דמיינו אותו חי
ב-9 באוקטובר הוא היה אמור לחגוג יומולדת 65. חצי יובל אחרי מותו, דמותו של ג'ון לנון עדיין מסעירה לבבות בכל רחבי העולם. הנה סיפור חייו הציבוריים, מ-א' עד ת'
ג'וליה סטנלי לא גידלה את בנה הגאון, אבל היא זו שלימדה אותו לנגן בגיטרה. היא ילדה אותו במהלך הפוגה שהתקיימה בין ההפצצות הגרמניות על ליברפול, במלחמת העולם השנייה. אביו אלפרד לנון היה מלח בצי הסוחר, שעבד בים ולא נכח בלידתו. הוא גם לא נכח בהמשך. ג'וליה לא היתה מסוגלת לגדל את התינוק לבד, ולכן מסרה אותו לידי אחותה ובעלה שהיו חשוכי ילדים,
בית
מגיל חמש עד גיל 23 התגורר ג'ון בבית מרוחק מעט ממרכז העיר ליברפול. בשנה שעברה שופץ הבניין בקפדנות, והוא נראה בדיוק כמו בימים שבהם גר ג'ון עם דודתו מימי. בית מוקף חצר, פשוט, כפרי. במרפסת הבית שברחוב מלוב 251 הקים לנון את ה"קוורימן", להקתו הראשונה. כאן כתב את השירים הראשונים שלו עם פול מקרטני.
ג'וליאן
8 באפריל 1963, סינתיה לנון יולדת את בנו הבכור של ג'ון. על ג'וליאן כתב מקרטני את "היי, ג'וד" - שיר עצוב-מתוק, המנון קסום ונוגע ללב גם יחד, על הצורך להיות אופטימי גם כשבחוץ יורד גשם ועל הלחיים יש דמעה. ב-1984 פתח ג'וליאן בסערה קריירה עצמאית כיוצר-זמר, עם שיר שנשמע כאילו נשכח על הטייפ של אבא-ג'ון, "ואלוט". אבל כמו שהופיע, כך נמוג ונעלם. הוא נשאר ג'וליאן, הבן של ג'ון. לא יותר.
דיכאון
בסוף שנת 1965 החל לנון להיות מודע למצבי הרוח הדיכאוניים שלו. גם בשירים שלו מאותה תקופה ואילך ניכר שינוי. לא עוד עליצות נעורים, אלא גם "אני מפסידן" או "אין תשובה", "המחר אינו יודע" ועוד שירים שביטאו תחושת חוסר ערך, אובדן דרך והתפרצויות זעם, שעמדו בניגוד לתדמית העליזה, האירונית ונטולת הדאגות של לנון. תחושת אובדן הדרך והניתוק מהמציאות התעצמה אצל לנון במהלך השנתיים הבאות, שבהן חש כי הוא זקוק לעזרה "כדי לחזור למציאות" (כפי שכתב בשיר "הצילו!"), כאשר שיריו הופכים יותר ויותר אישיים וביוגרפיים, בעוד הוא עצמו שוקע לתוך שימוש הולך וגובר בסמים הזייתיים.
דקוטה האוס
עכשיו זה אחד הבניינים המפורסמים בניו יורק ומאתרי התיירות המובילים בעיר. הבניין שבו חי לנון מ-1975 ועד 1980, הבניין שבפתחו נורה חמש פעמים למוות בידי מטורף.
התבגרות/הימים הראשונים
לנון גדל בבית הדודה מימי. כמה ימים לפני שחגג יום הולדת שש, הופיע אביו אלפרד בבית הדודה בליברפול, ואמר ש"אם ג' וליה לא יכולה לגדל אותו בעצמה, אני אגדל אותו". זה היה ב-1946 ואלפרד התכוון לקחת את בנו היחיד ולהגר עימו לניו זילנד. התערבותה של האם ג'וליה בעזרת עורך דין טוב, מנעה את עלייתם של אלפרד והילד לאונייה, והמשטרה החזירה את ג'ון-ווינסטון לבית הדודים מימי וג'ורג'. בגיל 12 רשמו אותו ללימודים ב-Quarry Bank Grammar School, ושם הפליא בציוריו ובכתיבת סיפורים קצרים. כשהיה בן 15 נפטר הדוד ג'ורג'. לימים יגדיר לנון את המוות של מי שהיה דמות האב בחייו כ"טראומה גדולה, שלא ידעתי להתמודד איתה". אולי משום כך בבית הספר התיכון Dovedale עסק לנון בעיקר ברישום ובציור קריקטורות והציק למורים בהערות סרקסטיות. לאחר מכן עבר ללמוד ב-The Liverpool Art College, ושם גם פגש את אשתו הראשונה סינתיה פאוול. המורים ספגו את הצלפות לשונו, אבל הכירו בעובדה שהנער אינו רק צייר מחונן, אלא טיפוס מרובה כישרונות. לנון היה בן 16 וחצי, ובלילות ניגן בלהקת קאוורים במועדון Woolton Parish Church Fete. רק ביולי 1957 פגש לראשונה את מי שאיתו ישנה את העולם ואת התרבות הפופולרית לנצח: פול מקרטני.
המחזמר: "לנון"
המחזמר שעלה בתחילת 2005 ירד מהבמות בברודווי לאחר שישה שבועות בלבד. הוא ספג ביקורות קשות, והועלה 49 פעם בלבד בהצגות רגילות ועוד 42 הצגות הרצה. המחזה הופק בעזרת אלמנתו של לנון, יוקו אונו, ודרכו לברודווי היתה לא קלה. הוא עבר שכתובים רבים לאחר שהופק לראשונה בסן פרנסיסקו. הקהל הידלדל מאז הבכורה ב-15 באוגוסט , עד לתפוסה של 40 אחוז בלבד בהופעות האחרונות. המחזמר דילג על השנים הראשונות בקריירה של לנון, כשחוללו הביטלס מהפכה בעולם המוזיקה הפופולרית, ונתן משקל מועט ביותר לנישואיו הראשונים ולבנו ג' וליאן, ולקרע בינו לבין הביטלס ב-1970. " זה ג' ון לנון, האגדה, כפי שסונן דרך זווית הראייה המגוננת, הסלקטיבית והאינטרסנטית של יוקו אונו", נכתב באוגוסט בביקורת בעיתון "ניוזדיי".
וריאציות על נושא קבוע
מוזיקלית, היה ג'ון לנון מלחין פחות "טבעי" מפול מקרטני. השכלתו המוזיקלית היתה עצמאית, והוא לא חשב במונחים של "יצירות" או "מורכבות מלודית". במילים אחרות: לנון מעולם לא היה כותב יצירה לתזמורת כמו "אורטוריה מספר אחת לעיר ליברפול", שחיבר מקרטני. "הביטלס היו להקה גדולה, כי לנון היה שם תמיד כדי לרסן את ההשתפכויות של מקרטני, שהיה הגאון האמיתי בלהקה", אמר פעם מוזיקולוג בריטי. יש בזה כמובן הגזמה גדולה. אין ספק שהחיבור בין המתיקות והנעימות של מקרטני לבין המרירות הצינית והנונשלנטית של לנון עשה את השירים שלהם לנצחיים. תמיד היה קצת דם ג'ון לנוני לקינוח הדבש. לנון היה באמת מלחין פשוט. "פשוט" במובן המבריק של המילה. "שיר הוא בסך הכל שיר, יצירה קצרה, וכל השירים הם וריאציה על נושא קבוע", אמר פעם. אין אצלו תו עודף, וכל מילה יושבת בדיוק במקום. גם כשהוא מנגן סולו, הוא בדרך כלל פשוט מנגן את המלודיה הבסיסית של השיר, רק בלי השירה ("בחור קנאי", "או, אהובתי"). לנון לא האמין בעיטורים ובתוספות, אבל הצליח לחבר בשלמות מילים למנגינה. מוזיקולוגים שביקרו אותו על הפשטות הרבה של שיריו, הצביעו בעיקר על ההתפתחות המזערית שלו כמלחין מ-Please Please Me של 1963 ועד Watching The Wheels ב-1980.
זו עבודה נהדרת!
זה היה בשנות החמישים כשהלך ג'ון לנון הנער עם חברים לסרט קולנוע בכיכובו של אלביס פרסלי. "בחוץ היה תור ענק ובפנים, בקולנוע, הסרט התחיל. ברגע שראו את אלביס על המסך, כל האולם התמלא בקריאות הערצה. אני זוכר את הרגע הזה שבו אמרתי לעצמי: 'היי, לבחור הזה יש יופי של עבודה. זו עבודה נהדרת!" כך מתאר ג'ון לנון את הרגע שבו החליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול.
חופש
לנון היה פציפיסט, לוחם חירות עם גיטרה במקום רובה, יוצר בעל מודעות פוליטית רחבה ועמוקה, שרק הקצינה לאחר המפגש שלו עם 69' נישאו ג'ון ויוקו בגיברלטר, ואת ירח הדבש שלהם בילו באמסטרדם, כשבמשך שבוע שלם לא יצאו מהמיטה, כמחאה על הסבל ועל האלימות שיש בעולם. בהקלטות של האלבום הלבן הביא לנון את יוקו אונו לאולפן. זה היה צעד חריג, כי אף אחד מחברי הביטלס האחרים לא הביא חברה או אישה להקלטות אף פעם. בצילומי הסרט Let It Be רואים את יוקו מלטפת את ראשו, ובאופן כללי נוכחת בהקלטות של הלהקה הגדולה בעולם. את מקרטני זה הכעיס מאוד. את ג'ורג' הריסון זה הוציא מריכוז, אבל לנון התעלם. "התרבות שלנו מייצרת סוג בעייתי של מערכת יחסים, כשהיא מכריחה את הבעל והאישה לא לעבוד זה עם זה, וכך לבלות את רוב שעות היום בנפרד", אמר . "אני לא מסכים לתפישה הזו". אהבתו העזה ליוקו אונו גרמה לג' ון להוסיף לשמו האמצעי את השם אונו. לנון ידע שיוקו מעוררת אנטגוניזם בקרב כל אוהבי הביטלס ומעריציו שלו גם יחד. הוא התייחס לכך בראיון האחרון שנתן בחייו: "תמיד נראה כאילו זה מפריע לכולם שיוקו ואני רוצים להיות זה עם זה כל הזמן. אבל זה לא הפריע, לא לי ולא ליוקו. אנחנו חיינו בעולם משלנו ולא הפריע לנו מה השאר חושבים". בשנת75', יומיים לאחר שג'ון ויוקו עברו לגור בבניין הדקוטה בניו יורק, נולד בנם שון, בדיוק ביום הולדתו ה-35 של ג'ון. לנון החליט שהוא פורש ממוזיקה לטובת גידול בנו. הוא חזר לאולפן רק ב-80' כדי להקליט (עם יוקו אונו) את התקליט האחרון, "פנטזיה כפולה".
טריפים
על אף שסמים היו חלק אינטגרלי מחייו ומיצירתו עד שנת75' ( ברגע שבו נולד שון, החליט ג' ון לא לגעת יותר בכל סם שהוא), דווקא יוקו אונו היא שזכתה ממנו להגדרה היפה: "הטריפ האולטימטיבי".
ישו
לנון לא היה דתי, על אף שיש לו לפחות שיר אחד מפורש שנקרא "אלוהים". הוא תיעב את "הפוליטיקה של הדת", אבל דווקא משפט תרבות המזרח הרחוק, ושני אסיאתים שאותם העריץ: יוקו אונו והמהרישי מאש יוגי בהודו. ב"לחצות את היקום" הוא משלב משפטים בהודית. ב"חלום מספר 9" הוא שיבץ טקסט ביפנית. ב"האישה היא הכושי של העולם" חיבר בין העבדים של העולם הישן (השחורים), לבין מי שראה כעבדים של העולם החדש (הנשים). את ההשראה לשיר וגם את הרעיון המרכזי, הודה לנון, שאב מיוקו אונו ש"לימדה אותי הרבה על נשים, כל מה שאני יודע על נשים". אחד המשפטים הידועים שלו הוא "חופש הוא עניין שבמחשבה". אנשים שחושבים על עצמם במונחים של כבלים יהיו אסירים לנצח, הסביר, וזכותו של האדם, זכותו הבסיסית, היא להיות חופשי. היום זה נשמע נאיבי מאוד, אבל בשנות השישים זה היה אפקטיבי.
יוקו אונו
מן הסתם האלמנה המפורסמת ביותר בעולם. אמנית אוונגרד יפנית שפעלה בלונדון בסוף שנות השישים. בנובמבר66' פגש לנון את יוקו אונו בפתיחה לתערוכה שלה בגלריה לונדונית. הם ניהלו רומן חשאי חודשים אחדים, ואף הקליטו יחד תקליט משותף, Two Virgins, שעל העטיפה שלו הופיע צילום משותף שלהם בעירום מלא. באוגוסט 68' הגישה נגדו סינתיה תביעת גירושים. במרס אחד שעסק בה, הפך למשפט הכי מפורסם שלו. בשנת 66' עורר לנון מחלוקת עזה כשאמר: "הדת הנוצרית נמצאת בשקיעה, אבל הרוקנרול יחיה לנצח. כבר עכשיו הביטלס פופולריים יותר מישו". אמירה זו עוררה גל של מחאות והחרמות, והביאה לשריפת תקליטים של הביטלס בארצות-הברית, שנתיים בלבד אחרי שיא הביטלמניה, ובסופו של דבר גם להתנצלות פומבית של לנון, שכבכיר הפוליטיקאים של הרוק ידע לומר שדבריו הוצאו מהקשרם ושהבינו אותו שלא כהלכה.
כסף
לפי ספר השיאים של גינס, מקרטני הוא החיפושית העשירה ביותר, אבל חייבים לזכור שלנון הוציא מעט תקליטי סולו, כמעט לא הופיע, ובאופן כללי לא טרח מדי להעצים את הונו האישי, שכל כולו נצבר אך ורק מתמלוגי שיריו וממכירות תקליטים. במותו הותיר אחריו 375 מיליון דולר שאותם הוריש ליוקו.
לנון, ג'ון ווינסטון
ג'ון ווינסטון לנון, בנם היחיד של ג'וליה סטנלי ואלפרד לנון. מרי סמית סטנלי, הדודה שלו, נתנה לתינוק שבא לעולם ב-9 באוקטובר 40' את השם "ג'ון ווינסטון". את אשתו הראשונה, סינתיה פאוול, הכיר בקולג' ללימודי אמנות בליברפול, וכשנשא אותה לאישה כבר היתה בהריון מתקדם עם בנו הראשון ג'וליאן. כפי שאבא שלו נעדר "מהבית בזמן שהוא עצמו נולד, כך גם ג'ון ראה את בנו ג'וליאן רק יומיים לאחר שנולד, מאחר שהיה במסע הופעות בלונדון".
ממורביליה: מפוחית
ב-2001 נמכרה המפוחית של לנון (שבה ניגן, בין היתר, את הסולו ב"או, יוקו") ב-3,600 דולר במכירה פומבית בקנט, אנגליה. המפוחית נמכרה בקופסה המקורית שלה, שבה כתב לנון: "אל תשפטו אותי על הטוב שבי ואל תנסו אותי על הרע שבי. אם אתם רוצים לנסות אותי, נסו אותי כאדם". בית המכירות הפומביות למברהארסט שבקנט מכר את פריט האספנים לקונה אנונימי בטלפון. את הפסנתר הלבן של לנון, שבו חיבר והקליט את "Imagine", קנה הזמר ג'ורג' מייקל בלא פחות מ-2.25 מיליון דולר.
מקרטני, פול
ב-6 ביולי 57' פגש ג'ון לנון את פול מקרטני לראשונה. ג'ון היה בן 17 ופול בן 15. הם החליטו ביניהם לחתום על כל השירים באותו אופן: לנון אנד מקרטני. כולל שירים שלנון תרם להם רק שורה אחת ("עם מעט עזרה מידידי" למשל), או כאלה שלנון לא השתתף כלל בכתיבתם או בהקלטתם ("I Will"). יחסיהם ידעו משברים רבים, עם פירוק הלהקה. פול כעס על לנון שפירק את הביטלס - לדבריו בגלל יוקו אונו, והתייחס לחברו בשירי הסולו שלו. לנון לא נשאר חייב. "איך אתה ישן?" החריף והלעגני היה ממוען למקרטני. היחסים המורכבים בין השניים מנעו כל אפשרות של איחוד הביטלס בעשר השנים שחלפו מהפירוק ועד מותו של לנון.
ניו יורק
לנון היה מאוהב בניו יורק. הוא הצטלם בחולצות שעליהן הכיתוב "ניו יורק סיטי", ושאף בכל מאודו לחיות במנהטן, אבל שלטונות ההגירה עשו לו בעיות גדולות בדרך להגשמת החלום. כמה וכמה פעמים ניסה לנון להאריך את ויזת התייר שלו בתחילת שנות השבעים, כדי שיוכל "לעסוק בפעילות הנוגעת לוועידה הלאומית הרפובליקנית ב-72'". הסירוב להעניק לו אשרת שהייה קבועה נבע מכך ששלטונות ההגירה ראו בו מסומם.
סמים
ד"ר אלפרד הופמן, מגלה האל-אס-די, נתן את ג'ון לנון כדוגמה לכך שאפשר לשרוד בהצלחה גם שימוש מרובה בחומצה מעוררת הזיות. לנון, על פי הופמן, נטל בחייו כאלף טריפים. לנון האמין בתפישת "דלתות התודעה הנפתחות", וביצירתיות רבה הנולדת משימוש בחומרים פסיכוטיים. "שדות תות לנצח" הפך לסמל פסיכדלי. "לוסי ברקיע היהלומים", הוא ראשי התיבות של LSD. ב-69' התייחס לייסורי הגמילה מהרואין בשיר "קולד טרקי" - שיטת גמילה קיצונית, המבודדת את המכור מכל אפשרות לצרוך את הסם או את תחליפיו, עד לשיקום של הגוף.
ספרים
לנון פרסם כמה ספרים מצליחים. ב-23 במרס 64' יצא ספרו הראשון, "In His Own Write", והפך לרב מכר גדול. ספרו השני, "A Spaniard In the Works", פורסם ב-24 ביוני 65'. גם הוא נמכר מצוין.
עיטור המופת
בשנת 67' החליטה המלכה אליזבת השנייה להעניק את עיטור "אביר מסדר האימפריה הבריטית" לארבעת חברי הביטלס. לנון החזיר את העיטור שלו ב-69', במחאה על מעורבות בריטניה במלחמת וייטנאם.
פנטזיה כפולה
התקליט האחרון של ג'ון לנון שראה אור באוקטובר80'. "פנטזיה כפולה", המונח שמבטא היטב את אחד מסיפורי האהבה הגדולים של המאה ה-20, ג'ון ויוקו, יוקו וג'ון. לא במקרה התקליט הזה כולל גם את "אישה" שנכתב ליוקו, וגם את "ביוטיפול בוי" שנכתב לשון בן החמש, שיר האהבה היפה והמרגש ביותר שכתב אי פעם אב לבנו. עם היוודע דבר הרצח, ב-8 בדצמבר 80', אזלו בתוך שמונה שעות כל עותקי התקליט. בעלי החנויות הבטיחו לחדש את המלאי בתוך כמה ימים. כך קרה גם בדוכני העיתונים. גיליונות "פלייבוי" של חודש ינואר81' (שהופץ בעיר כבר לפני חג המולד) אזלו מיד, מפני שבעיתון הודפס ראיון ענק עם ג'ון ויוקו. הראיון האחרון.
ציטוטים
איך היה להתבגר בליברפול? נשאל פעם בראיון. "אני לא התבגרתי בליברפול, אני התבגרתי בהמבורג", ענה לנון. המבורג, עיר הנמל הגרמנית שבה החלו הביטלס לנגן בפני קהל מעורב של מלחים, זונות, סקרנים, שתיינים, פריקים מקומיים ותיירים חובבי רוקנרול. "יוקו הכריחה אותי להוריד את הבגדים, ולהצטלם באופן מחתרתי לעטיפה של'שתי בתולות', כשכל מה שרציתי להיות זה טום ג'ונס" (על התקליט המשותף הראשון שלו עם יוקו אונו, "שתי בתולות"). "החיים זה מה שקורה לך, בזמן שאתה עסוק בתכנון של דברים אחרים" ("ביוטיפול בוי").
צ'פמן מרק
ב-8 בדצמבר 80' ארב מרק צ'פמן לג'ון לנון מחוץ לבניין דקוטה בניו יורק, שבו התגורר הזמר. כשיצא לנון מהבניין, ירה בו צ'פמן חמש פעמים מטווח קצר ורצח אותו. צ'פמן היה נרקומן, נוצרי אדוק וחולה רוח בעל עבר של אשפוזים תכופים. ביום שבו ירה בלנון, כמה שעות קודם לכן, הוא ביקש ממנו חתימה על תקליט שלו. כשנתפס, הוא הועמד לדין בעוון רצח מדרגה שנייה. כשכולם ציפו שיטען לאי שפיות, הוא סירב לעשות כן. כאשר נודע לו כי עונשו יהיה מאסר של 20 שנה עד מאסר עולם, הוא הגיב בקריאת קטע מתוך "התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר. פעמיים במשך השנים מאז נאסר, דנו שתי ועדות באפשרות שחרור מוקדם לצ'פמן. שתיהן סירבו לאשר את צאתו לחופשי.
קירות וגשרים
על עטיפת התקליט "קירות וגשרים" מופיע ציור שלנון צייר בליברפול בגיל 11 בחורף 52'. לנון הסביר שקירות הם מה שחוסם אותך נפשית מלהגיע למה שאתה רוצה. גשרים הם מה שמביא אותך אל היעד. "וכך החיים נעים", אמר לנון, "בין הקירות לבין הגשרים". "קירות וגשרים" הוקלט במשך ארבעה ימים בלבד, במה שכונה "סוף השבוע האבוד", במהלך פרידה (זמנית) מיוקו אונו. אם הייתי מוכרח לבחור שיר אחד שנוגע בי במיוחד, לעומק העומקים של הנפש, זה היה השיר הזה, המופיע באלבום: "Nobody Loves You When You ' re Down and Out" שיש בו את כל האכזריות, הפיכחון, התבונה וגם החמלה האנושית שבה ג'ון לנון ידע להסתכל על העולם. התקליט יצא בסוף ספטמבר 74', קצת לפני יום ההולדת ה-34 של הגאון. "אף אחד לא אוהב אותך כשאתה זקן ואפור", הוא שר. אבל לנון לא הזדקן מעולם. בן 40 היה במותו.
רכילויות
האמרגן בריאן אפשטיין התאבד בנטילת מנת יתר של סמים ב-67'. לפי אחת הרכילויות, ניהל לנון רומן הומוסקסואלי עם אפשטיין, אבל בסוף 66' הוא פגש את יוקו אונו והחליט להיפרד מאהובו/אמרגנו. לפי השמועה, אפשטיין לא יכול היה לשאת את צער הפרידה, ונפרד מן העולם באמצעות מזרק מלא הרואין. אהבת הבנים של לנון היתה רכילות ששבה וחזרה בהקשרים שונים, במהלך כל חייו, אך הוא עצמו מעולם לא התוודה על כך.
נא להמתין לטעינת התגובות
