סיפור כיסוי
לאחרונה, עושה רושם שהמוזיקה הישראלית מייצרת יותר קאברים משירים מקוריים. יהודה שוחט, שבעברו הגל"צי היה אחראי ללא מעט גרסאות כיסוי, בודק איך זה קרה לנו
אליהם אפשר לצרף את החדש של אמדורסקי, שפחות או יותר הצהיר שהוא ומוזיקה ישראלית מקורית זה כבר לא זה ופצח בטראנס חידושים, בתחילה כנגיעות לשיריו של שלמה ארצי ועכשיו כאלבום שלם עם האינטרפרטציות האישיות שלו לשירים נידחים מימי ילדותו; את מני בגר, שכדי להימנע ממאבק עם חברת התקליטים על הוצאת אוסף, בחר לחדש את עצמו לדעת (אחרי שכבר הוציא בתחילת שנות התשעים אלבום שכולו חידושים). במקביל, מפציצות תחנות הרדיו השונות את הקאבר ל"חום יולי אוגוסט" של להקת סינרגיה.
אז למה בעצם זה קורה, למה זה גורם ומה זה אומר עלינו? יואב קוטנר, העורך הראשי של ערוץ מוזיקה 24, דווקא היה מתומכי הרעיון במקור. "זה דבר שהיה חלק לגיטימי בהתפתחות של כל אמן, ולא משנה מאיזה דור, כי כולם לומדים ומתפתחים בזה שהם עושים שירים של אחרים. אפילו הביטלס התחילו בזה".
ובכל זאת?
"מתופעה נורמלית זה הפך לדבר פשוט נוראי. אני לא מדבר דווקא על 'כוכב נולד', שקיים בכל מקום. אני חושב שזה מעיד על פחדנות, על שמרנות ועל היתקעות במקום. זה פשוט עוצר את המוזיקה, כי ברגע שהקאברים הופכים להיות הדבר העיקרי והכי מצליח, אז למה להתאמץ ולעשות דברים חדשים ומעניינים?
"זה נובע מזה שבמוזיקה הפופולרית בארץ קנה המידה העיקרי הוא המסחרי. כלומר, אם אתה לא מוכר אתה לא שווה. בשנות השישים והשבעים, החדשנות היתה הדבר המרכזי והעיקרי, ולמען האמת גם המוכר. פעם, הרצון לעשות משהו יותר מעניין ויותר טוב, היה נחשב גם למסחרי. בשנות השישים הרחיבו את גבולות הפופ וזה היה הדבר הנכון. היום בעצם מצמצמים אותם בחזרה. הולכים על בטוח כל הזמן וזה משהו נוראי בעיניי".
קוטנר אמנם מדבר באיבה גלויה כלפי התופעה בגלגולה הנוכחי, אבל חשוב לציין שגם הערוץ שבו הוא עובד הפך לחלק מהמכונה, עם התוכנית "מת להיות", שלקחה בעצם את הרעיון כולו צעד אחד נוסף קדימה, שבמסגרתו המתמודדים על התואר הנכסף, מחקים את האמנים גם בקולם וגם במראם החיצוני. לזכותו ייאמר שבמקרים רבים נראית התוכנית כמו פארודיה מוחלטת על התעשייה, או לפחות על "כוכב נולד", התוכנית שמושכת אליה את מרבית החצים בכל מה שקשור להריסת שורשי המוזיקה העבריים.
"התופעה הזו לא התחילה בארץ", מסביר קוטנר, "אבל ברור שברגע שכוכב נולד הופכת להיות הגורם העיקרי שמשפיע על סצנת המוזיקה בארץ, כמו אילו שירים ישירו, מי יוחתם בחברות תקליטים, הרי שההשפעה שלה היא דרמטית. זה לא שהם עושים גם קאברים, הם עושים רק קאברים. אז למה להתאמץ לעשות משהו אחר?".
ומה רע בזה?
"יש בזה משהו לא הוגן כלפי הזמרים והיוצרים מקוריים. אנשים לא יודעים שהשירים היו של איקס, ומי שהקריירה שלו כבר נעלמה, לא מרוויח מזה שהשיר שלו חוזר. זה מאוד אכזרי. זה בא גם על חשבון היוצרים החדשים המקוריים וגם על חשבון היוצרים הוותיקים. אני חשבתי לעשות תוכנית שכולה קאברים ולקרוא לה 'אתם קוברים את השירים'".
להקת סינרגיה היא אולי הדוגמה הטובה ביותר להשפעת הצלחה של קאבר על הופעות, מכירות וחשיפה. אחרי תקופה ארוכה על הבמה ובמגירות, יצא לפני חודשים אחדים לחנויות אלבום הבכורה של ההרכב, "צועקים על אהבה".
התגובות בחנויות, למרות כמות סבירה של קהל מעריצים נאמן, לא היו נלהבות. התחנות האזוריות דווקא השמיעו אותם, פה ושם, אבל במדורת הסקאלה - הפלייליסט של גלגל"צ - לא ראו אותם ממטר.
"זה נולד לגמרי מהלב", מסביר רון הופמן, סולן הלהקה. "שמענו אותו ברדיו תוך כדי נסיעה, ופתאום עיכלנו כולנו יחד שהוא מהמם ומתאים לנו, והחלטנו להקליט אותו בגרסה משלנו. הלחן מדהים וזה התאים לאווירה שלנו".
ומה קרה אז?
"עשינו סקיצה, שלחנו אותה לשלמה ארצי, קיבלנו מחמאות ומשם הכל כבר היסטוריה".
לצורך אי שכתוב ההיסטוריה, חשוב לציין שהגרסה המשודרת ברדיו ללא הרף היא הסקיצה עצמה, ללא תיקונים מיותרים, כך שמי שנשאר להקשיב עד הסוף, יכול לשמוע את המתופף (אורי רז) שואל אם זה יצא בסדר. כן, אורי, אם לשפוט על פי כמות ההשמעות, זה יצא לא רע בכלל. "צריך להבין", מגלה הופמן את התמונה, "זו סקיצה ברמה כזו שהתכנון המקורי שלנו היה שיואב אליאסי (הצל) יעשה את קטע הראפ ושנשנה גם חלק מהמילים בשיר, אבל בגלל ששלמה ארצי התלהב והציע לנו להשאיר את זה ככה, פשוט שלחנו את זה לרדיו".
ולא היה כאן שום אלמנט מסחרי?
"אני לא מכחיש שברגע ששלמה ארצי אהב את השיר הזה, היה ברור לנו שזה יעבור בקלות. זה לא הפתיע אותנו שזה עבר פלייליסט. היה לנו את "צועקים על אהבה" שהיה להיט, אבל לא בגלגל"צ ובסופו של דבר, אם השיר הזה לא היה של שלמה ארצי, הסבירות שהוא היה עובר היא הרבה יותר נמוכה. היו לנו באלבום דברים מתאימים בהרבה לפלייליסט, לפחות לדעתנו. אנחנו לא מרגישים שאנחנו נישה זניחה, אבל לא אהבו את זה".
לא יוצר הרגשה קצת לא נכונה, שהדחיפה הגדולה ביותר לקריירה שלכם נוצרה כתוצאה מקאבר לשיר שהוא בכלל לא שלכם?
"יש בזה הרבה מאוד דברים מבאסים, אבל כנראה שזו הדרך היחידה להגיע למיינסטרים. אם היית שואל אותנו קודם אם נעשה את זה, הייתי אומר שממש לא. מבחינתנו זה נחשב לדברים נמוכים. יש לי הרגשה שאני צריך להתנצל על זה, אבל אנחנו מרוצים מאוד מהתוצאה. זה ברור. האלבום מוכר כרגע יותר ממה שהוא מכר לפני כן. החשיפה גדלה בהרבה וכאילו נפתחנו לקהל שלא היה מודע אלינו, אז ברור שזה משפיע לטובה, למרות הצורך הפנימי הזה".
יכול להיות מצב שבעתיד, אם לא תושמעו, תעשו עוד קאבר כזה? אולי אפילו אלבום?
"אנחנו הכי לא רוצים להיות משויכים לזה. אנחנו לא נמשיך לעשות את זה. אגב, אני גם לא חושב שזה יהפוך את הדרך שלנו לקלה יותר ברדיו, אבל ברור שבינתיים זה רק עזר".
מעברו השני של הופמן, לפחות במובן המטאפורי, יושב דן דן מטיוק, מבכירי העורכים המוזיקליים בגלגל"צ. "מבחינת השמעות, הצצתי ברשימת השירים המושמעים שלנו בשנה האחרונה", הוא אומר, "ואם אני לא טועה, אין שם יוצאי דופן חריגים או עלייה דראסטית בכמות הקאברים".
במקרה הזה חשוב לציין שמטיוק מדבר על השירים שהושמעו בתחנה הצבאית, ולא על הסינגלים שהגיעו לתקליטייה. כאלו, גם הוא מודה, יש אינספור. "כמות הקאברים שנעשית בשוק היא עצומה, אבל מתוכם, הכמות שמושמעת היא לא כל כך גדולה".
הקריטריון להשמעת קאבר?
"אין מה לעשות, קאבר טוב צריך לגרום לשיר להישמע כשלך. מעט מאוד אמנים מסוגלים או מצליחים לעשות את זה. דודו טסה עם 'הלילה לא', זו דוגמה פנומנלית לקאבר שעלה על המקור. הביצוע שלו מוכר ואהוב יותר, נכון לעכשיו, מהביצוע של ריטה. במקביל, צריך לזכור שכשאתה לוקח שיר מאוד אהוב של אמנים כמו דיוויד ברוזה, ריטה או אריק אינשטיין ומחדש אותו, לפעמים אתה עלול לעצבן את המאזינים שאוהבים את המקור. להרוס את השיר. זה יכול להיות חרב פיפיות".
מטיוק חושב שיריית הפתיחה במבול הקאברים, היתה בפרויקט "עבודה עברית", שבו חודשו לקראת שנת היובל 50 קלאסיקות עבריות בידי "טובי האמנים". אותו פרויקט הציג, לטעמו, את שני צדי המטבע בתעשיית הקאברים.
"'עוד חוזר הניגון' של ברי סחרוף הוא קאבר יפהפה", הוא מסביר. "זה לקחת שיר לא מוכר ולהפוך אותו למוכר ואהוב. הרי אף אחד לא יודע שנירה גל שרה את זה במקור. אגב, בגלגל"צ, אם הקאבר מצליח, זה מחזיר חזרה גם את המקור אל מאגר השירים. זה קרה במקרה של 'למה לא אמרת לי' של אריק לביא, שחזר להיות מושמע בעקבות 'הזבובים', שחידשו אותו ב'עבודה עברית'. זה הצד היפה בכל העניין, שזה מקים לתחייה שירים. כמובן שזה לא יכול לבוא על חשבון יצירה מקורית".
מה לגבי המקרה של סינרגיה? האם בעקבות הקאבר יהיה להם יותר קל מעכשיו להיכנס לפלייליסט?
"סינרגיה היתה להקה מוכרת באופן חלקי עוד לפני הקאבר, לפחות בקרב קהלים מסוימים. אני לא יודע אם זה קשור לקאבר, אבל כל שיר שלך שהשמיעו, מקל על הבאים את הכניסה להשמעה בכל תחנה. זה שיקול, אבל הוא תמיד עניין של איכות. קאבר לא נותן מניות בטוחות. אם עשית אותו טוב אז יש על מה לדבר".
זה לא הופך לכלי הנשק העיקרי של ההרכבים הצעירים שלא זוכים להיות מושמעים?
"ברור שלהרכבים חדשים זה נותן יתרון בהשמעות ברדיו. בתחנות כמו גלגל"צ או רשת ג', קאבר כזה, שנעשה לשיר מוכר, נחשב למעשה בעיני העורכים כשיר ישן, וזמן העיכול שלוקח למאזין ממוצע הוא קצר בהרבה משיר חדש לגמרי".
כשמביטים על גרף הנוסטלגיה בשנים האחרונות, אפשר לזהות רגרסיה מוחלטת, שמתחילה עם התוכנית של יהורם גאון בערוץ הראשון, נמשכת עם צביקה הדר וחבורת המשובטים העונים לשם "כוכב נולד", ובתווך אפשר להכניס גם את גל השירה בציבור ששטף את הארץ לפני כשנתיים ועדיין נמשך.
"המחזור הזה נובע גם בגלל חברות התקליטים", מסביר מטיוק. "בגלל המצוקה הכלכלית, הן הולכות על בטוח ומוציאות עכשיו אוסף אחרי אוסף, וגם הן חלק מהמחזור הזה".
ואתה לא מרגיש שהכל בעצם נעשה מכיוון שכך הרבה יותר קל לזכות להשמעות?
"אני לא יודע מה השיקולים שמנחים מישהו לעשות קאברים. אני מניח שהשיקולים של סינרגיה שונים לעומת השיקולים של אסף אמדורסקי, שעושה משהו שבא מהשירים שהוא אהב לשמוע. בכל מקרה, לא בטוח שזה טוב או רע".
מה טוב?
"אני רואה בקאברים תופעה חיובית בבסיסה. מצב שבו אמן לוקח שיר שהוא אוהב, לרוב אמן צעיר, ומצליח להעניק חיים חדשים לשיר שאבד עליו הכלח, הוא נהדר. זה הדבר הכי טוב שאפשר לומר על'כוכב נולד', שזו תוכנית שמעלה באוב שירים ישנים. אגב, באנגליה, כל סצנת הדאנס בנויה מקאברים וגם כל להקות הבנים עשו ועושות קאברים, כך שזה לחלוטין לא עניין ישראלי".
בהקשר הזה, יש לי גילוי נאות קצר. חמש שנים אחורה, כעורך מוזיקלי בתחנה הצבאית וכעורך המצעד העברי, הגענו להחלטה לקראת המצעד השנתי להפסיק את התחרות עם רשת ג' על השמעות הבכורה במצעד עצמו, על מנת ליזום משהו שנראה לנו יצירתי יותר. זה התחיל בחיבור שיצר אורי פז (בזמנו ראש מחלקת המבצעים בתחנה), שיווקי בעיקרו, בין שלומי שבת לשלומי שבן, לצורך ביצוע השיר "חתיכת שמים" והמשיך באותה שנה (תש"ס) עם ביצוע מטורף של להקת אינפקציה ל"עד הקצה".
שנה לאחר מכן, עבור אותו מצעד, ביצעה "כנסיית השכל" את "טיפת מזל", דיקלה את "הלילה" ומוש בן-ארי את "ואיך שלא". השיר שסגר את הפרויקט, לפני שלוש שנים, היה "אין עוד יום" של רון שובל, כשבמקביל ביצעה קורין אלאל את "קשר הירח" שלה, עם התזמורת האנדלוסית.
מה שעמד מאחורי הרעיון היה לנסות ליצור לשירים שבלאו הכי כבר היו מוכרים גוון מוזיקלי חדש, שיוכל, כמובן, גם להביא להשמעות רבות כקידום למצעד ואולי גם להישאר אחריו. בסופו של דבר שרדו ארבעה שירים את מבחן הזמן, וקשה לומר שהם שינו משהו בתעשיית המוזיקה הישראלית.
לאורך השנים, הזמר הים תיכוני נבדל מאחיו ה"אשכנזי". בשנים האחרונות החלו לחלחל האמנים הבולטים באגן הים התיכון לתחנות הרדיו השונות, גם בעקבות החלטה מערכתית בגל"צ, ובשנה האחרונה פרצה במלוא עוזה תופעה חדשה. בזה אחר זה משוגרים לשוק אלבומים הכוללים גרסאות כיסוי מזרחיות, לשירי ארץ ישראל, דוגמת אלבום החידושים לשיריה של נעמי שמר, שמבחינה איכותית רחוק מלהרשים, אבל לפחות על פי יוצריו, קירב את השירים העתיקים אל לב הקונצנזוס.
מאיר לחיאני, מומחה למוזיקה ים תיכונית ועורך בחברת תוכן, רואה שני צדדים לתופעה: "מצד אחד, זה נחמד לקחת שירים ישנים ולהחיות אותם. צריך לזכור שאלו שירים שהאוכלוסייה הספציפית הזו לא התוודעה אליהם. מדובר בשירים שהם הקלאסיקה של המוזיקה הישראלית ב-30-20 השנים האחרונות. זה פשוט מביא אותם לאוזניים חדשות ".
ומצד שני?
"במובן השלילי, אם מחליטים לגעת בשירים שהם נכס צאן ברזל, ובחידוש לא מביאים שום אינטרפרטציה חדשה ומרעננת או כוונה כנה, הרי שזה רק עושה נזק והגרסה העתיקה עדיפה בהרבה".
ממה נובע לדעתך הגל הזה של חידושים ים תיכוניים לשירי ארץ ישראל?
"הז'אנר הים תיכוני סובל ממחסור בכותבים. להפיק אלבום עולה הרבה מאוד כסף, ולכן השיקול המסחרי הוא גורם מאוד משמעותי בתקציב ההפקה. כשאתה עושה קאברים, אתה מוזיל עלויות, רוכב על הצלחה קיימת ונקודת הזינוק שלך טובה יותר".
עד כמה הקאברים הללו זוכים להצלחה?
"מנקודת ראות של עורך מוזיקלי שמקבל המון חומרים, אני מתייחס בזהירות לדברים כאלה. אני חושב שאם אני לא מעודד את זה בצורה גורפת, אולי אפשר להביא למאמץ גדול יותר של האמנים לבצע שירים חדשים ולהרחיב את הרפרטואר הקיים".
אתה לא חושב שזה ניסיון לחדור לקונצנזוס?
"ברור שכתוצאה מביצוע יפה לשיר כזה, כמו למשל מה שעשה יואב יצחק עם "הכניסיני תחת כנפך", שזכה להתלהבות גדולה וחיבר אותו לקהל אחר. לדעתי, אם יש בגרסה המחודשת ערך נוסף, אז זה בהחלט מקרב את האמן ואת המוזיקה שלו לקונצנזוס".
נא להמתין לטעינת התגובות
