לאהוב זה אף פעם לא לומר סליחה
משה גורלי, פרשן משפטי עם לב פועם וחולשה למוזיקה עברית, מתוודה על התמכרותו לסדרה "השיר שלנו"
מלבד נושא שיחה נוסף שנפתח עם הדור הצעיר במשפחה, אני מוצא ב"שיר" שני יתרונות מיידיים נוספים: שירים עבריים ונינט. כחסיד מובהק של הז'אנר, יש לי עניין רב בכבוד שחולקת הסדרה לשיר העברי באמצעות ביצועים, הצדעות ואורחים. מדובר אחרי הכל בקרובת משפחה מבית היולדות של "כוכב נולד". נינט היא סיבה נוספת לצפייה ולהאזנה. גיליתי שאני מחזיק לא רק מהקול המדהים שלה, אלא גם ובעיקר מהלוק הנדיב וטוב הלב של הדיווה מקריית גת. פנים מאירות וקורנות שממש חיוני לצפות בהן כדי להירגע בערבו של יום, לאחר התהלוכה הצעקנית של הפרצופים המכוערים שמאכלסים בדרך כלל את המסך ואת סדר היום.
בגלל שני תנאי סף אלה אני שם, ב"סאן אנד ביץ'", והם אצלי בסלון. המאמץ של "השיר" לפרודיה ואף לסאטירה מעורר גם הוא הערכה, במיוחד בגלל שמדובר במשימה שקל מאוד להיכשל בה. "השיר" נוטה להתכתב עם היקום הטלוויזיוני כולו. ההצלחה עולה ככל שהחומרים קרובים יותר לעולם התרחושת של היוצרים, במיוחד עולם התוכן והמושגים של ערוץ 2. מצד שני, המאמץ התכוף לתפור דאחקות על כל מה שזז, נראה לא פעם מגושם ומיוזע מדי.
אינני פטריוט או נציג של המגזר הגברי, ובכל זאת אני מצרף, כהסתייגות נוספת, את דרך הצגת הזכרים בסדרה. כולם, בלי יוצא מהכלל, סמרטוטים ומטומטמים, כשרק הטובים שבהם נמנים עם קטגוריה אחת בלבד מן השתיים.
זוהר (רן דנקר), למשל, מוביל בשתיהן. פתי משוטה, כרוכיה מייבבת, שנופל בכל הזדמנות מהפח אל הפחת וחוזר חלילה. לזכותו ייאמר שבפרקי הסיום החל לגדל קצה זנב של אופי. תולי (גולן אזולאי) הוא מיליונר חרדי. בעולם האמיתי אלה הברנשים הערמומיים והמתוחכמים ביותר. והנה, כאן יש לנו דביל גמור שאוכל קש לא כשר בכמויות שיכולות להרוג סוס בלגי. או נחי (פיני טבגר), הדוס החרמן,
הבנות, מצבן לא הרבה יותר טוב. בעיקר בגלל שרובן נידונות לסבל ולצער שמעתירה עליהן חבורת המטומטמים הזו. אבל לפחות להן חולקו כמה תפקידים אסרטיביים יותר. ביצ'ית העל של הסדרה היא שרון (יעל שרוני), ביצ'ית המשנה היא דנה שניר (אליענה בקייר). חנה לסלאו דופקת נוכחות מרשימה, אבל מצויה רוב הזמן ב"זון" הפריקי שלה שנע בין ביזאר מופרך למשובח. וכמובן, נינט הקדושה שלכולם ברור שיש גבול להגחכת דמותה. נכון, היה הקטע של הטאיירים, אבל גם הוא נועד - בהפוך על הפוך - לעורר את הדיון על השיפור המדהים שעברה מילדה נבוכה ושמנמונת בעונה הראשונה, לבחורה סקסית ומרשימה בעונה הנוכחית, וזאת מבלי לאבד את התום הפריפרי הבוהק שלה. כמובן שכריכתה הרומנטית עם האידיוט המושלם הזה, זוהר, מגבילה מעט את פיתוח דמותה. אבל, מצד שני, בגלל שמדובר בנינט, היא די חסינה מהתעללות יתר מצד היוצרים.
טענה מרכזית נגד הסדרה היא היעדר השחר העלילתי. כאן אני דווקא בעדה. ולא רק בגלל הארומה הקומית שמאפשרת את ההפלגה למרחבים ההזויים. לפני כמה חודשים השתתפתי בכנס של עורכי דין המתמחים בדיני משפחה ומעמד אישי. היו שם כל בכירי התחום שטיפלו (ומטפלים) בסכסוכים המשפחתיים של סלבריטאי ארצנו. ניתן היה לשמוע שם, בערב על כוסית, סיפורים כאלה שלידם נפתולי "השיר שלנו" נראים ונשמעים כסיפורי ילדות תמימים והגיוניים לגמרי. המציאות מבחינה זו עולה על כל דמיון. וזה אגב נכון לגבי כל טלנובלה, או דרמה, שנכתבות ומופקות אצלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
