ויהי אור
נדב הולנדר ממשיך לחפור במדף התקליטים העברי, והפעם, כשמתי כספי הוציא סולו בפעם הראשונה
והפעם, קצת על מאחורי הקלעים של "למה לא סיפרת לי?!": קודם לאותו אלבום מופלא, פגש גרוניך במוזיקאי צעיר אחר, מתי כספי שמו. זה היה במסגרת העבודה על מחזמר בשם "עיר הגברים", שהצמיח בין השאר קלאסיקות כמו "פנקס הקטן". מתי הקטן ושלמה הקטן, מהגרים טריים לעיר הגדולה (זה מחניתה וזה מחדרה), מצאו שפה משותפת והפכו לחברים טובים.
באותה תקופה נודע כספי, שכבר הספיק להיות הרוח החיה מאחורי שלישיית "לא אכפת להם" (שנקראה קודם "שלושת השמנים"), להקליט כמה סולואים בצבא ולהלחין את הלהיט "אליעזר בן-יהודה", כילד פלא מוזיקאי, והוא החל לקבל הצעות שונות לשיתופי פעולה, שכמה מהן עתידות להפוך אותו בעשר השנים הבאות לאחד המלחינים הפעילים בארץ.
אבל שיתוף הפעולה המוצלח מכולם, גם אם לא זה שזיכה אותו בהצלחה מסחרית מידית, היה עם גרוניך. קודם כל, היה זה כספי שדחף את גרוניך להקליט את אלבום הסולו שלו. לאחר מכן עזב כספי את "מה אכפת להם" והתמסר ברובו לעבודה עם הבחור המופרע מחדרה, שהיה מבחינות רבות האנטיתזה המושלמת שלו – מוחצן מאוד, עם קול גבוה ושליטה מוחלטת בכלי אחד. זאת לעומת המופנמות המתי-כספית, קול הבס שידע עוד מנעוריו בקיבוץ והנטייה להתפרש על פני מגוון רחב של כלים.
במקביל, לפני ואחרי האלבום "מאחורי הצלילים" (1973) שסימן את שיא הקשר ביניהם, כבר עלתה במוחו של כספי המחשבה לשמוע בעצתו שלו עצמו לגרוניך, ולהקליט גם הוא אלבום סולו. אלא
לאור אותה הססנות מצד המפיקים, התעכבה העבודה על האלבום והוא יצא רק ב-1974, שלוש שנים אחרי זה של גרוניך. אבל התוצאה הסופית היתה שווה את ההמתנה: הבגרות, חוסר ההתפשרות המוחלטת של כספי, כמו גם פרק הזמן שהיה לו על מנת ללמוד מטעויותיו של גרוניך, הובילו לכך שכאשר יצא האלבום, קשה היה לחלץ מילה שלילית אחת לגביו. מדובר ברצף קלאסיקות חד פעמי, שכמו תמיד, חלקן זכורות היטב עד היום, וחלקן - פחות.
פרט בולט במיוחד העולה מעטיפת האלבום (בנוסף, כמובן, לאותם מכנסי פיל חומים שאותם לובש כספי מצדו הקדמי של התקליט, אבל זה לא הזמן ולא המקום לבקר את אופנת 74') היא רשימת הקרדיטים הדלילה: הגיטרות, הקלידים, התופים ואפילו הוויבראפון, נוגנו כולם בידי כספי, שמתגלה כאן כמולטי-נגן מוכשר במיוחד.
השירים עצמם הם, כמו שאומרים, אחד אחד. זה מתחיל עם "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" למלים של נתן זך. השיר הבא, "ואותך", הוא בלדה מלנכולית שנכתבה במקור כשיר עליז על תחנת הכוח רדינג. גרוניך, נהוג לספר, היה זה ששיכנע את כספי לחשוב על השיר באופן איטי ורומנטי יותר, ואף כתב לו את המילים. מיד אחר כך "הבלון שלי" היפהפה ולאחריו, ברוח השטות הכספית המוכרת, מופיע "כלבלב הו בי די בם בם". אבל כאן לא נגמרים להיטי האלבום: "נח" ("מה?"), בהשתתפות "שוקולד מנטה מסטיק" ותזמורת רשות השידור, הוא מופת של הלחנה ותזמור, וכמוהו גם "איך זה שכוכב".
לצד כל אותן קלאסיקות, כמה שירים נשארו קצת מאחור ונראה שהגיע הזמן להזכיר גם אותם - שלא יעלבו. כזהו "ביום מסה" המדכדך, שמהווה את הפינה הקודרת ביותר באלבום, "להשתנות תמיד", עם הקפיצות הווירטואוזיות במלודיה ("להשתנות ת-מיד"), "אלוף משנה במילואים" (שיעורר בוודאי הזדהות בקרב כל אלוף משנה במילואים) ו"אני יודע שאני אמות בקיץ" הציני, למילים של חיים חפר ("את תתפני ודאי מעיסוקייך כדי לראות אותי יורד לבור").
בסך הכל, האלבום הזה לא ממש נופל לקטגוריית ה"נשכחים שלא בצדק". אם מעטים מהשירים בו נשכחו מאז, זה בוודאי בגלל כמות הלהיטים הבלתי נתפשת שהוציא כספי בשנים שלאחר מכן. אבל דווקא היום, לאחר שנתיב הקריירה שלו, כמו שאומרים האסטרולוגים, ידע כל כך הרבה ירידות ועליות, ובדיוק בחודש שבו הוא מוציא אלבום חדש, מעניין לחזור לנקודת הפתיחה שבה פרץ הגאון הזה לחיינו. שנה טובה לכולם.
מתי כספי, "מתי כספי", 1974
נא להמתין לטעינת התגובות
