האמא של הבלאגן
היא רצה כבר 16 עונות, יש לה שלוש וחצי סדרות-בת והמכורים לא מראים סימנים של עייפות. לקראת עליית גלגול נוסף שלה אצלנו, "חוק וסדר: משפט וצדק", ניסינו לברר את ההיסטריה
אבל וולף עשה את הבלתי ייאמן. סדרת המתח שיצר, "חוק וסדר", רצה כבר 16 עונות, זכתה לשלל מועמדויות ופרסי אמי, לסדרה הטובה ביותר ולשחקנים שונים, ולא מגלה שום סימני עייפות. וזה עוד כלום. במקביל, אחראי וולף לשלוש סדרות-בת של "חוק וסדר": "חוק וסדר: מדור מיוחד", שעונתה השביעית החלה משודרת לאחרונה בארצות הברית; "חוק וסדר: כוונה פלילית" שנכנסה לעונתה החמישית; "חוק וסדר: משפט וצדק", שירדה לאחר 12 פרקים בלבד; ועוד אחת, Crime and Punishment (החטא ועונשו, בתרגום חופשי), שהיא למעשה סדרת ריאליטי שבה מוצגים מקרים אמיתיים מבתי המשפט. גם אצלנו על השלט מככבות הסדרה ובנותיה בשלל ערוצים: "חוק וסדר" שודרה ועוד תחזור בערוץ 1 וגם ב-RTL, "מדור מיוחד" משודרת בערוץ 1, הולמרק וסטאר וורלד, "כוונה פלילית" משודרת בערוץ 10 ו"משפט וצדק" עלתה לפני כשבועיים ביס וויקאנד.
בית החרושת לכסף שיצר וולף לא מסתפק בטלוויזיה, אגב. לא פחות משלושה משחקי מחשב וסרט קולנוע אחד ("Exiled" משנת 98' בכיכובם של כריס נות', דבני קולמן ואחרים, העוסק בעיקר בדמותו של מייק לוגן שאותו משחק נות') נוצרו גם הם בהתבסס על הסדרה וזכו להצלחה יתרה.
אז איך הוא עושה את זה? כיצד מצליח אדם אחד לנצח במקום שבו יש כל כך הרבה מפסידים? מהו סוד ההצלחה של "חוק וסדר", שאין לאף סדרה אחרת בהיסטוריה של הטלוויזיה?
הסבר אפשרי אחד להצלחה ההולכת ונמשכת של "חוק וסדר" הוא שהסדרה לא היתה הצלחה גדולה בתחילת דרכה, והמעבר לשידור בסינדיקציה (שידורים חוזרים ברשתות שונות) הביא לפריצה הגדולה שלה. במקור, שודרה הסדרה ברשת אן-בי-סי, ובסינדיקציה הופצה הסדרה בהרבה מאוד רשתות בארצות הברית וברחבי העולם.
הסבר אחר הוא שהסדרה היא מה שמכונה בתעשייה "Story Centric", כלומר מרוכזת סביב הסיפור. סדרות טלוויזיה רבות מרוכזות סביב דמות או קבוצת דמויות, כמו "חברים", למשל , "הפרקליטים" או "הסופרנוס". במקרים כאלה, הצלחת הסדרה תלויה בקשר שנוצר בין הצופים לבין הדמויות, ובין הדמויות לבין עצמן. אם בין הדמויות אין כימיה, המגדל קורס, ואם אחד השחקנים מחליט לפרוש, עלולים לפרוש איתו צופים רבים. זכורה היטב עזיבתו המתוקשרת של השחקן ג'ורג' קלוני את הסדרה "אי-אר" ב-99', שגררה ירידה משמעותית ברייטינג. ב"חוק וסדר" הסיפור החדש בכל פרק הוא העיקר, ומעט מאוד זמן מסך מוקדש לפיתוחן של הדמויות והרקע שלהן, והקונספט חוזר על עצמו גם בסדרות-הבנות. סדרה נוספת, אגב, שבנויה על עיקרון דומה וגם היא מצליחה מאוד היא "זירת הפשע", שיוצרה אנתוני זויקר המשיך את הצלחתו והפיק את "זירת הפשע: מיאמי" ואת "זירת הפשע: ניו יורק".
דיק וולף, שיחגוג השנה 59, היה מפיק שכיר ברשת אן-בי-סי עד שפרש ב-88' והקים חברת הפקות משלו. תחת כובע זה הוא הפיק כמה סרטים וסדרות, ובספטמבר90' שיגר אל מסכי הטלוויזיה את "חוק וסדר", בכיכובם של סטיבן היל (שנפטר
להבדיל מבסדרות אחרות, ב"חוק וסדר" השוטרים ועורכי הדין כולם חבר'ה ישרים והגונים למשעי (גם אם בעברם יש צל כלשהו, כמו למשל אלכוהוליזם בעברו של הבלש לני בריסקו), בניגוד למנהג הרווח בהרבה סדרות אחרות, לכלול באג'נדה דמויות אנטי-גיבור. מאפיין נוסף חשוב של הסדרה הוא שהפרקים עצמאיים, ולמעט במקרים בודדים, אין ביניהם קשר עלילתי או כרונולוגי. מאפיין זה גם הוא חלק חשוב מהצלחתה של הסדרה, מכיוון שהיא אינה מחייבת את הצופים לעקוב אחריה באדיקות, ואפשר להתחיל לצפות בה בכל עונה או פרק ולהבין הכל. נכון להיום, הסדרה לא מראה שום סימני התיישנות ויש לה סיכוי סביר לשבור את השיא ולהפוך לסדרה הארוכה בהיסטוריה (לא כולל אופרות סבון). המחזיקה הנוכחית בשיא היא Gunsmoke (שנקראה בעברית "איש החוק") שרצה 20 שנה ברציפות. כדי לשבור את השיא, תצטרך "חוק וסדר" לרוץ עוד חמש שנים, ולמצוא דרך להיפטר מ"משפחת סימפסון" השנונה, שהתחילה שנה לפניה.
במהלך השנים נצפו ב"חוק וסדר" חילופי צוות רבים ותכופים. בצוות השוטרים למשל, ג'ורג' דזנדזה עזב כבר אחרי העונה הראשונה, ומחליפו פול סורבינו שרד פחות משתי עונות. חריגים לכלל זה הם ס' אפטה מרקרסון וסאם ווטרסטון, שנמצאים בצוות כבר מעל עשר שנים, וג'רי אורבך, ששיחק בסדרה מ-92' ועד ליום מותו, בדצמבר האחרון. בסך הכל כ-14 שחקנים ראשיים באו והלכו במהלך השנים, ואף אחד מהשחקנים הנוכחיים אינו שייך לצוות המקורי.
"חוק וסדר" היא ההצלחה הגדולה ביותר של וולף, אך לא הראשונה. כבר ב-78', כשהיה בן 32, כתב והפיק את סרטו הראשון "סקייטבורד", שנוצר כדי לגרוף כסף קל מחובבי הענף. במשך השנים שלאחר הפיק וולף בין היתר את "מיאמי מחלק המוסר" בכיכובו של דון ג'ונסון (מהעונה השלישית) ואת הסרט "חתיך מבוקש" (במקור Masquerade), שבו גם שיחק בתפקיד משנה. לאחר הצלחתה של "חוק וסדר" המריאה הקריירה של וולף והוא שיגר לעולם מעל עשר סדרות (ככל הידוע, אף אחת מהן לא שודרה אצלנו). בעבר , כשנדרש להתייחס לסוד ההצלחה שלו, אמר שאחת הסיבות היא שהוא מעדיף כותבים בוגרים ומנוסים. "אף פעם לא הבנתי את האובססיה לכותבים צעירים בדרמות", אמר. "מילא בקומדיה, אבל איך בחור בן 23 יכול לכתוב דרמה? עוד אין לך ניסיון בכלום!".
מיליארד דולר, זהו הסכום שהכניסה "חוק וסדר" לכיסיה של רשת אן-בי-סי. סכום שמסביר היטב מדוע פנו קברניטי הרשת לוולף כדי שייקח לידיו את סדרת הבת, "מדור מיוחד". במקור הוצעה הסדרה כרעיון עצמאי, אך כדי לחזק את סיכוייה להצליח הוחלט לשווק אותה כענף מהעץ של "חוק וסדר" (ספין אוף), כולל שימוש בווריאציה של מוזיקת הפתיחה המפורסמת של הסדרה המקורית. הפרק הראשון של "מדור מיוחד" שודר ב-20 בספטמבר 99', יומיים לפני שסדרת האם נכנסה לעונתה העשירית. כנהוג בסדרות ספין-אוף, אחד השחקנים מהמקור הועבר לסדרה החדשה כדי למשוך אליה צופים אדוקים. השעיר לעזאזל היה דן פלורק, המשחק את קפטן דון קרייגן. פלורק עזב את "חוק וסדר" לאחר העונה השלישית, התאוורר כמה שנים שבהן שיחק בכעשרה סרטים (כולל בסרט המבוסס על "חוק וסדר") והצטרף בששון רב לסדרת הבת.
ב"מדור מיוחד" ויתרו על החלוקה המסורתית של כל פרק לשניים, ובעוד שהמקור עוסק בפשעים שונים, "מדור מיוחד" מתרכזת בעברייני מין ובמקרי התעללות בילדים. לא ברור מה מהאלמנטים השונים השפיע, אבל התוצאה היתה רייטינג שעלה על זה של סדרת האם. גם "מדור מיוחד" מתאפיינת בחילופי שחקנים, אם כי ארבע הדמויות הראשיות, בגילומם של פלורק, כריס מלוני, מרישקה הרגיטיי וריצ' ארד בלזר, נמצאות בסדרה מיומה הראשון. בלצר, הוא הבלש מאנץ' מ"רצח מאדום לשחור", שהגיע לסדרה באותה דמות, שעזבה את מחלק הרצח בבולטימור. שחקן נוסף שהצטרף בעונה השנייה ונהנה מפופולריות הוא אייס טי, המגלם את בלש המשטרה אודפין "פין" טוטולה. טי, או בשמו המלא טרייסי מארו, הוא גם זמר ראפ מפורסם שהקים, בין השאר, את להקת בודי-קאונט. הלהקה ושיריה הפרובוקטיביים היו אחראים ללא מעט מחלוקות בשנות התשעים, בעיקר עקב השיר "רוצח השוטרים" (Cop Killer). אירוני למדי.
גם סדרת הבת השנייה, "כוונה פלילית", מתרחקת מהפורמט המקורי. במקום להתמקד בפעילות נציגי החוק, מוקדש זמן מסך רב לפושעים. הפעם החליטו המפיקים לפנות לקהל יעד מתוחכם יותר, ורמת העלילה מורכבת באופן משמעותי יותר מבסדרות האחרות (במיוחד מעלילות "מדור מיוחד", הנחשבות לרדודות במיוחד). מה שלא השתנה הוא קונספט ה-Story Centric שאותו הזכרנו קודם. כאן לא היו חילופים תכופים במצבת כוח האדם, אך יש להניח שהדבר נובע בעיקר מהקשחת חוזי העבודה. השחקנים מוחתמים על חוזים ארוכי טווח עם תנאי הפרה מחמירים. הצוות הנוכחי כולל את השחקן גבה הקומה וינסנט ד'אונופריו, קתרין ארבה, ג'יימי שרידן וקורטני ב' ואנס. ד'אונופריו, ששיחק בסרטים רבים (ביניהם "אד ווד" ו"מיסטיק פיצה") זכה כאן לזינוק לתודעה הציבורית. הוא מגלם את הבלש רוברט גורן, שניחן בעין חדה לפרטים, ידע כללי נרחב במיוחד ובפסיכולוגיה בפרט, ואינטואיציה יוצאת דופן שמאפשרת לו לדלג על שלב הראיות בדרך לפיצוח. השנה הצטרף לסדרה שחקן חיזוק מפתיע, הלוא הוא כריס נות', שחוזר לכוחות השיטור-בילוש המוכרים לו - הוא היה במשך חמש עונות שותף הבילוש הצעיר בסדרה האם - וזאת לאחר שד'אונופריו פשוט קרס תחת עומס עבודה מחמת התפרשותו גם להפקת סרטים מטעם עצמו, והמפיקים נדרשו להציב מחליף כריזמטי בראש החוליה. בסיבוב החירום הראשון, מטבע הדברים, לא נפגשו שני הבלשים אבל אולי בעונה החדשה תירשם אינטראקציה טלוויזיונית. "כוונה פלילית" מצליחה מאוד בארצות הברית, והערוץ הצרפתי TF1 מתכנן להפיק לה גרסה צרפתית. דווקא מצד מעניקי הפרסים לא נרשמה התלהבות, והסדרה לא זכתה אפילו ב"אמי" או בגלובוס זהב אחד.
"משפט וצדק", סדרת הבת השלישית, היא המכה הראשונה שספג וולף זה שנים. היא עלתה לשידור במרס האחרון, אך הרייטינג לא המריא והיא בוטלה. הפרק ה-13 שהוכן לא שודר מעולם. קשה להסביר מה קרה כאן. אולי אשמה התבנית של הסדרה, שמתרכזת בהיבט המשפטי של טיפול בפשע. סדרות על עורכי דין לא חסר. יכול להיות שלקהל פשוט נמאס מבתי משפט ויכול להיות שזו העונה. שלוש הסדרות האחרות של "חוק וסדר" החלו בספטמבר, ואילו זו דווקא במרס, תקופה שנחשבת לזמן המעבר שבו משובצות סדרות לוהטות פחות. ג'רי אורבך המנוח, שיובא הנה מ"חוק וסדר" המקורית, לא הציל את המצב. הוא נפטר מסרטן והספיק להשתתף בשני פרקים בלבד.
הסדרה האחרונה, בינתיים, "החטא ועונשו", גם היא עוסק בעולם הפשע-משטרה-משפט וגם היא מבית היוצר של דיק וולף, אך כאמור, היא לא ממש סדרת-בת אלא מז' אנר אחר לגמרי. היא עוקבת אחר מלאכתם של תובעים במחוז סן דייגו ומצולמת בבתי המשפט. הדרמה מוגשת כמות שהיא, ללא שחקנים, תסריט, קריינות או שחזורים, אלא מציגה את צד התביעה בלבד, כך שגם אם הנאשם זכאי, מבחינת הצופים בבית הוא אשם מהדקה הראשונה. הסדרה החלה ב-2002 והפרק האחרון שודר לפני יותר משנה. טרם דווח על ביטולה, אך גם אין לדעת אם תמשיך או לא, ואם תגיע גם אלינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
