פרופסור ביזאר
יחסיו של אלברט איינשטיין עם העולם ועם נשים קשים להסבר לא פחות מתורת היחסות. ומדונה ממש בסדר
ביוגרפיה חושפנית ושערורייתית, שנכתבה על ידי דניס אוברביי, עורך מדעי ב"ניו יורק טיימס", שעושה כמיטב יכולתו לא רק כדי להסביר את התאוריות המדעיות של איינשטיין, בניסיון אבוד מראש לצרף עוד כמה קוראים לאותם 12 מאושרים בתבל כולה שהבינו בדיוק על מה איינשטיין מדבר (על פי הספירה של איינשטיין עצמו), אלא גם כדי לחשוף את הצד האישי המוסתר, המדכא, הלא נעים בחייו, הקשור בעיקר ליחסיו עם אשתו הראשונה. האישה, מילווה מאריץ', סרבית לא יהודייה, מבוגרת ממנו בארבע שנים וצולעת, שאותה פגש במסגרת לימודי הפיזיקה שלו. סיפור אהבה שנגמר רע.
פמיניסטיות מאוד לא יאהבו את דיוקנו של איינשטיין, כפי שהוא עולה מתוך הביוגרפיה הזאת. מתברר שאיינשטיין שלנו היה קודם כל נואף לא קטן, שבגד בשתי נשותיו - מילווה ואחר כך אלזה - במה שהביוגרף שלנו (המונה חלק גדול מן השמות) מגדיר כ"מספר רב של בגידות ופרשות אהבים מצדו במהלך שנות העשרים, כשהיה הכוכב של ברלין ולמעשה של כל אירופה". פה ושם יש גם כמה הגיגים מאוד לא מחמיאים של איינשטיין על תלותן של נשים, מעצם טבען.
בנוסף, חושף אוברביי מסמך חרפה אמיתי שכתב איינשטיין ברגע משברי מסוים, רשימת תנאים שניסח איינשטיין לשובה של אשתו לביתם המשותף לאחר תקופת פרידה. קשה לקרוא בלי סלידה את רשימת דרישותיו של איינשטיין שכוללות שלוש ארוחות ביום, טיפול בכביסה שלו, ויתור על יחסי אישות, וכן חובה "לעזוב מיד וללא התנגדות את חדר השינה שלי, לבקשתי".
לאחר שכבר התגרש ממנה התלבט איינשטיין בין שתי אפשרויות נישואים חדשות: עם אלזה או עם בתה אילזה. לבסוף החליט להתחתן עם האמא, אולי אחרי שאילזה, ששקלה בהחלט את האפשרות, הסבירה עד כמה איננה נמשכת אליו. אבל לתהילה כידוע יש סקס אפיל משלה.
אגב, גם תהילתו של איינשטיין היא מסוג הדברים שהזינו את עצמם. כי עד שעורך חדשות ב"טיימס" הלונדוני לא החליט להכות את מתחריו באמצעות כותרת ייחודית ומפוצצת בנוסח "מהפכה במדע, תאוריה חדשה של היקום", ידעו רק מעטים מיהו בכלל איינשטיין. אבל
ב-14 בדצמבר אותה שנה התנוססה תמונת תקריב ענקית של איינשטיין על שער ה"ברלינר צייטונג": " ענק חדש בדברי ימי העולם" - קבעה הכותרת. "אלברט היה משול לשחקן שכוכבו דרך בן לילה לאחר 20 שנות משחק שבהן מילא תפקידי משנה והשלים הכנסה במלצרות", מתאר דניס אוברביי את המהפך שחוללה העיתונות בחייו של איינשטיין. והרי אין דבר שאנשים מעריצים יותר ממשהו שהם אינם מבינים.
ייתכן בהחלט שממציאיהם של הטלוויזיה או המחשב ראויים לכאורה לתהילה גדולה יותר מן התהילה שזכה לה ממציא תורת היחסות התאורטית בעיקרה, אבל נשיקת הגורל בחרה דווקא באיינשטיין לתפקיד הגאון של המאה ה-20. שוב העיתונות אשמה.
החמסה של מדונה. החמישי בסדרת ספרי הילדים של מדונה הוא סיפור דידקטי מאוד ובכל זאת יפה באמת על איש עשיר מאוד שהיה אומלל מאוד (ולכן אמלל אחרים) עד שגילה שהדרך לאושר היא לתת לאחרים. מדונה היא בהחלט בחורה חכמה, שיודעת כמה אמיתות משעשעות ומכאיבות על העולם הזה. למשל ש"כשאתם אומרים לאנשים את האמת, הם בדרך כלל טורקים לכם את הדלת בפרצוף". עם ציורים יפים מאוד של רוי פאז'.
הוצאת כינרת, תרגום: אירית ארב.
נא להמתין לטעינת התגובות
