גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


ביער ביער

"חיות", הרומן הגותי המוצלח של ג'ויס קרול אוטס, הבהיר לשהרה בלאו מדוע לא צמחה כאן ספרות אימים עברית

שהרה בלאו | 21/9/2005 13:33 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מדוע לא נכתבה ספרות גותית בעברית? הרי לכאורה אין מתאימה יותר מפלשתינה המאוימת הזו שלנו  להצמיח גל קודר של ספרות אימים יהודית, כזו הגדושה בנערות חוורות פנים ואפלות עיניים הפוסעות במעבה היער (כרמל? נניח) לעבר גורלן הבלתי נמנע, שטוף הזיעה, הפחדים  והדם. (הכותבת מוציאה עצמה בזאת מהארון כחובבת רומנים גותיים, היא מקווה שהדבר לא יפגע בהתיחסות עתידית ליכולת השיפוט שלה).

"חיות" של ג'ויס קרול אוטס הוא רומן גותי קלאסי שמסב הנאת קריאה מוזרה. החוג הקטן לשירה בקולג' קטמאונט למרגלות הרי ברקשייר, צופן סוד. קשר מיוחד נרקם ביו אנדרה הארו, הפרופסור המושך והדקדנטי לבין עשר הסטודנטיות המיוחדות שלו, קשר המוביל לסבל, התעללות, טירוף ואף למוות. הכל נמצא שם, בספר הקטן הזה, המסופר מפיה של ג'יליאן, בחורה צעירה, יפת מראה, תמה ומורעבת מבחינה ריגשית. "לכי על וריד הצוואר" מלחש בלילה הקול העלום באזנה "על וריד הצוואר" וג'יליאן אכן הולכת על וריד הצוואר ומגיעה אל המקום ההוא, המושחת ביותר בנפש האנושית. הקורא המלווה את ג'יליאן פוסע עימה בתוך היערות המבודדים, אבל מפחיד יותר מכך, הוא גם פוסע עימה בתוך ראשה גדוש המחשבות ההולכות ומתעוותות ככל שמתקדמת העלילה.

הקורא, כלומר אני, סיים לקרוא את הספר (175 עמודים שנבלעו במהירות) ושקע אל כורסתו כשהוא שב ומהרהר בשאלה הטורדת הזו: למה לא צמחה כאן בארץ מסורת כלשהי של ספרות גותית? כלום אין  האימה חלק אינטגרלי מן המציאות הישראלית? מדוע לא תשמע שירלי תמיר רחשים חשודים בביתה המבודד שבחולון?

התשובה, כפי שנהוג לומר, מצויה הפעם בגוף השאלה, או במקרה דנן, בחלקי הגוף: האימה נטועה פה חזק למדי ואינה זקוקה לתגבור מצד היער האפל. העליה לאוטובוס ברחוב קינג ג'ורג', מצמררת מספיק.
עטיפת
עטיפת "חיות" עטיפת ספר

גותיקה אמיתית אינה יכולה להיכתב בארץ בשל הסיבות הבאות:

1. אחד היסודות הגותיים המרכזיים הוא ההיקסמות מן המוות. המציאות הישראלית כאמור, הפכה את המוות לנגיש מדי. המוות איננו "מתוק" או "אפלולי", או "רומנטי כל כך!", המוות פשוט קרוב מדי. כל נקישה על הדלת של איש עם מדים עשויה להביא אותו.

2. גותיקה היא האימה שמתחת לפני השטח, היא השקט שלפני הסערה, היא הפחד שמפר את שלוות היום יום. בואו נבדוק, כמה שלוות יום-יום מספקת לנו

המציאות, אה? סערה רודפת סערה, רודפת פיגוע, רודפת שחיתות, רודפת השלימו את החסר בעצמכם. השלווה לא תופר שכן אין כאן שלווה.

3. גותיקה מתרחשת "שם" במקום המבודד ההוא אליו הגעת באישון לילה, כשאזל הדלק במיכל. כמה "שם" יכול להיות במדינה בעלת ארבע אזורי חיוג? הכל נגיש קרוב, במרחק דקה נסיעה, אפילו ישע זה "כאן".

4. חם פה.

"חיות" הוא אשנב לעולם מקפיא, דקדנטי ורחוק מאוד מכאן. הוא ה"שם" המוחלט, הוא מצליח להציג את הנפש האנושית כעורה וזוהרת, הוא מצליח ליצור עולם מתוק ורקוב כמו שוקולד שנשכח שנתיים בארון והריח שעולה ממנו מתקתק ומבחיל.

"חיות", ג'ויס קרול אוטס, תרגום: ערן שדה, זמורה ביתן, 175 עמ'

עדכון אחרון : 21/9/2005 13:39
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

שהרה בלאו

צילום: נעם וינד

מדריכה ב"מכון ללימודי השואה" בחיפה, מתגוררת בבני ברק

לכל הטורים של שהרה בלאו
  • עוד ב''ספרות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
ניווט מהיר
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים