או של מוסד הביקורת בתוך היצירה התרבותית?
"המבקר הוא האדם (איש או אשה) הנמצא בין היוצר ובין הקהל שלו. היוצר מקבל באמצעות המבקר הצצה אל האופן שבו יצירתו נתפסת על ידי מישהו שלא היה חלק מהתהליך הקריאטיבי ומקבל אליו מוצר מוגמר. הוא הצופה הראשון. האיש שמפרסם בפומבי את חוות דעתו האם היוצר הצליח לעשות סרט שיתקשר עם קהל כלשהו. האם הסרט "עובד". מכיוון שיש לא מעט מבקרי קולנוע, הם למעשה קבוצת מיקוד ראשונה - פחות הומוגנית ממה שנוטים לחשוב. עבור הקהל, המבקר הוא גם מעין צופה ראשון, מישהו שיכול לעזור לסנן את שלל המצאי הקולנועי, למיין אותו ולמקם אותו בקונטקסט.
"המבקר, או הפרשן, הוא זה שיכול לתת לקורא (בין אם הוא יוצר הסרט או קהל פוטנציאלי) מבע על, ולמקם עבורו את הסרט על שלושה צירים:
א) הציר של יצירתו המצטברת של היוצר, ואיך הסרט הזה משתלב באמירה המתגבשת של הבמאי על העולם בו אנו חיים.
ב) הציר של תולדות הקולנוע. אין יותר אף סרט שמנותק לחלוטין ממה שקרה לפניו. גם אם החיבור שהמבקר עושה הוא אסוציאטיבי לחלוטין.
ג) הציר האקטואלי, מיקומו של הסרט בסצינה התרבותית, הפוליטית, הקולנועית והמסחרית שבה הוא מתקיים. סרט אינו מוצג סטרילי. הוא מושפע ממצב פוליטי, מהחלטות בדרג תאגידי, ממאבקי אגו סמויים מעין ומשיוכו למגמה אופנתית, מודעת או ספונטנית.
"כך, למשל, יכול מבקר מסוים לשנוא את "בתול בן 40" ו"לדפוק חתונה" מסיבותיו האישיות (טעם אישי, השקפת עולם), אבל הוא יצטרך לספק לקוראיו דין וחשבון איך קרה ששני אלה הם מהסרטים הקופתיים, החשובים והמשפיעים ביותר השנה באמריקה. וצריך לזכור: מבקר הוא בראש ובראשונה עיתונאי. הוא מחויב לספק לקוראיו לא רק דעה אישית, אלא גם מידע".
האם ביקורת יכולה או צריכה להשפיע על תעשיית התרבות? האם אתה מרגיש שאתה משפיע?
"האם ביקורת יכולה להשפיע? בהחלט. האם היא צריכה להשפיע? לאו דווקא. האם המבקר צריך להתיימר להשפיע? חס וחלילה. אם הוא רוצה להשפיע שילך להפיק בעצמו סרט או שיתמנה למנהל הפצה של אולפן סרטים. המבקר רק מביע דעה. בתקווה שהיא תהיה כריזמטית ומנומקת היטב. הדעה שלו אינה לגיטימית יותר מזו של המפיץ בעל הממון או הבמאי בעל החזון. אם מישהו קורא את הביקורת ואומר "וואלה, הוא צודק" והולך לשנות משהו בעקבות הביקורת, זה סבבה. אבל זו לא המטרה. המטרה היא להציג לקורא דרכי חשיבה אלטרנטיביות. לגרום לו להבין שיש יותר מדרך אחת לקרוא את המציאות. אם יש מקום בו הייתי שמח להשפיע, (או יותר נכון להוות השראה) זה בדרך בה כותבים בארץ על קולנוע. ואולי גם בנפח שנותנים בעיתונים לכתיבה על קולנוע שתהיה דעתנית, ולא רק רכילותית".
האם אתה מרגיש אחריות כלפי הקהל, כלפי היוצרים?
"האחריות היחידה שיש לי בכתיבה היא לכתוב בדייקנות המקסימלית את דעתי הכנה ביותר, ולקוות שאני גם מצליח לעשות את זה באופן שיהיה מהנה לקריאה. האם אחריות כלפי היוצרים אומרת שאף יוצר לעולם לא ייפגע מביקורת שלי? גם את זה אני לא יכול להבטיח (והכי מתסכל, כשאתה כותב ביקורת טובה על סרט אבל אז שומע מהיוצר שהוא חשב שהיא פוגעת ולא הוגנת. אולי צריך ללמד בבתי ספר לקולנוע לא רק איך לעשות סרטים, אלא גם איך לקרוא ביקורות). ההצעה היחידה שלי ליוצרים היא שיפסיקו לקרוא ביקורות. זה ממילא לא מיועד להם. מה הם ילכו ויערכו את הסרט מחדש בגלל שאני חשבתי שהסוף איטי מדי?"
האם אתה מרגיש שיש דיאלוג בינך ובין הקהל?
"אני משוכנע שיש דיאלוג, אלא שברוב המקרים אני לא מודע לקיומו. ברגע שיושב אדם בבית, קורא קטע שכתבתי ואומר לעצמו "איזה טמבל הרוה הזה" נוצר דיאלוג. רק אם הוא מעלה את זה בכתב ושולח אלי אזי הדיאלוג מגיע גם לאוזניי. אם הכוונה היא בכך שהצלחתי לשכנע את הקהל בביקורותי, ולגרום לשלושה אנשים שלא שמעו מעולם על אנדריי טרקובסקי לראות את אחד מסרטיו, הרי שגם את זה אני לא יודע, אלא אם מישהו שולח לי מייל בנושא. אבל אז
זה כבר קשור להשפעה. ע"ע שאלה 2. וקטונתי מלנסות ולהשפיע. אני יכול להמליץ לאנשים לראות את "דוני דרקו" ולקלל שלוש פעמים ביום את המפיץ הישראלי שלא טרח להביא את הסרט ארצה, אבל אין לי מושג אם הקורא צפה, קילל או אפילו נהנה בכלל מהסרט. אולי בסוף "דוני דרקו" הצופה הממוצע, שלא הבין כלום, יחשוב שעדיף לו לקלל דווקא אותי. ומצד שני, אני לא לגמרי משוכנע שיש מישהו שבכלל קורא אותי. ואולי גם זה סוג של דיאלוג".
האם אתה חש שמוסד הביקורת הידרדר עם השנים?
"להפך! תראה מה קורה באינטרנט. איזו כתיבה מלאת תשוקה, כפייתיות וידענות. גם באתרים ישראליים וגם בחו"ל. מה שכן, האופן שבו העיתונות הישראלית מטפלת בקולנוע בכלל ובביקורת הקולנוע בפרט הוא די מביך. בייחוד בעיתונים היומיים. וחמור יותר: בטלוויזיה. הבעיה אינה עם המבקרים אלא עם העורכים והזכיינים שכבר לא ממש מתעניינים בביקורת קולנוע או מוכנים להקצות לה מקום נאות".
מה לדעתך עשה טשטוש הגבולות בין גבוה ונמוך לביקורת?
"רק טוב".
על איזה מבקרים אתה גדלת? מיהו המודל שלך למבקר?
"אני גדלתי על מאיר שניצר ב"חדשות" ועל יגאל בורשטיין ב"העיר". אהבתי את הכתיבה שלו ובתחילת דרכי אף ניסיתי לחקות אותו. בתור עכבר סינמטקים בשנות השמונים (כשעוד היה מה לראות בסינמטק) בכל פעם ששניצר כתב על סרט שלא היכרתי הייתי מנסה למצוא אותו ולצפות בו. ככה ראיתי המון סרטים, אבל אהבתי רק מעט מהם. עם הזמן פיתחתי טעם וסגנון משלי. אבל ההתחלה היתה כולה בהשראת שניצר. את יגאל בורשטיין פגשתי בהמשך חיי בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, והוא גם הפך לאחד המורים שהכי השפיעו עלי. ואני גם מאוד מחבב את רוב הסרטים שלו.
המבקר שאני הכי אוהב כיום הוא ג'ונתן רוזנבאום ב"שיקגו רידר". אין לנו טעם דומה (הוא יותר סנוב ממני), אבל אני מוקסם מהכתיבה שלו".
האם התחרטת פעם על ביקורת שכתבת?
"בגלל שאני מנסה לכתוב בשקיפות מלאה ובכנות מקסימלית אני גם מקפיד לכתוב באופן סדיר במדורי אם אני מתחרט על ביקורת או חוזר בי מעמדתי, אם חשבתי משהו אחד על סרט ובדיעבד שיניתי את דעתי. לא קרה שדעתי התהפכה, אבל יש שינויים בניואנסים. סרטים שעובדים מצוין בצפייה ראשונה ונראים מביכים בצפיה שנייה. סרטים שלא מרשימים בצפייה קולנועית, ודווקא צפייה חוזרת ובלתי מחייבת בטלוויזיה עושה איתם חסד. אני משתדל לכתוב את כל זה בזמן אמת ולא לחכות ליום כיפור".
עדכון אחרון : 11/10/2005 20:19
נא להמתין לטעינת התגובות
