ראשי » תרבות » מוזיקה

מי מבאס אותך יותר ממני

דפנה לוסטיג מונה באי-נחת את פזמוני האהבה הדלוחים והבינוניים שהפופ העברי הנפיק בשנה החולפת

פזמוני האהבה העבריים המובילים של תשס"ה עושים חשק לחיות לבד, בלי רדיו והרחק מסביבה זוגית. בכל השפות בכל העולם נכתבים כל הזמן שירי אהבה מרטיטים, ורק בעברית, מזה שנים, הלהיטים הכי גדולים נשמעים כאילו כתבה אותם כיתה טיפולית. שירים סבירים כ"זכיתי לאהוב" ו"ממעמקים" נחשבים לטובים במיוחד רק כי הנוף בו הם מושמעים הוא בינוני עד כאב. ברור שהיומרה של לידר ורייכל גדולה על הנוסחה הפופית, שבעצם דורשת מעט מאד: לחן סוחף, הפקה סבירה ומילים מדבקות. הגדולה בשירי פופ היא שאפשר לשכוח אותם בשנייה ואפשר לנצור אותם לנצח, אבל גם אם הם כאלה שמתלהטים לחמש דקות בלבד, אלה תמיד יהיו חמש דקות של נחמה מתוקה ומושלמת. חמש הדקות הטובות ביותר ביום.

אף אחד פה לא מבין
איך נגעת במקום עדין
רק אותך רוצה
והרגש שוב עמוק
מתפרקת, מנסה לצעוק
רק אותך רוצה.
("רק אותך רוצה", שיר מאת שרון אבילחק. ביצוע: מאיה בוסקילה)

אף אחד פה לא מבין איך נגעת במקום עדין. אף אחד פה גם לא מבין איך כתבת שיר כל כך גרוע, ולמה מאיה בחרה דווקא בו כסינגל ראשון מאלבום חדש. ומילא הבחירה, היא עדיין חופשית בישראל 2005, למרות שלעיתים נדמה אחרת. אבל האשליה, זו קשה מנשוא. "מתפרקת, מנסה לצעוק". מנסה? אז אולי כדאי שתפסיקי,

כי כבר מזמן הצלחת לסדוק את החלונות של רוב המכוניות במדינה. שירים נכתבים כדי שישירו אותם, לא כדי שיצעקו אותם כמו שצועקים מחירים של עגבניות בשוק. אבל באמת שבמקרה הזה לא כדאי וגם לא יעיל להפנות את הטינה אל בוסקילה. היא בסך הכל שרה את מה שאמרו לה לשיר, והדרך היחידה לבצע פזמונים כה רדודים היא לצעוק אותם. אולי ככה הם יעוררו פחות מבוכה.

זוכר את את החדר? בלונים בלונים בתקרה
כמעט והתפוצצנו מאהבה קרה
תראה זה סוף הסרט, כבר לא זוכרת התחלה
אני עוזבת אותך, אותך.
("נובמבר", שיר מאת קרן פלס. ביצוע: מירי מסיקה)

אז יאללה לכי, תעזבי, אף אחד לא מחכה לך במילא. אולי ההוא מ"לשם", אבל את שותקת לו כל הזמן, כי זה מה שהוא לימד אותך, שתיקה, אז כנראה שגם הוא כבר הלך. אבל בעצם, בחורה מבית טוב צריכה להיות יפה ולשתוק הרבה, אז כנראה שזה השקט שנשאר, קשה לומר. עוד לא מצאתי את התשובה. אך אני מאמינה, אני מאמינה שאמצא.

הייתי כעיוורת לאור היום
מרוב ההגיון לא נשאר מקום
רועדת לידך והסם שבי עוד לא נגמר
נושמת לי ממך והטעם כבר מר.
("השקט שנשאר", שיר מאת פיני אורנבייב ואיל שחר. ביצוע: שירי מיימון)

לא סתם טיפס השקט שנשאר אל המקום הרביעי בלבבותיהם של מילוני אירופאים. הרבה שאפתנות ואפס פוזה שיגרו אל לב האיחוד את אחת הבלדות הכובשות שנכתבו כאן ואם עד עכשיו עוד חיפשתם את שיר השנה שלכם, אז הנה הבחירה המתבקשת. ולא בגלל התהילה למולדת. בגלל הריספקט המלא לפורמט - בלדה מזוקקת, נטולת קונצים, שהקישוט היחיד עליה היא הזמרת המבצעת אותה. אין טעם להעמיס כינורות עצומים על מסיקה הקטנה וטונים בלתי אפשריים על בוסקילה הפתייה כשכל מה שצריך בשביל להגיע למקום הראשון בגלג"צ היא מלודיה שגם צבא של מעריצי גרייטפול דד לא יפסיק לשיר במקלחת. אם הם אי פעם יתקלחו.

מה קרה נשמה מתוקה שלי
די מספיק עם הדמעות
לא, אני לא אדם מושלם
מודה עשיתי טעויות
אז, נשמתי תחכי רק תביני אותי
תני לי שתי דקות
אל תכעסי, תנסי, תתפסי
רק איתך רוצה לחיות
(את אותי שופטת, שיר מאת סאבלימינאל. ביצוע: הצל ושראל)

לא כועסת מאמי, להפך. ולמה רק שתי דקות? קח שלוש וחצי. תיזמון מושלם לארבעה בתים, פיזמון וגשר קורע. לטובה ולרעה, סאבלימינאל מבין שקהל פשוט צריך מילים פשוטות, ולחנים שנשמעים אותו הדבר כשהם מתנגנים ברדיו ובסלולרי. הלהיטים הכי גדולים ניצחו עם שורות פשוטות עד פיגור: אול יו ניד איז לאב סו גיב פיס א צ'אנס. לייק א וירג'ין, לייק א פרייר, איט סמלס לייק טין ספיריט. אצל סאבלימניאל שום דבר אינו מדהים, אולי חוץ מהאגו, אבל הלהיטים עובדים וכך גם הקופה ובאמת שהצלחה כה גורפת מיותר לשפוט. עדיף לציית לה.  

אתה מתחיל משפט, אני מוצא לו סוף.
אתה רושם לי קו, אני מוסיף לו נוף.
ואם אתה הולך, ואני בא ממול,
אז בוא נלך ביחד, נעשה טיול.
("אני רואה אותך", שיר מאת שלום חנוך ושלמה ארצי. ובביצועם, כמובן)

אתה יודע מה? בוא לא. אתה אולי רואה אותי אבל אני ממש לא שומעת אותך ופסיכומטרי עשיתי כבר די מזמן אז תעזוב אותי בשקט. זה שיר? זה דימוי? זאת ציפור? זה מטוס? די להתכחמויות ודי לאיתגורים, גם ככה מסובך כאן. נחמד שלעת זיקנה מרגישים סנדקי השירה המקומית קצת דומים אחד לשני, אבל שניהם ביחד וכל אחד לחוד לא יגרמו לשיר הזה להדמות, אפילו קצת, ללהיט.

תפתח ת'מקרר, תראה איזה יופי
עשיתי סוף סוף קניות.
שלא תגיד שאני לא אוכלת
שליבי לא שבע
שיש בי רק קוטג' ופריכיות.
קניתי נקניק, קניתי גם גבינה
זה אולי לא כשר
אבל זה אחושילינג סוער.
("דאבל דקר", שיר מאת ד. לוסטיג. ובביצועה)

ואם בט"ו באב הנוכחי כל הרומנטיקה שמציע הרדיו צבועה בכתום ומסרבת להתפנות, ממש כשני התרחים הזקנים שרואים ומרגשים רק את עצמם, אז כנראה שהכי טוב לשים במערכת דווקא את אלבום ההופעה החיה של הקספרים, שיצא לאור ממש עכשיו, ולהתענג בפעם המיליון על השיר המחרמן והמדויק ביותר שנכתב בעברית על סקס, אהבה, מיאוס ופחדים. מתכון מושלם לט"ו באב שמח במיוחד.

שכבנו במיטה אני ואת בחושך
צעירים וחמים
זמר לבן עם קול שחור שר רק לנו
מילות קסם מופלאות
לא אהבתי אותך ושנאתי את זה
אז סיפרתי לך הכל כן סיפרתי לך הכל
והגיטרות בכו איתך
והתופים דפקו אותך
("סקס", שיר מאת שי להב ואורן ברזילי. ביצוע: מופע הארנבות של ד"ר קספר)

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

דפנה לוסטיג

מבקרת פופ

לכל הטורים של דפנה לוסטיג