שידורי HDTV
ארז בן-ארי מתמקד בעוד תעלומה טכנולוגית חשובה בחיינו. והפעם: איך עובד ה-HDTV?
התמונה שאנחנו רואים כיום על המסך בטלוויזיות הסטנדרטיות מורכבת מרשת של נקודות- 576 לגובה וכ-500 לרוחב . זה אולי נשמע הרבה, אבל המשמעות היא שבטלוויזיית 34 אינץ' גודל כל נקודה הוא כמילימטר מרובע - וזה הרבה יותר מדי. התוצאה: איכות תמונה לא מספקת. במסכי מחשב, לשם השוואה, נהוג לעבוד בהפרדה של 1,024 נקודות לרוחב ו-786 לגובה , והרבה מסכים מסתדרים מצוין גם עם הפרדה של 1,920 על 1,440. ככל שההפרדה גבוהה יותר, כך התמונה מפורטת, חדה וברורה יותר.
ההפרדה של מכשירי טלוויזיה רגילים נמוכה עד כדי כך שלא ניתן להשתמש בהם כתחליף למסך מחשב. אמנם ניתן להציג את התמונה על הטלוויזיה בעזרת כרטיס מסך התומך בכך, אבל התמונה תהיה מטושטשת, ומשימות שגרתיות כמו עיבוד תמלילים יהיו בלתי נסבלות. מסיבה זו גם מחירו של מסך מחשב הוא כל-כך גבוה - טלוויזיית 21 אינץ' פשוטה עולה הרבה פחות ממסך מחשב בגודל כזה.
במהלך השנים פותחו טכנולוגיות שונות במטרה לשפר את איכות התמונה. ההתחלה היתה ביפן, עם תקן MUSE, אבל עכשיו נכנסת לתמונה הטכנולוגיה ששוברת את כל השיאים. ראשי התיבות של HDTV הם "טלוויזיה בהפרדה גבוהה" (High Definition Television), ומדובר בתקן שידור וקליטה המאפשר לשדר תמונה דיגיטלית ואיכותית במיוחד.
טכנולוגיות HDTV של ימינו מגיעות להפרדה של 1,920 נקודות לרוחב ו-1,080 לגובה . ואם נשתמש במונחים של צילום דיגיטלי המוכרים לכולנו: לטלוויזיה אנלוגית יש הפרדה של 0.3 מגה-פיקסל, למסך המחשב הממוצע יש הפרדה של 0.8 מגה-פיקסל - ואילו לטלוויזיית HDTV יש יכולת הפרדה של 2 מגה-פיקסל. שיפור דרמטי, בלשון המעטה.
בזכות ההפרדה הגבוהה, התמונה שמוקרנת בטלוויזיית HDTV מכילה הרבה יותר פרטים (כמעט פי עשרה). עם זאת, העברת המידע דורשת יותר רוחב פס - צינור העברת נתונים רחב יותר. כדי לייעל את ניצול ערוצי התקשורת של הטלוויזיה, וגם לשפר את איכות התמונה, משתמשים בקידוד תמונה דיגיטלי. השידור מקודד לזרם מידע, הדומה לקובצי הסרטים שבהם משתמשים במחשב. לפעמים השידור הוא במקורו דיגיטלי, כאשר ציוד הצילום או העריכה הוא כזה, או כשהסרט מוקרן ממקור דיגיטלי כמו תקליטור די.וי.די, הקידוד הדיגיטלי, המכונה MPEG2, מא פשר דחיסה של פי 50 ויותר לעומת שידור אנלוגי.
שידור HDTV ביחס 16:9 מימין, ובטלוויזיה רגילה ביחס 4:3 משמאל. צילום: ג'ון מוטרוקס ג'ון מוטרוקס
החדשנות מגבילה
הודות לדיגיטציה ניתן לשדרג את השידור באופנים נוספים. כך, למשל, קל מאוד לצרף לסרט פסקולים בשפות שונות או פסקול עם צליל היקפי, שפות שונות של תרגום וכן שידור בפורמט רחב, שבו התמונה מלבנית יותר (כמו במסך הקולנוע). לא כל תחנת שידור או מכשיר טלוויזיה מסוגלים לפענח את כל התוספות הללו, אבל טוב שהאפשרות הזאת קיימת. חשוב לציין, כי תחנת השידור יכולה לקבוע את רמת האיכות של הקידוד, כך שערוצים פופולריים יכולים לקבל עדיפות על פני ערוצים נצפים פחות - וכך לזכות באיכות שידור גבוהה יותר.
המגבלות של טכנולוגיית ה-HDTV
נעוצות בחדשנותה. כדי לשדר בהפרדה גבוהה, תחנות טלוויזיה או מרכזי שידור חייבים לרכוש ציוד מיוחד ויקר, וזה לא תמיד משתלם. כדי שערוץ 2, למשל , יוכל לשדר בטכנולוגיה הזו, יצטרכו הזכיינים להשקיע מיליוני שקלים. גם בבית הלקוח יש צורך במקלט טלוויזיה מיוחד, ובהתאם לתשתית של ספק הטלוויזיה (כבלים/לווין) ייתכן שגם בממיר מיוחד. את מכשירי הטלוויזיה שתומכים בשידורים הללו ניתן למצוא כבר היום בכל חנות חשמל, אבל מאחר שמדובר במסכים דקים בלבד (פלזמה או LCD) המחיר עדיין גבוה למדי.
מידע טכני מקיף יותר על HDTV ניתן למצוא בוויקיפדיה.
אודות הכותב והטור
הכותב הוא מהנדס בחברת מיקרוסופט ישראל. המדור "איך זה עובד" נועד לתת הבנה בסיסית בתופעות טכנולוגיות, ואין הוא מתיימר לספק הסבר מלא להן.
עדכון אחרון : 18/9/2005 17:16
נא להמתין לטעינת התגובות
