לטוב ולרע: קולנוע
ענת ביגר מעדיפה אותם מיואשים, עצלנים ואינטלקטואלים בגרוש, על פני קיאנו ריבסים מצליחנים
אז לאלה שבילו את השנה האחרונה בתוך המחשב של המעסיק או מתנשפים על גבי מכשירים בחדר כושר, עד כדי כך שלא ראו את הנבחרים ברשימה לעיל, פתרתי את הבעיה -פשוט השלימו מיד את הדברים החשובים שיצאו השנה (וכדאי לראות גם את "צ'רלי וממלכת השוקולדה", ו"מלחמת העולמות" כיוון שטיפוסים כמו ברטון ושפילברג יכולים לצוץ בשיחות תרבות בחוגים שונים).
אבל מה איתכם, שדווקא מאוד השתדלתם לברור את גרגירי הזהב מערימות החול, איזה סרט טוב במיוחד השנה לא ראיתם? והאם הצלחתם להימנע מקטסטרופות? הסוגיה בהחלט קשה, ולכן אאלץ לייצר קטגוריות משניות, כיוון שהרבה פעמים שם נמצאות פנינים שלא זכו להתייחסות.
הסרט המינורי האמריקאי העצמאי הכי טוב שלא ראיתם השנה הוא "ג'ים הגלמוד" של סטיב בושמי, שמתרחש בלב הפרברים באינדיאנה. ההומור השחור החינני של סטיב בושמי (גם אם לא ראיתם את סרטו הקודם, ראיתם אותו במספיק סרטים כדי לדמיין איזה סוג של טיפוס הוא), סיפור אנושי עם סוף טוב. בפירוש סוכריה.
ג'ים (קייסי אפלק בתפקיד מצוין) חוזר הביתה אחרי שנתיים בניו-יורק. הוא לא רוצה לחזור, אבל היות שנתקע בלי דולר למים מינרליים, הוא נאלץ לחזור לאותו חור שממנו ברח - הבית. הבית הוא "אמריקנה" על כל מה שמשתמע מכך: אמא אוהבת מדי, אבא מנוכר ומזלזל, אח גרוש החי בבית, דוד מסטול ומפעל משפחתי קטן ומעצבן.
ג'ים הוא טיפוס מיואש ועצלן, אינטלקטואל בסנט עם פוסטרים של המינגווי ודורתי פרקר בחדר. הוא עד כדי כך שלילי ולא נחמד עד שבכמה משפטים הוא מצליח לשכנע את אחיו להתאבד. לרוע המזל, הניסיון לא יעלה יפה, וג'ים (לכוד ברגשות אשמה) נאלץ להישאר ולנסות לעזור. הוא מפתח רומן חינני במיוחד עם ליב טיילר בתפקיד אניקה- אם חד הורית תמימה ושמחה, ונקלע לבלאגן סמים במפעל המשפחתי, ניהול קבוצת כדורסל איומה של ילדות ועוד.
במקרה אחר, התוצאה היתה יכולה לצאת לגמרי מקושקשת, אבל בושמי פשוט מנצל את שלל המודלים העלילתיים הקלישאתיים כדי לעצב חוויה שהיא גם מייאשת ומדויקת וגם קלילה ומצחיקה.
סרט המדע - בידיוני
הסרט ראוי לציון בשל סמנתה נורטון הנפלאה וטים רובינס האהוד, המגלמים את דמותם של חוקר אינטואיטיבי שנשלח לשנחאי העתידנית לחשוף זיוף של ניירת, ואישה מסתורית בה הוא מתאהב. אחד מחוקי העולם, קוד 46 אוסר על קשר בין השניים, וסדרה מפותלת של צרות עתידה להתרגש על ראשם. הסרט אניגמטי, מנוכר וציני, אבל גם מלא בהרים של רגש ואנושיות. לכל חובבי הדיסטופיות.
הסרט האסיאתי הביזארי הכי טוב שלא ראיתם השנה הוא "חיים אחרונים ביקום" התאילנדי. צעיר יפני שחי בבנקוק המטורפת, עובד בספרייה וסובל מהיסטריית ניקיון, נקלע למערבולות של דם כאשר אחיו איש היאקוזה מגיע לביקור. מהתסבוכת הוא נחלץ באמצעות יפיפיה תאילנדית משונה, הגוררת אותו לחווה מבולגנת ומטורפת. הסרט כל כך מוזר, ואם זאת כל כך נגיש, שפשוט חובה לראות אותו.
סרטים רעים יש הרבה, אבל הסיוט האישי שלי השנה היה "קונסטנטין" בכיכובו של קיאנו ריבס, ואני דווקא מסוגלת להתחבר לאפוקליפסות מסוג זה. כמה רע יכול מישהו לשחק? כמה מופרכים יכולים להיות פיתולים עלילתיים? כמה מגוחכות יכולות להיות סצינות קרב? כמה יכול להיות לך לא איכפת מהמוטיבציות הפסיכולוגיות הכאילו מסתוריות ועמוקות של הדמויות? הסרט מדגים שיאים מרשימים בכל הקטגוריות הנ"ל, ואין בו פירור של קאלט בתמורה.
יש כמה וכמה סיבות להאמין שהשנה הקרובה עומדת להיות מעניינת יותר, שכן כמה במאים טובים נחלצו מקיפאונם. רשימת סרטי הסתיו מבטיחה שכבר אחרי החגים יפלו כאן כמה דברים טובים, ועל כך - בהמשך. שנה מוצלחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
